החנוכייה של משפחת פוזנר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תצלום החנוכיה

החנוכייה של משפחת פוזנר היא חנוכייה המשתייכת למשפחתו של הרב האחרון של העיר קיל לפני השואה, עקיבא ברוך פוזנר. זו גם כותרתו של תצלום שצילמה אשתו של הרב פוזנר, רחל, ב-11 בדצמבר 1931[1]. בתצלום נראית חנוכייה ובה שמונה נרות כשהיא מוצבת על אדן החלון של בית מספר 60 ברחוב סופיינבלטר בקיל. מעבר לרחוב נראה דגל המפלגה הנאצית מתנוסס על הבית מספר 35 באותו רחוב, בו שכנו משרדי המפלגה הנאצית בקיל. החנוכייה ניתנה על ידי בני משפחת פוזנר ליד ושם בהשאלה, ומוצגת במוזיאון יד ושם. על גב התצלום רשמה רחל פוזנר טקסט בו הביעה ביטחונה בכך שהיהדות תשרוד את הנאציזם. 

התצלום הועבר והועתק לאורך השנים בין ארכיונים שונים והוצג בתערוכות ובספרים בנושא יהדות גרמניה ערב השואה. תיארוך התצלום הוטל בספק, אך מחקר שהתחקה אחר התצלום המקורי הביא לתיארוך מדויק.

התצלום התפרסם בתקשורת ותולדותיו פורסמו במספר כלי תקשורת ישראליים, גרמניים ובינלאומיים לאחר תום מלחמת העולם השנייה ותום השואה. גרהרד פאול (אנ') סקר את תולדות התקבלותו של התצלום כסמל לרדיפה ולהתנגדות יהודית רוחנית.[2] 

משפחת פוזנר והחנוכיה

עקיבא ברוך פוזנר (ארתור פוזנר) היה הרב האחרון של קיל שבגרמניה. הוא כיהן בין 1924 ל-1933 בבית הכנסת ברחוב גתה (Synagoge Goethestraße) בקיל. בשנת 1925 נישא פוזנר לרוזי-רחל פוזנר, כתבת חדשות חוץ. בשנה זו או מעט לאחר מכן קנו השניים את החנוכיה העשויה נחושת, בה שמונה נרות בשורה והשמש, הנמצא במרכז הנרות, בולט על זרוע בזווית ישרה מחוץ לשורה.[3]

בשנת 1926 התיישבה משפחת פוזנר ברחוב סופיינבלטר 60 בקיל. בבניין מצדו השני של הרחוב, ברחוב סופיינבלטר 35, היו משרדי המפלגה הנאצית של העיר. בדצמבר 1931, בחג החנוכה, הציבו בני משפחת פוזנר את החנוכיה בחלון ביתם, בצד הפונה לרחוב, לפי המנהג. ב-11 בדצמבר 1931 (ב' בטבת התרצ"ב) צילמה רחל פוזנר את החנוכיה עם שמונה הנרות והשמש, כשברקע, במטושטש, נראה הבניין שמעבר לרחוב, ששימש את מטה המפלגה הנאצית בעיר, ועליו תלוי דגל צלב הקרס, רחל פוזנר שלחה את התצלום לפיתוח ועל גב התצלום המודפס כתבה: 

חנוכה ה'תרצ"ב (1932)[4] „Juda verrecke“ die Fahne spricht – „Juda lebt ewig!“ erwidert das Licht. ("יהודה, מותי" אומר הדגל - "יהודה תחיה לנצח!" עונה האור.)

 בשנה שלאחר חג החנוכה בו צולם תצלום זה התחזק מעמדם של הנאצים בקיל. ראש סניף המפלגה הנאצית בקיל מיולי 1932 היה ולטר ברנס (Walter Behrens), שממרס 1933 ועד מאי 1945 היה ראש עיריית קיל, שבה זכו הנאצים להישגים בבחירות של יולי ונובמבר 1932. ב-3 באוגוסט 1932 הותקף בית הכנסת בקיל בפצצות. הרב פוזנר פעל נגד האנטישמיות בפרסומים ובנאומים, בנוסף לפעילותו כרב וכמלומד במדעי היהדות. בין היתר היה מעורב בדיונים בין-דתיים עם הבישוף של אוסנברוק וילהלם ברנינג (Wilhelm Berning) ועם הכומר אולהורן (Uhlhorn) מאקרנפרדה (Eckernförde). גם לאחר ההתקפות על בית הכנסת ועל חנות כלבו מרשת קרשטט (Karstadt) נקט פוזנר עמדה בפומבי. 

בנובמבר 1932 עברה משפחת פוזנר דירה, לרחוב יאן (Jahnstraße) מספר 6. 

המחלוקת על שנת הצילום

על גב התצלום כתבה רחל פוזנר את השנה 5692 בלוח השנה העברי ומתחתיה בסוגריים את השנה 1932 בלוח השנה הגרגוריאני. הנתונים אינם תואמים. שנת 5692, התרצ"ב, היא 1931. אי ההתאמה הייתה בסיס לטענות בדבר זיוף התצלום.[5] כ"ה בכסלו, תרצ"ב, היום הראשון להדלקת הנרות, היה ב-5 בדצמבר 1931. רק בתרצ"ג, 5693, היה התאריך העברי של חג החנוכה תואם את שנת 1932, השנה אותה רשמה פוזנר על גב התצלום. ייתכן שאי ההתאמה מקורו בלוח שנה של הקהילות היהודיות בשלזוויג-הולשטיין, שבו נרשם התאריך העברי של תרצ"ב במקום של תרצ"א.[6] המידע השגוי הזה תואם את הרישום בכתב ידה של רחל פוזנר על גב התצלום. גרהרד פאול ציין את 1931 כשנת צילום התצלום.[7] 

קורות החנוכייה

משפחת פוזנר היגרה ביוני 1933 לבלגיה ומשם לירושלים ב-1934. החנוכייה והתצלום המקורי היו ברשות רחל פוזנר עד פטירתה ב-1982. את החנוכייה והתצלום קיבלה בתה של רחל, שולמית מנסבך. ממנה קיבל את החנוכייה בנה, שמתגורר בבית שמש, וממנו קיבל את החנוכיה בנו, נינם של רחל ועקיבא פוזנר.[8] משפחת פוזנר העבירה את החנוכייה והתצלום בהשאלה ליד ושם. החנוכייה מוצגת במוזיאון יד ושם לתולדות השואה. כל שנה בחנוכה שבה החנוכייה למשפחת פוזנר, לשם הדלקת הנרות, ולאחר החג מוחזרת למוזיאון יד ושם.[9] 

קורות התצלום

עותקים של התצלום נמסרו לארכיון העיר קיל (שבשנות השבעים יצר נגטיב מהתצלום) ולארכיון הוויזואלי למורשת פרוסית בברלין (Stiftung Preußischer Kulturbesitz) (אנ'). הדפס גדול של התצלום הוצב במוזיאון העירוני של קיל (Warleberger Hof). הדפסות נוספות הופצו למוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, למוזיאון היהודי של ניו יורק וליד ושם, בין היתר. מברלין הועברו עותקים למוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון, מכון שלום הרטמן בירושלים והמוזיאון היהודי בברלין. לקראת סוף המאה ה-20 הופצו עותקי התצלום עם שינוי של התאריך, למשל ל-1938 או לכל שנה אחרי 1933, כדי לייצג את כוח העמידה היהודי בגרמניה הנאצית, וזאת בהתעלם מאי הסבירות של העמדת סצנה כזו בגרמניה שלאחר עליית הנאצים לשלטון. שינוי התאריך גרר שימוש בתצלום כסמל לעמידה היהודית בתקופת השלטון הנאצי. התצלום הופיע בסרט האמריקאי "Into the Arms of Strangers: Stories of the Kindertransport" שעלה על האקרנים בשנת 2000 והוקרן בישראל תחת השם "בזרועות זרים", וכן ספר בעל השם "ילדים בזרועות זרים" שפורסם בעקבות הסרט. בספר המקביל שיצא בגרמנית הופיע התצלום עם תיארוך לסוף שנות השלושים. חברת ההפקה של הסרט, חברה בת של האחים וורנר, החזיקה בזכויות ההפצה של התצלום למשך עשר שנים. כך התגלגל התצלום לאינטרנט ללא ציון שנת הצילום, מקום הצילום וזהות הצלם.

לקראת פרסום האנתולוגיה "מנורה וצלב קרס: לתולדות יהודי שלזוויג-הולשטיין, ליבק ואלטונה, 1998-1918" (Menora und Hakenkreuz. Zur Geschichte der Juden in und aus Schleswig-Holstein, Lübeck und Altona. 1918-1998), בעריכת גרהרד פאול ומרים גיליס-קרליבך, שעל כריכתה מופיע התצלום, נעשה תחקיר מקיף באשר למוצא התצלום וזהות הצלם.[10] בתחקיר נמצא מקור התצלום בארכיון העירוני בקיל, וכן נמצאה יוצרת התצלום בישראל. גרהרד מתח ביקורת על האופן שבו הפך התצלום מנכס היסטורי ל"סחורה", כדבריו ("Handelsware"). מדי פעם, כדי להעלות באופן מלאכותי את שוויו של התצלום, טושטשו סימני הזמן ונוצרו העתקים חדשים ומיופים, כדי ליצור מצג של מקוריות. 

לקריאה נוספת

  • Gerhard Paul: „... ‚Juda lebt ewig!‘ erwidert das Licht“. Die Geschichte eines Fotosund die seiner publizistisch-historischen Vermarktung. In: Gerhard Paul: Landunter. Schleswig-Holstein und dasHakenkreuz. Westfälisches Dampfboot, Münster 2001, מסת"ב 3-89691-507-X, S. 40–47

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לגבי התיארוך, ראו דברי נכדו של הרב פוזנר, יהודה מנסבך. ynet‏, 23 בדצמבר 2014
  2. ^ Gerhard Paul: Spuren. Fotografien zum jüdischen Leben in Schleswig-Holstein 1900–1950. In: Rainer Hering (Hrsg.): Die„Reichskristallnacht“ in Schleswig-Holstein. Der Novemberpogrom im historischen Kontext (=Veröffentlichungen des Landesarchivs Schleswig-HolsteinBand 109). Hamburg University Press, Hamburg 2016, מסת"ב 978-3-943423-30-3, S. 53–70, Digitalisat
  3. ^  Gerhard Paul: „...‚Juda lebt ewig!‘ erwidert das Licht“. Die Geschichte eines Fotos und dieseiner publizistisch-historischen Vermarktung. In: Gerhard Paul: Landunter, S. 40–47
  4. ^ בסוגריים התייחסה פוזנר ככל הנראה לשנה בה כתבה את הטקסט. התצלום צולם בדצמבר 1931, פוזנר שלחה את סרט הצילום למעבדת הפיתוח ואת הדפסת התצלום קיבלה ככל הנראה בינואר 1932, אז כתבה את הטקסט על גב התצלום
  5. ^ Judith Neschma Klein: Als Lichterfest und Weihnacht zusammenfielen.In: faz.net, 26. Dezember 2017, abgerufen am26. Oktober 2020
  6. ^ Anonym: Fest- und Fasttage im Jahre5692. In: Jahrbuch für die jüdischen Gemeinden Schleswig-Holsteinsund der Hansestädte und der Landesgemeinde Oldenburg, Jahrgang 5692(1931/1932), S. III, Digitalisat
  7. ^ 1.  Gerhard Paul: Spuren. Fotografien zum jüdischen Leben inSchleswig-Holstein 1900–1950. In: Rainer Hering (Hrsg.): Die„Reichskristallnacht“ in Schleswig-Holstein. Der Novemberpogrom im historischenKontext (=Veröffentlichungen des Landesarchivs Schleswig-HolsteinBand 109). Hamburg University Press, Hamburg 2016, מסת"ב 978-3-943423-30-3, S. 53–70, Digitalisat
  8. ^ 1. Gerhard Paul: Die gegensätzlichen Symbole. In:Gerhard Paul: Landunter, S. 38–39
  9. ^ Daniella J. Greenbaum: LightingHanukkah Candles Under the Swastika’s Shadow. In: The New York Times,12. Dezember 2017, abgerufen am 26. Oktober 2020
  10. ^ Menora und Hakenkreuz : zur Geschichte der Juden in und aus Schleswig-Holstein, Lübeck und Altona (1918-1998) / Gerhard Paul, Miriam Gillis-Carlebach (Hrsg.).Neumünster : Wachholtz Verlag, 1998

 

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35318037החנוכייה של משפחת פוזנר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=החנוכייה_של_משפחת_פוזנר&oldid=2191770"