קרול קורילוק

קרול קורילוק (בפולנית: Karol Kuryluk;‏27 באוקטובר 1910 – 1967) היה עיתונאי, עורך, פעיל, פוליטיקאי ודיפלומט פולני. בשנת 2002 הוענק לו אות חסיד אומות העולם על ידי יד ושם על שהציל יהודים בשואה.

ביוגרפיה

קרול קורילוק נולד ב־27 באוקטובר 1910 בזברז', עיירה קטנה בגליציה, המחוז המזרחי של האימפריה האוסטרו-הונגרית (לאחר מלחמת העולם הראשונה, חלקה של פולין, היום באוקראינה). הוא היה בנם הבכור של פרנצ'ישק קורילוק ולוצ'יה, לבית פנצ'ישאק. היו לו ארבעה אחים (שניים מהם נפטרו בילדותם) וחמש אחיות.

בשנת 1930, לאחר שסיים בית ספר תיכון בעיר הולדתו, קיבל קורילוק מלגה קטנה ללימוד פולנית באוניברסיטת לבוב. הוא דיבר פולנית, אוקראינית, רוסית וגרמנית, ובמהלך לימודיו עזר למשפחתו כלכלית על ידי מתן שיעורים פרטיים.

בשנת 1931 פגש את הסופרת והפילנתרופית הלינה גורסקה והשתתף בפרויקט עבודה סוציאלית 'פעולת האבירים הכחולים' שעסקו בחלוקת מזון ובגדים לילדים בשכונת עוני ועזרה להפעלת מקלטים לנערים חסרי בית. באוניברסיטה הוא מחה נגד מדיניות ההפרדה של הלאומנים הפולנים שמטרתם הייתה להפריד בין פולנים ויהודים באולמות ההרצאות, והוא התייצב לצד סטודנטים יהודים ואוקראינים שהוטרדו והוכו על ידי כנופיות אנדצ'ה.

הוא נישא למרים קוהני, משוררת, סופרת ומתרגמת אשר במהלך המלחמה שינתה את שמה למריה גרבובסקה ופרסמה בשם מריה קורילוק. נולדו להם שני ילדים, אווה קורילוק, אמנית וסופרת, ופיוטר קורילוק, מתרגם.

מיולי 1941 עד יולי 1944, במהלך הכיבוש הנאצי בלבוב, היה קורילוק חלק מההתנגדות משני צידי המפה הפוליטית. כחבר ב-PPR (מפלגת הפועלים הפולנית ), הוא היה אחראי לתחנת הרדיו החשאית שלה ולפעילות ההוצאה לאור שלה. אך הוא היה מעורב גם בשירות החדשות ובפרסומים של ארמייה קריובה.

פציפיסט מטבעו, התרחק מפעולה צבאית והיה פעיל במיוחד בהצלת יהודים. הוא הסתיר את פפה פרואנגלס ואת שני בניה בחדר בביתו. בשנת 2002 הוענק לו על ידי יד ושם אות חסיד אומות העולם.

בספטמבר 1967 קיבל קורילוק התקף לב. הוא טס ליריד ספרים בבודפשט בניגוד לעצת רופאו ונפטר שם ב־9 בדצמבר 1967.

קורילוק נקבר יחד עם אשתו ובנו בבית העלמין הצבאי פוואצ'קי בקבר שתוכנן על ידי אווה קורילוק.

העמוד הראשון של המהדורה הראשונה של כתב העת "Sygnały" בנובמבר 1933.

קריירה ספרותית

בשנת 1933 הקים קורילוק את כתב העת התרבותי "סיגנאלי" עם המשורר תדיאוש הולנדר והפך לעורך הראשי שלו. הוא נתן במה לכישרונות הספרותיים הצעירים בעיר בין היתר לארווין אקסר, סטניסלב יז'י לץ, צ'סלב מילוש ומירוסלב סולובסקי. הוא פרסם את כתביהם של סופרים רבים מכל רחבי פולין - מריה דוברובסקה, ברונו שולץ, ליאופולד סגל, אנדריי סטרוג ויוליאן טובים, ופרסם תרגומים של כתביהם של סופרים ידועים כמו אנדרה מאלרו, ברטראנד ראסל, קרל פון אוסייצקי, אפטון סינקלר, אנרי ברביוס ופול ואלרי. גליונות מיוחדים הוקדשו לתרבות היהודית, האוקראינית והבלארוסית ולעיר לבוב.

בכתב העת "סיגנאלי" קידמו את עבודתם של אמנים פולנים רבים כדוגמת הנריק גוטליב, ברונו שולץ, זיגמונט וולישבסקי וצלמים אוונגרדיים (אוטו האן, מיצ'יסלב שצ'וקה), ואמנות פופולרית בתקופתו (ואן גוך, גוגן, אלכסנדר ארכיפנקו, מקס ארנסט). קבוצה של גרפיקאים וקריקטוריקאים מחוננים (ק. ברניצקי, פ. קליינמן, אריק ליפינסקי, פרנצ'ישק פרצקי) שיתפו פעולה עם המגזין, שהיה מפורסם בהומור הנושך וחסר הרחמים כלפי היטלר, מוסוליני, פרנקו והאנטישמים הפולניים. באמצע שנות השלושים העיתון הפך לכתב העת המוביל של האינטליגנציה הפולנית השמאלנית.

בשנת 1938 פשטה כנופיה מזוינת של המחנה הקיצוני הלאומי על מערכת המערכת וקורילוק הצליח להימלט בקושי רב. הוא הצליח להמשיך לפרסם את המגזין, למרות מצוקה כלכלית, צנזורה מתמשכת והתקפות פוליטיות אכזריות, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. הגיליון האחרון יצא לאור באוגוסט 1939. בספטמבר 1939, לאחר הסיפוח הסובייטי של לבוב, הפקיד קורילוק את ארכיון העיתון שלו בספריית אוסולינאום (כיום ספריית סטפניק) שם שרד. לקורילוק הוצעה עבודה ב"צ'רווני שטאנדאר" (עיתון "הדגל האדום"), כתב עת בחסות ברית המועצות, אך איבד את המשרה בגלל השיר "היום סטלין קרא לי" מאת תדיאוש הולנדר שפורסם בעיתונו.

באוגוסט 1944 עבר קורילוק מלבוב ללובלין והחל להוציא לאור את המגזין "Odrodzenie" ("הרנסאנס"). המגזין נועד להחיות את המגזין הקודם "סיגנאלי" ובגיליון הראשון הונצחו סופרים ואמנים שנרצחו על ידי הנאצים. בגיליון פורסמה רשימה ארוכה של קורבנות, כולל ברונו שולץ שהמחתרת ניסתה להציל. בשנת 1945 עבר עם המגזין לקרקוב, ובשנת 1947 לוורשה. בין הכותבים ל"אודרודז'ני" היו חתני פרס נובל לספרות לעתיד צ'סלב מילוש וויסלבה שימבורסקה, טדיאוש קונוויצקי והמשורר תדיאוש רוז'ביץ'.

בפברואר 1948 התפטר מ"אודרודז'ני" ועבד תחילה במדור הספרותי ברדיו הפולני ואחר כך בהוצאה לאור.

בשנת 1965 הפך למנהל הוצאת המדע "PWN", ופרסם את אנציקלופדיה "Big PWN". כשפורסם הכרך עם הערך "מחנות הנאצים" פרצה סערה. הערך הכיל את המידע העובדתי על חלוקת המחנות הנאצים למחנות ריכוז ומחנות השמדה ליהודים. אולם חלוקה זו שימשה כעילה לתקוף את עורכי האנציקלופדיה. הפלג הלאומני של המפלגה רמז שכל המוציאים לאור והכותבים יהודים, האשים אותם ב"בגידה היסטורית", וארגן הפגנות כדי למחות על "העלילה הציונית".

קריירה פוליטית

מאפריל 1956 ועד אפריל 1958 היה קורילוק שר התרבות בממשלתו של יוזף צירנקייביץ' והשתמש בסמכותו כדי לעשות ליברליזציה בתרבות ולפתוח אותה למערב. המכון הצרפתי נפתח בוורשה (המרצה הראשון היה מישל פוקו), כוכבי תיאטרון וסרטים (לורנס אוליבייה, ויוויאן לי, ז'ראר פיליפ, איב מונטאן) הגיעו לבקר ולהופיע; ספרים וסרטים מערביים, מוזיקה ואוונגרד ואמנות היו זמינים, התערוכה הראשונה של הנרי מור התקיימה בפולין. גלריות נפתחו ופרסומים חדשים יצאו לאור בכל רחבי הארץ וקבוצת עיתונאים צעירים מוורוצלב הקימה מחדש את המגזין "אותות II" אך נאלצה לסוגרו.

לקראת סוף שנת 1957 המפלגה (מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית) החלה לעצור את תהליך הליברליזציה. המזכיר הראשון גומולקה היה נגד תוכנית המלגות הנדיבה של משרד התרבות, אשר שלח אלפי אינטלקטואלים ואמנים פולנים למערב. כשהסופר מארק חלאסקו בחר לנסוע לפריז, זו נלקחה כעילה לפטר את קורילוק כשר התרבות ולהוציא אותו גם מהארץ.

בדצמבר 1958 מונה קורילוק לשגריר הרפובליקה העממית של פולין באוסטריה. הוא הגיע עם משפחתו ב-1 בינואר 1959 לווינה ושירת עד קיץ 1964.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרול קורילוק בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30814157קרול קורילוק