רבי יחיאל אריה מונק
הרב יחיאל אריה (מיכאל) מונק (1905 – ג' בטבת ה'תשמ"ה (1985)) היה רב, מחנך, מרצה ומחבר ספרים, יליד גרמניה, שפעל גם בארצות הברית ובישראל.
ביוגרפיה
בצעירותו
מונק נולד לרב עזריאל מונק, רב קהילת עדת ישראל בברלין. בילדותו גדל מונק באווירה תורנית ועסקנות ציבורית, מה שעתיד להשפיע על משך כל חייו. מונק הלך בדרכי אביו הן בתחום הרבנות והן בתחום העסקנות הציבורית.
כבר בהיותו נער נראו במונק ניצני פעילותו העתידית, כשהקים ארגון קטן שמטרתו הייתה חלוקת מצרכי מזון לנזקקים, ותמיכה רוחנית בעניים וחולים. יזמה זו הייתה אבן הפינה לארגון הילפסווריין שעסק בעזרה לחסרי ישע וקשישים בשנות שלטונו של היטלר. בהיותו כבן 17 נסע ללמוד בישיבת נייטרה, לאחר מכן למד כחמש שנים בישיבת סלבודקה, שם נסמך לרבנות על ידי ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין.
עשייה ציבורית
כניסתו של הרב מונק לעשייה ציבורית החלה בשנת 1929 עם הצטרפותו לאביו כנציג הקהילה היהודית בפני השלטון הגרמני. ובתקופה זו התחיל לעסוק בנושא השחיטה היהודית. בשנת 1937 התמנה לרבה של קהילת עדת ישראל, במקום אביו, שהגרמנים אסרו את חזרתו לגרמניה אחרי שיצא למסע קצר בארץ ישראל. בתפקיד זה שימש עד ליציאתו מגרמניה לבריטניה, מאימת הגסטאפו, באמצע שנת 1938.
בלונדון שב והתמסר לעסקי ציבור, ויסד את בית הכנסת עדת ישראל בהנדון (Hendon). בתחילת שנת 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, היגר לארצות הברית והגיע לבוסטון, שם שימש כרב, מנהל, מחנך ומרצה.
קבוצת הורים קטנה ייסדה בניו יורק בית ספר חרדי חדש לבנות בו היו שבע תלמידות בלבד, כשחזונם היה למוסד גדול ומבוסס. חזון זה התממש על ידי הרב מונק שהגיע לניו-יורק כדי לבסס את בית הספר ועמד בראשו. הוא הפך את בית הספר לבית הספר החרדי לבנות הגדול בעולם וכיום מונה בית הספר כ-2000 תלמידות. מונק ניהל את בית הספר עד שנאלץ לפרוש מתפקידו מסיבות בריאות בשנת 1945.
בשנת 1948 נסע לאירופה שם הסתובב ברבים ממחנות העקורים בגרמניה, כדי לרומם את רוחם של שרידי אש השואה, ולהדריכם לחיים חדשים. בשנת 1947 מונה על ידי הג'וינט לרב הקהילה בברלין והיה לרב הראשון של הקהילה החדשה לאחר השואה[1][2]. עם הגעתו של הרב הרפורמי סטיבן שוורצשילד לברלין ב-1948 עזב ושב לארצות הברית[3]. בשנת 1949 הקים עבור משפחתו וידידיו מחנה קיץ, במטרה לפתח את בני אדם. חברי הצוות והמחנאים הפכו לחלק מבני משפחתו, והמחנה היווה מודל למחנות קיץ אחרים. עצתו והדרכתו נתבקשה על ידי רבים. הפרישה מתפקידו הרשמי כמנהל בית הספר שייסד, הייתה בשבילו חופש פעולה לניצול מקסימלי של כוחותיו וכשרונותיו כדי לשרת את הציבור. הוא ייעץ לארגונים ויחידים, הפך למרצה מבוקש ופנה לעסוק בנושא בו עוד עסק בגרמניה: "נושא השחיטה היהודית". בשנות ה-50 הוא פעל באו"ם נגד שינוי לוח השנה ונגד איסור על שחיטה כשרה[4].
סוף ימיו
משאת לבו שהייתה להתיישב בישראל התגשמה בסוף ימיו. בישראל המשיך לעסוק בפעילות נמרצת, בייעוץ, תמיכה ובהרצאות. בין השאר ייעץ לבעלי תשובה והרצה בישיבת דבר ירושלים.
נפטר ביום ג' בטבת ה'תשמ"ה (1985).
אחיו הוא הרב ד"ר אליהו מונק.
הגנתו על השחיטה היהודית
בחלק נכבד מחייו עסק הרב מונק בהסברה מקיפה והגנה על השחיטה היהודית, נגד אלה שביקשו לאסור אותה בתואנה שהיא אכזרית.
עוד בגרמניה שלפני עליית הנאצים, בשנים 1929 – 1933, יצא להגן על השחיטה. האנטישמיות, שהלכה והתגברה אז בגרמניה בהשפעת המפלגה הנאצית, הטילה צל מאיים על ענייני דת ובמיוחד על השחיטה הכשרה. בזכות בקיאותו, עמקנותו, הופעתו המכובדת וקסמו האישי, היה לנואם משכנע ומנוסה, ושכנע יחד עם עמיתיו את שלטונות גרמניה שהשחיטה היהודית היא שיטה הומאנית להריגת בעלי חיים, ואכן עד לעלייתו של היטלר לשלטון הצליח במאמציו לאפשר את השחיטה הכשרה בגרמניה. כאשר אסרו הנאצים את השחיטה הכשרה, ייבא הרב מונק בשר כשר מדנמרק.
בנושא זה המשיך לעסוק עד סוף ימיו, וגם בארצות הברית הגן על השחיטה הכשרה. הוא ארגן ניסויים פיזיולוגיים באוניברסיטת קורנל ובמקומות נוספים. ניסויים אלו היו חיוניים להפרכת הטענה כי בשחיטה היהודית יש אכזריות כלפי בעלי חיים. הוא הוציא לאור את ספרו Shechitah באנגלית, המהווה סיכום היסטורי ולמדני של המאבק למען השחיטה היהודית הכשרה. יחד עם אחיו אליהו מונק, ערך את הספר "עדות נאמנה", שגם הוא תורגם לאנגלית, העוסק כולו בענייני השחיטה היהודית, וחלק ניכר ממנו מקורו במאבק שהתנהל באירופה בנושא זה לפני מלחמת העולם השנייה. ספריו אלו נועדו לשכנע את חֶבֶר האומות המאוחדות, שהשחיטה היהודית היא האופן ההומאני ביותר להרוג את בעלי החיים.
ספריו
הרב מונק חיבר ספרים רבים וביניהם: "Shechitah" ו"עדות נאמנה" בנושאי השחיטה היהודית, ספר ביוגרפיה מקיפה על עזרא הסופר ותיאור תקופתו ועוד.
ספרו עולם האותיות
בצד עיסוקיו השונים סיגל לעצמו הרב מונק תובנה וראייה חדשה בעולם האותיות העבריות. זהו אחד מהנושאים הייחודיים שעסק בהם הרב מונק, והוא הרצה רבות בנושא זה. גישתו לנושא זה משתקפת בספר שבו סיכם את רעיונותיו בעניין זה בשם "The Wisdom in the Hebrew Alphabet". בספר זה שחיבר באנגלית העלה את עיקרי רעיונותיו לגבי אותיות האלפבית העברי. הוא פיתח תיזה מעמיקה אותה הוא מעלה בספר, על משמעויות למדניות ונסתרות של האותיות העבריות, ואותה הוא ביסס על הוכחות איתנות. גישתו בספר היא שלכשיובן האלפבית על נכון אזי יהפוך מצירוף של גופנים סתמיים למדריך להנהגות מוסריות, למורה דרך דתי ולהארה פילוסופית. הספר יצא לאור במהדורה ראשונה באנגלית ב־1983, כשנתיים לפני פטירתו של המחבר, ויצא לאור בעברית בשנת 1990 בהוצאת ארטסקרול.
לקריאה נוספת
- ביוגרפיה של הרב מונק בספר עולם האותיות, ארטסקרול 1990.
קישורים חיצוניים
- עדות נאמנה - שו"ת על מאבק השחיטה באירופה
הערות שוליים
- ^ רב ראשי לקהילת ברלין, הבוקר, 14 במאי 1947
- ^ 16000 יהודים בברלין, הצופה, 4 ביוני 1947
- ^ הרב מונק על יהודי גרמניה, הארץ, 24 במרץ 1948
- ^ גזירות הלוח והשחיטה, שערים, 27 בדצמבר 1955
33214143יחיאל אריה מונק