רבי יעקב בריט

רבי יעקב בריט, 1883 לערך

רבי יעקב בַּרִיט (לעיתים: באריט או ברי"ט, כונה גם: רבי יעקב קובנר; כ"א באלול תקנ"ז, 12 בספטמבר 1797 - ליל כ"ז באדר א' תרמ"ג, 5 במרץ 1883) היה רב וראש ישיבה ועסקן יהודי-ליטאי.

ביוגרפיה

נעוריו, לימודיו ונישואיו

נולד בעיירה סימנה הסמוכה לסובאלק לאסתר ולרב יהודה לייב. הוא התפרסם כילד פלא, ובגיל שמונה כבר ידע על-פה את התנ"ך ואת ששה סדרי המשנה. זקן אחד למד עמו בבית המדרש המקומי גמרא, והוא רכש ידיעה בכמה מסכתות בתלמוד.

הוא התייתם מהוריו בגיל צעיר; בהיותו בן עשר נפטרה אמו, ושנתיים לאחריה, בי"ד בכסלו תקס"ט, 3 בדצמבר 1808, עוד בטרם נהיה לבר מצווה, נפטר אביו. יהודים מבני העיירה גידלו אותו במשך כשנתיים, ובהיותו בן 14 נסע לפרוור הקובנאי סלובודקה, בו מצא ישיבה, נבחן על ידיעותיו בתלמוד והתקבל כתלמיד מן המניין. בישיבה בסלובודקה למד שלוש שנים, ובהגיעו לגיל 18 קנה לו ידיעה רחבה בתלמוד.

פטירת שתי נשותיו הראשונות

הוא נישא לבתו של אדם עשיר מקובנה, ממשפחת ברי"ט, וכונה מאז ואילך על שם משפחתה של אשתו. חמיו פירנס אותו, ובמשך חמש שנים ישב ולמד בקובנה. אך בשנת תק"פ (1820) בהיותו בן 23, נפטרה אשתו והותירה אותו עם בתם. חמיו חפץ להשיאו לבתו הקטנה יותר, אך הוא לא רצה להמתין עד שתגיע לגיל הנישואים, ובחודש חשוון תקפ"ב, עזב את קובנה ונסע לווילנה, בה נישא לנכדת הרב יצחק מקלווריה, קרובת משפחתו של רבי אבלי פאסוועלער. הוא קבע את מקום לימודיו ב"בית המדרש של ר' לייב'לי ר' בער'ס", לצד כמה מלומדי וילנה המופלגים.

התחלות חדשות: נישואיו בשלישית והשתקמות כלכלית

אשתו השנייה נפטרה אף היא בשנת תק"ץ (1830) והשאירה אחריה בן ובת. זמן קצר אחרי פטירתה נישא בשלישית לבתו של אהרן טויבער (פריידק'ס), אדם אמיד שפירנס אותו שנים רבות. בשנות שהותו בבית חמיו, התיידד עם אדם בעל השכלה רחבה שהיה מבאי ביתו, מפיו למד מתמטיקה והיסטוריה, וכמה שפות: רוסית, גרמנית וצרפתית.

לבני הזוג נולדו בנים ובנות, אשתו עבדה כשכירה בבית עסק, והוא השקיע בתעשיית המשקאות החריפים בה היה מעורה חותנו. כתוצאה מהשקעה זו הם התעשרו, אך מצבם זה נמשך רק עד 1845, אז נאסר על יהודים להחזיק בעסקים בתחום האלכוהול, העסק נסגר ובני הזוג נאלצו להתקיים ממשכורתה של האשה.

ראש ישיבה בווילנה

כמה שנים מאוחר יותר, בשנת תר"י (1850), הקים רבי חיים נחמן פרנס בבית המדרש "ר' לייב'לי ר' בער'ס", ישיבה; ומינה את רבי יעקב בריט לכהן כראש הישיבה. ישיבה זו שימשה הלכה למעשה ככולל אברכים, וקיבלה לשורותיה רק אברכים שקנו ידיעה מקיפה בתלמוד ובמפרשיו. בשיעוריו בישיבה, לימד הרב בריט את דברי הטור, הבית יוסף והשולחן ערוך, עם דברי הפרשנים המאוחרים שלהם, וחידושיו שלו. הוא המשיך להעמיד תלמידים בישיבתו עד שנת תרל"ז ובשנים אלו הספיק לסיים שלשה פעמים את הטור והשלחן ערוך, בין תלמידיו נמנה רבי שלמה הכהן.

פעילות פוליטית ומדינית

”	שמה הראוני את הרב ר' יעקב בריט, ראש הישיבה, יהללוהו למופלג גדול בתלמוד, וגם יבין לדבר בלשון רוסיא, וחכמתו תאיר פניו, לחייו אדומים, זקנו לבן כשלג יורד על פי מידותיו ועיניו נוצצים בתפארת (תיאור מ-1858)	“

במקביל לפעילותו הרבנית-למדנית, היה פעיל ציבור נמרץ, ועסק הן בענייני הפנים של הקהילה היהודית הווילנאית והן בענייני החוץ של יהודי ליטא כולה וייצוגם בהזדמנויות שונות במסדרונות השלטון של האימפריה הרוסית.

בשנת תרי"ז, 1857, עמד בראש משלחת רבנים וחכמים שהוזמנו לחצרו של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה לדיון במעמד הדת היהודית באימפריה הרוסית, ונדרשו להביע את עמדתם באשר לחילוקי-דעות פנים-יהודיים. בשובו מפטרבורג קיבל "כתב רבנות" בעיר לומז'ה, וכדי לסכל את המינוי, מינתה אותו קהילת וילנה היהודית לדיין ומו"צ בשכר. בתפקידו זה שימש גם כמגשר בסכסוכים עסקיים בין סוחרים יהודים ונוצרים בווילנה, והתיידד עם בכירים במערכת העירונית. קשריו עם מושל המחוז, נזימוב, הביאו להרחבת השטח המותר להתיישבות יהודים בווילנה ל-3 רחובות נוספים (ברייטה, יוהאן וטרוקר). כן הותרה בשנת תרכ"ב (1862) ישיבת יהודים בעיירה טרוקי הסמוכה לווילנה, שבה ישבו עד אז קראים.

בנובמבר 1861 נסע שוב לאספת רבנים שכונסה בפטרבורג מטעם הממשלה, יחד עם שמואל יוסף פין. לאחר שהות של חצי שנה בבירת האימפריה הרוסית, שב לווילנה, אך שוב נשלח, הפעם עם אברהם שלמה קרסיק, לייצג את הקהילה היהודית בחגיגות "חג אלף השנים לממלכת רוסיה" שנערכו בבירה ב-8 בספטמבר 1862. מאוחר יותר ניצל את קשריו עם הממשל, להשגת תיקון החוק שהתיר ליהודים בתנאים מסוימים להתיישב בפטרבורג ומוסקבה, זכות שנמנעה מהם עד אז.

רבי יעקב בריט התמנה יחד עם אברהם לבנזון לאחראי מטעם השלטונות על מוסדות הקהילה הווילנאית, בית החולים היהודי, התלמוד תורה, ובית המדרש לרבנים בווילנה. לאות הצטיינות על פעילותו בתחום החינוך והבריאות קיבל מטעם הממשלה מדליית כסף.

הוא עמד בחזית המאבק של יהודי ליטא נגד האנטישמיות ונגד מומרים ואנטישמים מזדמנים שהעלילו עלילות שווא על הקהילה היהודית, ובשל קשריו העמוקים עם חברי הממשלה, השיג הישגים בולטים בתחום זה.

השבץ, שיתוקו ופטירתו

בהיותו בן 76, בי"ד בכסלו תרל"ג, 14 בדצמבר 1872, לקה בשבץ מוחי ונעשה משותק בפלג גופו הימני. רופאיו הצליחו לייצב את מצבו, ולמרות שההליכה היתה קשה עליו המשיך למסור את שיעוריו הקבועים. אך בשנת תרל"ז חלה הרעה במצבו הבריאותי ובששת שנותיו האחרונות השיתוק החמיר וגם הדיבור נעשה קשה עליו עד לפטירתו בליל כ"ז באדר א' תרמ"ג, 5 במרץ 1883, והוא בן 86.

הוא נקבר בבית הקברות היהודי בווילנה, ועל מצבתו נרשם:

מצבת רב יעקב בארי"ט ז"ל לפ"ק

הוא הגאון הגדול החכם המדיני
הרביץ תורה לתלמידים מובהקים
הנבחר פעמים לנסוע עיר מלוכה
לעמוד לפני שרי מעלה, להשיבם
על שאלות עצומות בדת היהדות
גם מצא חן בעיני שר צבא עירנו, ובדבריו הנמלצים פעל טובות רבות וכו'

לאחר פטירתו, הדפיס בנו משה יהודה, את תולדות חייו ופעילותו הציבורית בספר "תולדות יעקב" (וילנה תרמ"ג).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רבי יעקב בריט בוויקישיתוף

• משה יהודה באריט, תולדות יעקב, וילנה תרמ"ג, באתר היברובוקס
• "באריט, יעקב בן יהודה ליב", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ב, עמוד 285, באתר HebrewBooks
• "בריט, יעקב", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• הלל נח מגיד שטיינשניידר, עיר ווילנא - חלק ראשון, וילנה תר"ס, עמ' 62–67, באתר היברובוקס
• 'בארי"ט, ר' יעקב ב"ר יהודה־לייב', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 32 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1230).

מכתביו

• פתרון שאלה בגאומטריה, הכרמל, שנת תרכ"א, גליון 22. המאמר עוסק גם בדברי הגאון מווילנה בענין זה, 7 בדצמבר 1860

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0