ראש ממשלת הולנד

ראש ממשלת הולנד
Minister-president van Nederland
	;
איוש נוכחי	דיק סכוף
תאריך כניסה לתפקיד	2 ביולי 2024
דרכי מינוי	מינוי על ידי מלך הולנד
תחום שיפוט	הולנד
מעון	Catshuis, האג
מושב המשרה	האג
משך כהונה קצוב	4 שנים ; (אין מגבלה לבחירה מחדש)
ייסוד המשרה	15 במרץ 1848
איוש ראשון	חריט שימלפניק
	אתר האינטרנט הרשמי של משרד ראש ממשלת הולנד (באנגלית)

ראש ממשלת הולנד (בהולנדית: Minister-president van Nederland) הוא ראש הרשות המבצעת של ממשלת הולנד ויושב ראש "מועצת השרים" (בהולנדית: Ministerraad).^[1] ראש הממשלה הוא זה המתאם את מדיניותה של ממשלת הולנד. מאז יולי 2024 מכהן בתפקיד דיק סכוף.

התפקיד

אזור "ביננהוף" בהאג. במרכז התמונה: בניין המשרד לעניינים כלליים. המגדל המשושה שמשמאלו, המכונה "המגדל הקטן" (Het Torentje), הוא בניין משרד ראש ממשלת הולנד.

ה-Catshuis, מעונו הרשמי של ראש ממשלת הולנד.

אף על פי שבהולנד תפקיד ראש הממשלה הוא התפקיד הפוליטי החשוב ביותר, אין כוחו של ראש ממשלת הולנד דומה בכוחו לזה של ראש ממשלת בריטניה או קנצלר גרמניה. ניתן לומר זאת בעיקר בשל העובדה שמבחינה היסטורית היו כל שרי הממשלה אחראים כלפי המונרך ולראשי הממשלה הייתה שליטה מועטה, אם בכלל, על שאר השרים. חשיבות תפקידו של ראש הממשלה עלתה כאשר השרים החלו להיות אחראיים כלפי הפרלמנט של הולנד ולתפקיד זה נבחר לרוב מנהיגה של המפלגה הגדולה ביותר בבית התחתון. עדיין, בשל הסמכויות המוגבלות של התפקיד בהשוואה למדינות שכנות בעלות משטר דמוקרטי פרלמנטרי, תפקידו של ראש ממשלת הולנד מתואר כ"ראשון בין שווים".^[1]

במסגרת רפורמה חוקתית שבוצעה ב-1983, הוגדר תפקיד ראש הממשלה לראשונה בחוקת הולנד. על פי החוקה, כוללת הממשלה את מלך הולנד ואת השרים. החוקה קובעת שראש הממשלה יושב בראש מועצת השרים (סעיף 45) והוא ממונה על פי צו מלכותי (סעיף 43). הצו המלכותי למינוי ראש הממשלה והצווים למינוי שאר השרים נחתמים בחתימת קיום על ידי ראש הממשלה עצמו (סעיף 48).

ראש הממשלה מנהל את ישיבות הממשלה השבועיות והוא זה שקובע את סדר היום שלהן. ראש הממשלה הוא גם "השר לעניינים כלליים" (Minister van Algemene Zaken), שלוקח חלק חשוב בתיאום המדיניות ואחראי על שירות המידע ממשלתי (Rijksvoorlichtingsdienst). ראש הממשלה אחראי גם על בית המלוכה ואחת לשבוע הוא מקיים פגישה עם המלך לדיון על מדיניות הממשלה. באופן בלתי רשמי, ראש הממשלה מהווה את "פניה" של הממשלה כלפי הציבור. לאחר ישיבת הממשלה השבועית המתקיימת מדי יום שישי, מכנס ראש הממשלה מסיבת עיתונאים בה הוא מדווח לעיתונות על החלטות הממשלה בענייני השעה. לראש הממשלה גם כמה תפקידים בנושאי יחסי החוץ, הוא משתתף בישיבות המועצה האירופית מדי שישה חודשים ועוסק ביחסי החוץ הדו-צדדיים של הולנד. בניין משרד ראש הממשלה הוא מגדל בצורת משושה המכונה "המגדל הקטן" (Het Torentje) השוכן באזור ה"ביננהוף" שבהאג. מעונו הרשמי של ראש הממשלה (המשמש גם למטרות עבודה) הוא ה-Catshuis.

בדרך כלל מקובל שהמפלגה שלה מספר המושבים הגדול ביותר בבית התחתון (בהולנדית: Tweede Kamer, מילולית: החדר השני) תנהל משא ומתן להקמת קואליציה לאחר הבחירות. דיונים אלו באים לידי גמר באמצעות מה שקרוי "הסכם ממשלה". הבית התחתון מקיים דיון על הסכם זה ואם ההסכם מקבל תמיכה מספקת, ממונה ראש המפלגה הגדולה כמרכיב הממשלה ובדרך כלל הוא ממנה את עצמו לתפקיד ראש הממשלה. אחד משרי המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה ממונה לתפקיד סגן ראש הממשלה. אם בקואליציה חברה גם מפלגה שלישית, ממונה אחד משריה לתפקיד הסגן השני לראש הממשלה.

היסטוריה

במשך השנים הפך תפקיד ראש הממשלה בהדרגה למשרת ניהול הממשלה שבה משמש מנהיג המפלגה הפוליטית הגדולה. החל מ-1848 הפך תפקיד זה לרלוונטי. באותה שנה הוכנס תיקון בחוקת הולנד שעל פיו היו השרים אחראים כלפי הפרלמנט, בניגוד למה שהיה מקובל עד אז, כשהם היו אחראים כלפי המלך, שהיה למעשה ראש הרשות המבצעת. עד 1901 היה תפקיד יושב ראש מועצת השרים עובר ברוטציה בין השרים. בין השנים 1901 – 1945 היה התפקיד עובר עדיין ברוטציה בין השרים, אך פוליטיקאים בכירים יכלו לדרוש לקבל את התפקיד לתקופת כהונה של ארבע שנים. ב-1937 הוקם משרד נפרד לעניינים כלליים שבאופן בלתי רשמי היה מקושר לתפקיד ראש הממשלה. ברנד בישהוול, שכיהן בין השנים 1971 – 1973, היה ראש הממשלה האחרון שלא היה המנהיג הפוליטי של המפלגה הגדולה בקבינט, אלא מנהיג המפלגה השלישית בגודלה. ב-1983 הוגדר תפקיד ראש הממשלה בחוקה. עד 2008, כדי שנושא מסוים יוכנס לסדר היום של דיוני הממשלה, היה צריך אחד השרים להעלות אותו. על פי שינוי בנוהלי הקבינט שהוכנס באותה שנה, יכול ראש הממשלה ליזום בעצמו את הכנסתו של כל סעיף לסדר היום.

מדינות ממלכת ארצות השפלה

ראש ממשלת הולנד הוא גם יושב ראש מועצת השרים של ממלכת ארצות השפלה ולפיכך הוא גם עוסק בעניינים המשפיעים אל המדינות האחרות של הממלכה כמו, ארובה, קוראסאו וסנט מארטן. בראש הקבינטים העצמאיים של שלוש הטריטוריות הללו עומדים גם ראשי ממשלה. מועצת שרי ממלכת ארצות השפלה כוללת גם שרים מיופי כוח מארצות אחרות של הממלכה, אך אלו לא חברים בממשלת הממלכה.

סגנים

המלך ממנה סגני ראש ממשלה. מקובל שמכל אחת מהשותפות הבכירות בקואליציה ממונה סגן ראש ממשלה ואלו מדורגים על פי הגודל היחסי של מפלגותיהם. כאשר ראש הממשלה לא נוכח בישיבות הקבינט, ממלא את מקומו בניהול הישיבה הסגן הבכיר. במקרה בו גם ראש הממשלה וגם סגניו נעדרים מהישיבה, מנהל אותה חבר הקבינט המבוגר ביותר.

ראשי ממשלת הולנד

דיוקן	שם (שנות חיים)	תחילת כהונה	סיום כהונה	מפלגה
	חריט שימלפניק (1794 – 1863)	25 במרץ 1848	17 במאי 1848	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	יקוב דה קמפנר (1793 – 1870)	21 בנובמבר 1848	1 בנובמבר 1849	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	יוהאן רודולף תורבקה (1798 – 1872) (כהונה ראשונה)	1 בנובמבר 1849	19 באפריל 1853	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	פלוריס אדריאן ואן הול (1791 – 1866) (כהונה ראשונה)	19 באפריל 1853	1 ביולי 1856	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	יוסטינוס ואן דה ברוכה (1804 – 1863)	1 ביולי 1856	18 במרץ 1858	ללא שיוך מפלגתי (נוצרי דמוקרטי)
	יון יקוב רוכשן (1797 – 1871)	18 במרץ 1858	23 בפברואר 1860	ללא שיוך מפלגתי (שמרן)
	פלוריס אדריאן ואן הול (1791 – 1866) (כהונה שנייה)	23 בפברואר 1860	14 במרץ 1861	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	יקוב ואן זלן ואן ניוולט (1816 – 1890)	14 במרץ 1861	10 בנובמבר 1861	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	סכלטו ואן המסטרה (1807 – 1864)	10 בנובמבר 1861	1 בפברואר 1862	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	יוהאן רודולף תורבקה (1798 – 1872) (כהונה שנייה)	1 בפברואר 1862	10 בפברואר 1866	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	איסאק דיחנוס פרנסן ואן פוטה (1822 – 1902)	10 בפברואר 1866	1 ביוני 1866	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	יוליוס ואן זיילן ואן נייוולט (1819 – 1894)	1 ביוני 1866	4 ביוני 1868	ללא שיוך מפלגתי (שמרן)
	פיטר פיליפ ואן בוסה (1801 – 1879)	4 ביוני 1868	4 בינואר 1871	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	יוהאן רודולף תורבקה (1798 – 1872) (כהונה שלישית)	4 בינואר 1871	4 ביוני 1872 (מת בכהונתו)	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	חריט דה פריס (1818 – 1900)	4 ביוני 1872	27 באוגוסט 1874	עצמאי (ליברל)
	יאן הימסקרק (1818 – 1897) (כהונה ראשונה)	27 באוגוסט 1874	3 בנובמבר 1877	ללא שיוך מפלגתי (שמרן)
	יאן קפיינה ואן קופלו (1822 – 1895)	3 בנובמבר 1877	20 באוגוסט 1879	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	תיאו ואן לינדן ואן סנדנבורח (1822 – 1895)	20 באוגוסט 1879	23 באפריל 1883	(ללא שיוך מפלגתי (נוצרי-דמוקרטי)
	יאן הימסקרק (1818 – 1897) (כהונה שנייה)	23 באפריל 1883	20 באפריל 1888	ללא שיוך מפלגתי (שמרן)
קובץ:AeneasMackay.jpg	אניאס מקאי (1839– 1909)	20 באפריל 1888	21 באוגוסט 1891	המפלגה האנטי-מהפכנית
	חייסברט ואן טינהובן (1841 – 1914)	21 באוגוסט 1891	9 במאי 1894	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	יון רואל (1844 – 1914)	9 במאי 1894	27 ביולי 1897	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	ניקולס פירסון (1839 – 1909)	27 ביולי 1897	1 באוגוסט 1901	האיחוד הליברלי
	אברהם קייפר (1837 – 1920)	1 באוגוסט 1901	17 באוגוסט 1905	המפלגה האנטי-מהפכנית
	תיאו דה מייסטר (1851 – 1919)	17 באוגוסט 1905	12 בפברואר 1908	האיחוד הליברלי
	תיאו הימשקרק (1852 – 1932)	12 בפברואר 1908	29 באוגוסט 1913	המפלגה האנטי-מהפכנית
	פיטר קורט ואן דר לינדן (1846 – 1935)	29 באוגוסט 1913	9 בספטמבר 1918	ללא שיוך מפלגתי (ליברל)
	צ'ארלס רג' דה ברנברוק (1873 – 1936) (כהונה ראשונה)	9 בספטמבר 1918	4 באוגוסט 1925	המפלגה הרומית-קתולית
	הנדריקוס קוליין (1869 – 1944) (כהונה ראשונה)	4 באוגוסט 1925	8 במרץ 1926	המפלגה האנטי מהפכנית
	דירק יאן דה חיר (1870 – 1960) (כהונה ראשונה)	8 במרץ 1926	10 באוגוסט 1929	האיחוד הנוצרי-היסטורי
	צ'ארלס רג' דה ברנברוק (1873 – 1936) (כהונה שנייה)	10 באוגוסט 1929	26 במאי 1933	המפלגה הרומית-קתולית
	הנדריקוס קוליין (1869 – 1944) (כהונה שנייה)	26 במאי 1933	10 באוגוסט 1939	המפלגה האנטי מהפכנית
	דירק יאן דה חיר (1870 – 1960) (כהונה שנייה)	10 באוגוסט 1939	3 בספטמבר 1940	האיחוד הנוצרי-היסטורי
	פיטר שורדס חרבנדי (1885 – 1961)	3 בספטמבר 1940	24 ביוני 1945	המפלגה האנטי-מהפכנית
	וילם שרמרהורן (1894 – 1977)	24 ביוני 1945	3 ביולי 1946	הליגה למחשבה חופשית דמוקרטית (עד 1946) מפלגת העבודה (מ-1946)
	לואי ביל (1902 – 1977) (כהונה ראשונה)	3 ביולי 1946	7 באוגוסט 1948	מפלגת העם הקתולית
	וילם דריס (1886 – 1988)	7 באוגוסט 1948	22 בדצמבר 1958	מפלגת העבודה
	לואי ביל (1902 – 1977) (כהונה שנייה)	22 בדצמבר 1958	19 במאי 1959	מפלגת העם הקתולית
	יאן דה קוואי (1901 – 1985)	19 במאי 1959	24 ביולי 1963	מפלגת העם הקתולית
	ויקטור מריינן (1917 – 1975)	24 ביולי 1963	14 באפריל 1965	מפלגת העם הקתולית
	יו קלס (1914 – 1971)	14 באפריל 1965	22 בנובמבר 1966	מפלגת העם הקתולית
	ילה זלסטרה (1918 – 2001)	22 בנובמבר 1966	5 באפריל 1967	המפלגה האנטי-מהפכנית
	פיט דה יונג (1915 – 2016)	5 באפריל 1967	6 ביולי 1971	מפלגת העם הקתולית
	ברנד בישהוול (1920 – 2001)	6 ביולי 1971	11 במאי 1973	המפלגה האנטי-מהפכנית
	יופ דן אויל (1919 – 1987)	11 במאי 1973	19 בדצמבר 1977	מפלגת העבודה
	דריס ואן אכט (1931 - 2024)	19 בדצמבר 1977	4 בנובמבר 1982	מפלגת העם הקתולית (עד 1980) המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (מ-1980)
	רוד לוברס (1939 - 2018)	4 בנובמבר 1982	22 באוגוסט 1994	המפלגה הנוצרית-דמוקרטית
	וים קוק (1938 - 2018)	22 באוגוסט 1994	22 ביולי 2002	מפלגת העבודה
	יאן פיטר בלקנאנדה (נולד ב-1956)	22 ביולי 2002	14 באוקטובר 2010	המפלגה הנוצרית-דמוקרטית
	מארק רוטה (נולד ב-1967)	14 באוקטובר 2010	2 ביולי 2024	מפלגת העם לחרות ודמוקרטיה
	דיק סכוף (נולד ב-1957)	2 ביולי 2024	נכנס	ללא שיוך מפלגתי