רבי ישמעאל בן פנחס הכהן
 | |
| לידה |
אפריל 1851 ניסן ה'תרי"א יזד, איראן |
|---|---|
| פטירה |
29 באוגוסט 1929 (בגיל 78) כ"ד באב ה'תרפ"ט |
| מקום פעילות | צפת, צפון אפריקה, טורקיה, מצרים והודו |
| תחומי עיסוק | דיינות |
| תפקידים נוספים | שד"ר |
| רבותיו | הרב יוסף חיים מבגדאד |
הרב ישמעאל הכהן (1851 – 1929) היה שד"ר מצפת, אב בית דין וחכם באשי בטיריה (אנ') שבטורקיה, ולאחר מכן ראש הרבנים, אב בית דין ורבה הראשי הספרדי של צפת. נרצח במאורעות תרפ"ט.
ביוגרפיה
נולד ביזד שבאיראן בחודש אפריל 1851 (ניסן ה'תרי"א) לרבקה ולרב פנחס הכהן, שהיה אב בית דין בעיר, וכונה "מולא אומאיון". בשנת 1861 (ה'תרכ"א), בעודו עושה את דרכו לארץ ישראל עם אביו, נפטר זה האחרון, והוא עבר להתגורר אצל דודו אג'א אומאיון בבגדאד שבעיראק. בגיל 18 החל ללמוד בישיבות בגדאד[1], ובשנת 1871 (ה'תרל"א) עלה לארץ ישראל עם דודו והתיישב בצפת.
בשנת 1873 לערך נישא לשרה, בתו של הרב משה הכהן נהר ונכדתו של הרב אברהם פלאג'י, ובתקופה זו נמנה עם תלמידי הרב יעקב הכהן סקלי. בשנת 1876 (ה'תרל"ו), בגיל 25, החל לשמש כחבר בבית הדין של העדה הספרדית בצפת.
יצא מספר פעמים בשליחות כשד"ר מטעם כוללות העיר למרוקו, תוניס, אלג'יריה, לוב, הודו ומצרים. כשחזר לצפת בשנת 1900 (ה'תר"ס), מונה לרב הראשי הספרדי וראש הרבנים בעיר, ולאחר פטירת אשתו שרה, נישא לרבקה בארקי.
בשנת 1906 (ה'תרס"ו) עבר לטיריה הסמוכה לאיזמיר שבטורקיה, שם שימש כחכם באשי וכאב בית הדין המקומי במשך 14 שנים. בתקופה זו נפטרה אשתו רבקה, והוא נישא לרושא בת הרב חיים דוד צוריאנו, רב העיר איידין שבטורקיה. לאחר שביתו נשרף יחד עם חיבוריו וספריו, האמין כי זהו מעין עונש על כך שעזב את ארץ ישראל, ולכן שב לצפת בשנת 1920 (ה'תר"פ) ומונה לשמש שוב כרב וכאב בית הדין של העדה הספרדית בעיר עד לשנת 1927 (ה'תרפ"ז).
במשך חייו ניהל התכתבות ערה עם רבני דורו, והשיב לשאלות רבות בענייני הלכה. כן חתם יחד עם הרב אברהם לייב זילברמן והרב אפרים וינגוט על מכתב המתיר לכהנים לעלות ולהתפלל בקברו של רבי שמעון בר יוחאי, לאחר בדיקה הלכתית מקיפה ובדיקה מעשית בשטח[2].
כשפרץ הטבח בצפת, ב-29 באוגוסט 1929 (כ"ג באב ה'תרפ"ט), הערבי ששימש כגוי של שבת בקהילה היהודית נקש על דלת ביתו, וכשנפתחה, התפרצו הפורעים אל הבית[3] בעודו לומד ופצעו אותו ואת אשתו רושא. הוא נפטר מפצעיו לאחר מספר שעות, ב-30 באוגוסט 1929 (כ"ד באב ה'תרפ"ט). אשתו הובהלה לחיפה וכעבור מספר ימים נפטרה.
הסטנדר עליו למד בעת הירצחו מוצג במוזיאון בבריטניה[4].
משפחתו
אחיו חכם שמעון הכהן.
חיבוריו
מספר חיבוריו נותרו בכתב יד, וחלק מחידושיו ושאלותיו הודפסו בספרים "מעשה איש" ו"יש"א אי"ש" של הרב יעקב שאול אלישר, ובספריו של הרב יעקב חי זריהן.
לקריאה נוספת
- משה דוד גאון, יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק ב', ירושלים תרצ"ח (עמ' 302)
- דוד תדהר (עורך), אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך ג, (עמ' 1189 - 1190)
- דוד [צ"ל: דוב] הכהן, לתולדות זקני ר' ישמעאל ב"ר פנחס הכהן הי"ד, יוסף שרגא (עורך), מיזד לארץ הקדש, ירושלים תשמ"ז (עמ' 205 -212)
- גיורא פוזיילוב, רבי ישמעאל הכהן הי"ד ויהודי פרס בעיר-הקודש צפת, הנ"ל, חכמיהם של פרס ואפגניסטן, ירושלים תשנ"ו (עמ' 50 - 57)
- הרב יוסף שרגא, עדת היזדים בתפארתה, הבאים לצפת עמ' 212, ירושלים התשע"ה.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "רבי ישמעאל בן פנחס הכהן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1189
- ישמעאל ב"ר פנחס הכהן, בספר יהודי המזרח בארץ ישראל מאת משה דוד גאון, באתר HebrewBooks
- ישמעאל הכהן ז"ל, באתר גל-עד
הערות שוליים
- ^ ישיבות בגדאד ח"א עמ' 138: "ברור כי לא למד בישיבתו של הרב המקובל רבי יוסף חיים, ולהד"מ. אלא למד באחת הישיבות בה".
- ^ סערה בת 90: הכניסה למירון - מותרת לכהנים, באתר חב"ד און-ליין
- ^ יוסף עברון, מאורעות הדמים - בין צפת לחברון, באתר ערוץ 7, 25.8.2010
- ^ רבי ישמעאל הכהן, באתר צפת עיר הקודש