קרב שייח' סעד (1916)
 | ||||||||||||||||||
| מפת המצור על כות והגזרה בה פעלו הבריטים בנסיון לפרוץ את המצור | ||||||||||||||||||
| מערכה: הזירה המזרח-תיכונית / המערכה במסופוטמיה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 6 בינואר 1916 – 8 בינואר 1916 (3 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור על כות | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב ואדי | |||||||||||||||||
| מקום | שייח' סעד (מצפון מזרח לכות) | |||||||||||||||||
| עילה | פריצת המצור על כות | |||||||||||||||||
| תוצאה | פריצת קו ההגנה הטורקי הראשון | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | כיבוש שייח' סעד על גדות החידקל | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב שייח' סעד התחולל בעיירה שייח' סעד, מצפון מזרח לעיר כות, בתחילת ינואר 1916 בין כוח של הצבא הבריטי לבין כוח חסימה של צבא האימפריה העות'מאנית במהלך המערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה. הקרב היה כחלק ממערכה שהובילו הבריטים בניסיון לשחרר את הנצורים בעיר כות. הקרב הסתיים בפריצת קו החסימה הראשון שהקימו הטורקים אך במחיר גבוה של נפגעים ומבלי שנפרצה הדרך לנצורים.
רקע
פרוץ המלחמה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עמדו בריטניה והאימפריה העות'מאנית משני עברי המתרס. כצעד ראשון במערכה במסופוטמיה פלש צבא בריטניה לשאט אל ערב דרך המפרץ הפרסי בנובמבר 1914. מטרתה העיקרית של פעולה זו הייתה להגן על מרכזי ייצור הנפט בפרס (בעיקר בעיר הנפט אבאדן) ולהבטיח את חופש השיט במפרץ הפרסי למעבר מיכליות הנפט הבריטיות.
המערכה הראשונה לכיבוש בגדאד
כדי להבטיח את אחיזתם בדרום מזרח מסופוטמיה הרחיבו הבריטים את תחום אחיזתם וכבשו במהלך קרב בצרה את עיר המפתח בצרה שם הוקם הפיקוד הבריטי. בניגוד לבריטים, שהטילו למערכה כוחות חזקים ומיומנים, צמצמו הטורקים את כוחותיהם במסופוטמיה והעבירו יחידות לחזיתו אחרות[1]. לאור הצלחות הבריטים הורה מפקד המערכה הבריטי, גנרל ג'ון ניקסון, לכוחותיו להמשיך להתקדם צפונה לאורך נהרות הפרת והחידקל ולכבוש את בגדאד.
במהלך 1915 ניצחו הבריטים במספר קרבות (אל-קורנה, שוויבה, עמארה, נאסריה וא-סין) שהביאו אותם לפאתי בגדאד. בנובמבר 1915, כשהם רק 15 ק"מ מבגדאד, התחולל קרב קטסיפון בין הבריטים לטורקים שהסתיים ללא ההכרעה אך עם נפגעים רבים לשני הצדדים דבר שאילץ את הבריטים לחזור לכות.
המצור על כות
ערך מורחב – המצור על כות
הכוח הבריטי שנסוג לכות היה מורכב בעיקרו מחיילי הדיוויזיה ה-6 של "פונה" בפיקודו של מייג'ור גנרל צ'ארלס טאונסנד. עם ההגעה לכות ביקש טאונסנד ממפקדו גנרל ניקסון להמשיך בנסיגה עד לבצרה אך ניקסון הורה לכח להישאר ולהגן על העיר. החיילים הבריטים נערכו במערך הגנתי והניסיון של הטורקים לפרוץ לעיר נכשל. המפקד של הכח הטורקי, גנרל-פלדמרשל קולמר פון דר גולץ, הורה לחייליו (מהארמייה הטורקית ה-6) להטיל מצור על העיר וכן להקים מחסומים במורד החידקל כדי למנוע הגעת תגבורות בריטיות.
ההכנות הבריטיות לפריצת המצור
לפי הנחיותיו של גנרל ניקסון החלו ההכנות לפריצת המצור. ההערכות נעשתה בעיירה עלי אל-גרבי (כ-100 ק"מ במורד החידקל) והוביל אותה לוטננט גנרל פנטון איילמר (אנ'). לרשותו של איילמר הועמדו תחילה 3 בריגדות ובהמשך הובאה למקום הדיוויזיה ה-7 של "מירוט" שהועברה מגזרת אירופה.
בתחילת ינואר 1916 יצא איילמר בראש כוחותיו במעלה החידקל לפרוץ את קו ההגנה שהקימו הטורקים בעיירה שייח' סעד.
הכוחות המעורבים בקרב שייח' סעד
צבא בריטניה
לצורך המערכה לפריצת המצור על כות הוקם כח צבאי בריטי בשם קורפוס החידקל. כוח זה, בפיקודו של לוטננט גנרל פנטון איילמאר, מנה כ-13,300 חיילים וכלל את היחידות הבאות:
- הבריגדה ההודית הרכובה ה-6: הייתה מעורבת במהלך 1915 במערכה לכיבוש בגדאד.
- בריגדת הרגלים ההודית ה-35: יחידה חדשה שנבנתה בדצמבר 1915 וצורפה למערכה לשחרור כות.
- בריגדת הרגלים ההודית ה-28: הייתה פעילה בתחילת המלחמה במערכה על סיני וארץ ישראל ובתימן והגיעה למסופוטמיה באוקטובר 1915.
- הדיוויזיה ה-7 של "מירוט" תחת פיקודו של ג'ורג' יאנגהזבנד (אנ'): הועברה בתחילת המלחמה לזירת מערב אירופה כחלק מכוח A של חיל המשלוח ההודי. לאחר מספר קרבות בחזית המערבית ולאחר שסבלה מנפגעים רבים הועברה, בשלהי 1915, למערכה במסופוטמיה.
- 4 ספינות מלחמה.
הצבא העות'מאני
הכוח העות'מאני, שעמד מול הצבא הבריטי, התבסס על הארמייה הטורקית ה-6 בפיקודו של קולמר פון דר גולץ. ארמייה זו נחלקה ל-2 קורפוסים:
- הקורפוס ה-18 בפיקודו של קאזים פאשה שימר את המצור על כות ולא היה מעורב בקרב.
- הקורפוס ה-13 בפיקודו של חליל פאשה הוא זה שנשלח לחסום את התקדמות הכוחות הבריטים. הקורפוס מנה כ-9,000 חיילים והורכב מ-2 דיוויזיות:
- הדיוויזיה ה-52: נבנתה עם פרוץ המלחמה ונשלחה תחילה למערכה בקווקז. בנובמבר 1915 הועברה למסופוטמיה ונלחמה בקרב קטסיפון ובמצור על כות.
- הדיוויזיה ה-35: הייתה מעורבת במערכה במסופוטמיה מראשיתה והשתתפה בסדרת הפסדים בקרבות במהלך נסיגתה מבצרה לבגדאד. בקרבות אלו סבלה הדיוויזיה מנפגעים רבים ולקראת המצור על כות תוגברה בחיילים מהדיוויזייה ה-38 שגם היא סבלה מנפגעים רבים.
החיילים הטורקים הגיעו לואדי לאחר נסיגה מסודרת משייח סעד (דרך של כ-15 ק"מ) והקימו במקום מערך חפירות נרחב.
מהלך קרב שייח' סעד
3 בינואר 1916
ב-3 בינואר 1916 הורה איילמר לג'ורג' יאנגהאזבנד להוביל 3 בריגדות רגלים מעלי אל-גרבי לכוון כות כשהוא עצמו נשאר מאחור במאמץ לארגן עוד יחידות[2]. שלוש הבריגדות החלוצות התקדמו על שתי גדות החידקל אך ההתקדמות הואטה בגלל גשמים כבדים שהפכו את גדות החידקל לבוציות מאוד.
הכוחות הבריטים סבלו מחוסר מודיעין על אופן פריסת הכוחות הטורקים. דבר זה נגרם מחוסר יכולת להפעיל מטוסי סיור (בגלל מזג האוויר) ומהשארת כוחות סיור רכובים מאחור.
6 בינואר 1916
ב-6 בינואר 1916 נתקל הכוח הבריטי בירי מהעמדות הטורקיות. יאנגהאזבנד החליט לא להמתין לתגבורות שארגן איילמר אלא להתקיף. על אף היתרון המספרי של הבריטים הם התקשו לפרוץ את העמדות הטורקיות. אחר הצהריים הצליחה אחת הבריגדות לפרוץ את קו ההגנה הטורקי אולם יאנגהאזבנד, שלא שלט בקרב, הורה על נסיגה לצורך התארגנות והטורקים השתלטו מחדש על השטח המשוחרר.
במהלך הלילה הגיע איילמר לחזית עם התגבורת של שתי הבריגדות. מנגד שלחו הטורקים תגבורת לקווי ההגנה שלהם.
7 בינואר 1916
ב-7 בינואר 1916, כשברשותו כוחות מתוגברים, חילק איילמר את הבריגדות שלו בין הגדה הימנית והשמאלית. בתחליתו של היום אפף את זירת הקרב ערפל כבד אך הבריטים לא ניצלו מזג אוויר זה להתקדמות לעמדות הטורקיות.
- הכוחות הבריטים שהתקדמו על הגדה השמאלית, בפיקודו של יאנגהאזבנד, נתקלו בהתנגדות טורקית עזה ולא הצליחו לפרוץ את קו ההגנה.
- הכוחות הבריטים שהתקדמו על הגדה הימנית, בפיקודו של מייג'ור גנרל ג'ורג' קמבל (אנ') (מפקד הבריגדה ההודית ה-28), הצליח לפרוץ את קו ההגנה ולאלץ את המגינים הטורקים לסגת. לאחר הצלחה זו החלו הבריטים לירות על הטורקים בגדה השמאלית דבר שהביא אותם לבצע נסיגה מסודרת במהלך הלילה והיום של 8 בינואר.
9 בינואר 1916
לאחר נסיגת הטורקים השלימו הבריטים את כיבוש שייח' סעד משני צידי החידקל. הכוחות הטורקים נסוגו כ-15 ק"מ במעלה החידקל לקו ההגנה השני שלהם במוצא נחל שנשפך לחידקל.
תוצאות הקרב
נפגעים:
- צבא בריטניה: כ-2,000 חללים וכ-2,300 פצועים.
- הצבא העות'מאני: כ-1,200 חללים, פצועים ושבויים.
הקרב הסתיים אומנם בניצחון בריטי אך במחיר גבוה מאוד של נפגעים. כמו בקרב קטסיפון התברר שהמערך הרפואי הבריטי אינו ערוך לתת מענה להיקף נפגעים בממדים כאלו[3] כך שבמקרים מסוימים פונו פצועים למתקנים רפואיים רק לאחר 10 ימים.
הכוחות הטורקים הצליחו לסגת באופן מסודר לקו ההגנה השני תוך שהם לוקחים איתם את סוללות הארטילריה שלהם.
לקריאה נוספת
- Barker, A.J. (2009). The First Iraq War, 1914-1918: Britain's Mesopotamian Campaign. New York: Enigma Books. ISBN 978-1-929631-86-5.
- Burg, Peter; Purcell, L. Edward. Almanac of World War I. University of Kentucky Press. ISBN 0-8131-2072-1.
- Candler, Edmund (1919). The Long Road To Baghdad. Cassell and Company.
- Cato, Conrad (1917). The Navy in Mesopotamia 1914 to 1917. Constable and Company.
- Dane, Edmund (1919). British Campaigns In The Nearer East, 1914–1918. Hodder and Stoughton.
- Davis, Paul K. (1994). Ends and Means: The British Mesopotamian Campaign and Commission. Farleigh Dickinson University Press. ISBN 0-8386-3530-X.
- Erickson, Edward J. (2001). Ordered to Die: A History of the Ottoman Army in the First World War. Greenwood Publishing Group. ISBN 978-0-313-31516-9.
- Keegan, John (2000). The First World War. Vintage Canada and colophon.
- Lee, J. Fitzgerald (1927). The "D" Force (Mesopotamia) In The Great War. Wm. May & Co., Ltd.
- Mason, Philip (1974). A Matter of Honour: An Account of the Indian Army, Its Officers & Men. Ebenezar Bayliss and Son Limited. ISBN 0-03-012911-7.
- Moberly, Brig.-Gen. F.J. (1923). History of the Great War Based on Official Documents: The Campaign in Mesopotamia 1914–1918. His Majesty's Stationery Office. ISBN 0-89839-268-3.
- Sandes, Major E.W.C. (1920). In Kut and Captivity With the Sixth Indian Division. John Murray.
- Townshend, Major General Charles Vere Ferrers (1920). My Campaign. James A. McCann Company.
- Wilson, Lieutenant-Colonel Sir Arthur T. (1969). Loyalties: Mesopotamia 1914–1917. Greenwood Press, Publishers.
קישורים חיצוניים
- קרב שייח' סעד, באתרThe Long long trail
- קרב שייח' סעד, באתר firstworldwar.com
הערות שוליים
- ^ הטורקים העדיפו להעביר יחידות רבות למערכה בקווקז וולמערכה בסיני וארץ ישראל
- ^ בסופו של דבר הצליח איילמר לארגן בריגדה נוספת (הבריגדה ה-9 של "סירהינד") וזאת בנוסף לבריגדה ה-6 הרכובה שעמדה לרשותו מלכתחילה
- ^ בזמן הקרב חלק מהמערך הרפואי היה פרוש עדיין בבצרה או בדרכו לזירת הקרב
30153273קרב שייח' סעד (1916)