רבי יוסף איש רוסהיים
| לידה |
1476 אגנו, צרפת |
|---|---|
| פטירה |
1554 (בגיל 78 בערך) רוסהיים, צרפת |
| השקפה דתית | יהדות |
רבי יוסף בן גרשון איש רוסהיים (1478–1554), מכונה: רבי יוסלמן; בגרמנית: Josel von Rosheim, היה שתדלן יהודי בחצרות קיסרי גרמניה. צאצא למשפחת לואנס, מצאצאי רש"י. היה ידוע גם כתלמיד חכם וכמקובל. כתב ספר בשם "דרך הקדש" (1531) בעניינים של יראה ועבודת ה' שאבד, למעט חלק קטן ממנו, ואת "ספר המקנה" העוסק בחלקו בענייני קבלה.
תולדות חייו
נולד באגנו בשנת 1476, לאחר שהוריו נמלטו לשם מפני שכירי חרב שווייצרים. לאחר לידתו, המשפחה חזרה לרוסהיים.
לא ידוע דבר על שנות חייו המוקדמות של יוסף, לרבות שנת הולדתו המדויקת. כאדם צעיר, שימש כרב באזור אלזס, והתפרנס למחייתו כסוחר ומלווה בריבית, עיסוקים שהמשיך בהם לאורך חייו.
כבר בצעירותו החל לפעול למען היהודים, וככל הנראה סייע בסיכול תוכניותיו של יוהנס פפרקורן.
חי ברוסהיים (אנ') שבאלזס ופעל לטובת כלל יהודי גרמניה החל משנת 1510, בה נתמנה בידי הקהילה היהודית כממונה על יהודי אלזס, וב-1529 הפך תפקידו באופן רשמי ל"ממונה על היהודים בקיסרות הרומית ה"קדושה" של האומה הגרמנית"[1]. מינויים אלו, ככל הנראה אושרו בידי הקיסר מקסימיליאן הראשון, ומאוחר יותר בידי נכדו, הקיסר קרל החמישי באספת הממלכה בוורמייזא, ב-1521. הידיעה האחרונה על פעולה שלו למען היהודים היא מ-1552, במשא ומתן עם נסיך וירטמברג, על מעבר היהודים בארצו לאחר גירושם משם. נפטר ברוסהיים סמוך לימי הפסח, בשנת שי"ד (1554) בגיל 76.
פעולותיו למען היהודים
לפעולותיו של יוסף למען היהודים הייתה חשיבות רבה. ראשון הישגיו, ואחד החשובים שבהם היה בשנת 1510, אז פעל לביטול גזירת שריפת הספרים שהוציא הקיסר מקסימיליאן בשנת 1509 בהשפעת המומר יוהנס פפרקורן. הצלחתו הגדולה ביותר, ללא ספק, הייתה בשנת 1525, כאשר הצליח, תוך סיכון חייו, להשפיע על מנהיגי מרד האיכרים של אלזס, שלא לטבוח ביהודים כפי שתכננו תחילה.
כמו כן יש לזקוף לזכות פעילותו הנמרצת מעשים נוספים:
- ביטול גזירות גירוש רבות בגרמניה ומחוצה לה, כגון ביטול קרל החמישי את גזירת גירוש היהודים מן השטחים הגובלים באימפריה העות'מאנית, שנתקבלה ב-1530,[2] והחזרת יהודי בוהמיה (צ'כיה) על ידי המלך פרדיננד הראשון בשנת 1545. הוא גם הצליח בוויכוח פומבי בפרנקפורט דמיין (1539) להשפיע על יואכים השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג שלא לגרש את יהודי הנסיכות, למרות כתבי השטנה של מרטין לותר. בוויכוח זה הצליח גם להוכיח את חפותם של 38 יהודים שהועלו על המוקד בשנת 1510 בכיכר השוק בברלין, על ידי אביו יואכים הראשון, בשל עלילת דם וחילול לחם הקודש.
- שחרור יהודים שנכלאו בשל עלילות דם ועלילות חילול לחם קודש במקומות שונים בגרמניה, לדוגמה: בשלזיה (1533) - שחרור כ-200 יהודים שהיו צפויים לעונש מוות על המוקד. בברין (מוראביה) ב-1529, ובוירצבורג ב-1543 - שחרור שמונה יהודים שנכלאו בשל עלילת דם.
- השגת כתב חסות מטעם הקיסרים מקסימיליאן הראשון ונכדו קרלוס החמישי לכמה ערים ועיירות שריחף עליהם צו גירוש. ביניהם ענהיים, קולמר, דנגולסיים, קייזרסברג, רוסהיים, וכן ביטל גזירת גירוש על יהודי הונגריה ועל כל יהודי אלזס בפרט ואשכנז בכלל. את כתבי החסות הוא החל להשיג מיד עם כניסתו לתפקיד בשנת ה'ר"ע, ולאחר שנת ה'רע"ה בה קיבל את תואר הכבוד של 'פרנס ומושל לכל יהודי אשכנז' מאת הקיסר מקסימליאן שר' יוסלמן מצא חן בעיניו החלו גזירות הגירוש להתבטל. למשל בשנת ה'רע"ז כשבאסיפת הנסיכים הבוחרים בראשותו של הקורפירסט הארכי בישוף אלברכט ממיינץ הוחלט על ידם לגרש את יהודי קהילות שו"ם, פרנקפורט, ויהודי חבל הריינוס. מיד נסע לאאכן עיר מושבו של הקיסר והשיג קיום וביטול הגירוש. עשר שנים אחר כך כשבסיומו של מרד האיכרים של אלזס הואשמו היהודים בתמיכה עם ראשי המורדים, נגזר צו גירוש על כל יהודי אשכנז מאת העוצר המלך פרדיננד אחי הקיסר קרלוס שבעקבות ששהה אותה עת באיטליה נתן לאחיו את השליטה הזמנית בארצו ור' יוסלמן הלך ברגל כעדותו עד לארמונו של פרדיננד והצליח לבטל את גזירת הגירוש. גם בשנת ר"צ כשקרלוס חזר לאשכנז וכמה דוכסים יעצו לפנות אליו ולשכנעו שאת חוקי האינקווזיציה שהוא עצמו השליט בשטחי ספרד, ארצות השפלה, ואיטליה יחיל גם באשכנז הקדים אותם ר' יוסלמן ובא לפני קרלוס שהכירו עוד מימי סבו מקסימליאן וביטל בביטול מוחלט את כל מזימות הגירושים וכן בזמן המלחמה השמלקלדית (1546) שקבע כי כל חייל שיגע לרעה ביהודי דינו מוות. עם זאת בשטרסבורג נשאר חוק הגירוש שהחל כבר מיד לאחר המגיפה השחורה מכיון שרוב כתבי החסות שניתנו לו היו רק לכפרים והעיירות ולא לערים הגדולות.
- במצוות הקיסר קרל החמישי יוסף התפלמס עם המומר אנטוניוס מרגריטה (אנ') שכתב כתב שטנה נגד היהודים, 'כל האמונה היהודית'. הוויכוח התרחש בשנת 1539 ברייכסטאג באאוגסבורג לפני ועדה קיסרית. יוסף הוכתר כמנצח בוויכוח ומרגריטה גורש מהעיר.
את פעולותיו עשה לעיתים תוך סיכון עצמי. למשל, הוא נסע לבלגיה בשנת 1520, למרות החוק שקבע שיהודי הדורך על אדמתה חייב מיתה, והתייצב לפני הקיסר החדש קרל החמישי, כדי לסכל מזימות נגד היהודים בגרמניה לפני הגעתו של הקיסר לשם.
ב-1537 גירש יוהאן פרידריך את יהודי סכסוניה. יוסף ניסה להשתדל אצל מרטין לותר, אולם זה סירב לקבלו ולהתערב למען היהודים.[2] יוסף הצליח להשיג מעיריית שטרסבורג איסור להדפסת ספרו של מרטין לותר, "על השם המפורש" (אנ') (1543), שנכתב נגד היהודים, אולם הוא הודפס בעיר אחרת.[2]
המקורות העיקריים לפעולותיו הם עדותו האישית ביומנו, וכן במסמכים רשמיים מהתקופה.[3]
משפחתו
- בנו רבי אליהו לואנץ.
- בנו רבי יעקב, מחבר ספר אוצר החכמה.
לקריאה נוספת
- ר' יוסף לואנץ, "ספר המקנה" (נדפס לראשונה ב-1970), בסופו יומן אוטוביוגרפי מאת המחבר.
- שאול פנחס רבינוביץ, רבי יוסף איש רוסהיים, ווארשה תרס"ב, באתר היברובוקס.
- ר' מאיר להמן, רבי יוסלמן, ביוגרפיה העוסקת בדמותו של רבי יוסף.
- מנחם מנדל משי זהב, דער הויפטמאן פון אידן.
- חוה פרנקל-גולדשמידט, ר' יוסף מרוסהיים - כתבים היסטוריים, (הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ו).
קישורים חיצוניים
- רבי יוסף איש רוסהיים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יוסף יוזלמן בן גרשון לואנץ (1478?-1554), מרוסהים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
יוסף איש רוסהיים35942445Q317517