קרב יאקסארטס
| מערכה: כיבושי אלכסנדר הגדול באסיה התיכונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמותיו של אלכסנדר הגדול | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | אוגוסט 329 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור על קירופוליס | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | המצור על הסלע הסוגדיאני | |||||||||||||||||
| מקום | סיר דריה (יאקסארטס) | |||||||||||||||||
| עילה | התקפה סקיתית על הצבא המוקדוני | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מוקדוני. | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב יאקסארטס היה קרב שהתרחש בשנת 329 לפנה"ס, במסגרת כיבושי אלכסנדר הגדול באסיה התיכונה. במסגרת קרב זה, התנגש כוח מוקדוני בכוח סקיתי באזור הנהר יאקסארטס, ולמרות נחיתותם המספרית זכו המוקדונים בניצחון גדול.
רקע היסטורי
ערך מורחב – כיבושי אלכסנדר הגדול באסיה התיכונה
לאחר שהושלם כיבוש האימפריה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול, חפץ המלך המוקדוני להמשיך ולהשתלט גם על אדמות באסיה התיכונה. הגנרל הפרסי בסוס, הכתיר עצמו כמלך פרס, וזכה לתמיכה מצד שבטים מבאקטריה וסוגדיאניה. בתחילת שנת 329 לפנה"ס, נלכד בסוס והוצא להורג באכזריות. כעת המשיך אלכסנדר להתקדם לעומק שטח סוגדיאניה. המקומיים בהנהגת ספיטמנס פתחו במרד, שאותו עמל אלכסנדר לדכא באכזריות. הוא כבש את האזור במהירות מפתיעה, ולאחר מכן החל לנוע לעבר נהר יאקסארטס.
הסקיתים, היו עם נוודים שחי צפונית-מזרחית לנהר יאקסארטס. שני העמים הסקיתים העיקריים באזור זה היו הדאהים (Dahae) שהתגוררו מזרחית לחופי הים הכספי והסאקים (Sakae) שהתגוררו בערבות של קזחסטן המודרנית. בדומה לסקיתים המערביים, גם הסקיתים המזרחיים היו חסרי שלטון מרכזי והתחלקו למספר רב של שבטים וחמולות. אלה נלחמו בינם לבין עצמם, ערכו פשיטות על ארצות שכנות והיו בעלי קשרים רופפים לשלטון הפרסי המרכזי שמעולם לא הצליח להכניעם באופן סופי. כעת, לאחר התפרקות השלטון אבדה גם התלות הקטנה שהייתה קיימת בזמן שבו הפרסים משלו באזור. אלכסנדר, לא שאף להיכנס לקרב עם הסקיתים, וחפץ לקבוע את נהר יאקסארטס כגבול הצפון מזרחי של האימפריה שלו. כפי שעשה כורש בזמנו.[1]
אלכסנדר הגיע לנהר הגדול בנקודה שבה הוא זורם דרך טג'יקיסטן. 240 קילומטרים מצפון מזרח למרקנדה.[2] קבוצת פרשים סקיתים שיצאה לפשיטות שד, נתקלה בקבוצת חיילים מוקדונים שהתפזרו בשטח כדי לחפש מזון. על פי תיאורו של אריאנוס המוקדונים "נחתכו לחתיכות בידי הברברים". לאחר ההתקפה, נמלטו הסקיתים אל ההרים, כפי שנהגו לעשות תמיד. כאשר נודע על כך לאלכסנדר הוא פקד לנוע במהירות אל עבר ההרים, אולם ההתקפה נעצרה במטר חיצים וחניתות, ואלכסנדר עצמו נפגע מחץ שננעץ ברגלו השמאלית. רק בקושי גברו המוקדונים על הכוח הסקיתי. כמה ימים לאחר מכן, הגיעו שליחים מטעם הסקיתים במטרה לשאת ולתת עם אלכסנדר. אלכסנדר שחשש שמדובר בתחבולה, שלח שליחים להיפגש עם הסקיתים בארצם הם, כדי שיוכלו לרגל. ובמקביל ערך את צבאו לקרב.
הצבאות הלוחמים
סקיתים
- ערך מורחב – סקיתים
כוחם של הסקיתים היה בעיקר בפרשיהם, אם כי יש תיעוד לשימוש גם בחיל רגלים קל.[3] הפרשים הסקיתים התחלקו לשני סוגים עיקריים: כבדים וקלים. הפרשים הכבדים היו מוגנים בשריון טוב ונלחמו במערך צפוף ואילו הפרשים הקלים, ששריונם היה דל, היו ברובם חמושים בקשתות והיו למעשה קשתים רכובים. הטקטיקה הסקיתית הבסיסית הייתה ירי חצים אינטנסיבי להתשת האויב ולאחריו הסתערות פרשים כבדים לשבירתו הסופית.[4] אין הסכמה בנוגע לגודלו של הכוח הסקיתי שמולו עמד אלכסנדר, והמספרים נעים בין 15,000 ל-20,000.
מוקדונים
- ערך מורחב – הצבא המוקדוני
חיל הרגלים המוקדוני, התבסס על שני מרכיבים עיקריים: קל וכבד. חיל הרגלים הכבד, הפזטיירוי, הרכיב את מערך הפלנקס, וחיל הרגלים הקל שימש בעיקר לאבטחה, סיור ותמיכה בפרשים. הפזטיירוי היו חמושים ברומח - הסריסה - שאורכו הגיע עד 5.5 מטרים. חרב קצרה שימשה נשק משני, אם הסריסה נשברה בקרב. למיגונו השתמש במגן פלטה קטן. קסדה ולעיתים שריון קל ומוקיים השלימו את מיגונו של החייל. כמו כן, חיילים מוקדונים הרכיבו את חיל ההיפספסטים, חיילי עלית שחימושם אינו ודאי והוא היה ככל הנראה קל יותר מחימוש החיילים ששירתו בפלנקס, אך כבד יותר מזה שהוקצה לפלטסטים. ייתכן שהיו חמושים בדומה להופליטים יוונים בני התקופה במגן גדול ובחנית קצרה.[5] חלק קטן מבני מוקדון שירת בחיל הרגלים הקלים, בעיקר כקשתים.
הפרשים המוקדונים שירתו בחיל הפרשים הכבדים האליטיסטי, ההטיירוי, והיו נושאי רומח רכובים. הם היו חמושים ברומח מסוג קסיסטון, ובחרב מעוקלת מעט בשם קופיס, ששימשה כנשק משני. למיגונם עטו שריון גוף וקסדת ברונזה טובה, אך לא השתמשו במגן. חלק מההטיירוי שירתו באילה (פלוגה) המלכותי המכונה גם "האגמה הרכובה" ושימשו שומרי ראשו של המלך בקרב. כמו כן שירתו חלק מהמוקדונים בחיל הפרשים הקלים מסוג פרודומוי (סיירים רכובים) שהיו חמושים גם הם ברומח, אך מיגונם היה דל.
מהלך הקרב
אלכסנדר, החליט להקים קו הגנה מבוצר לאורך הנהר, אולם כדי לוודא שהסקיתים לא ינסו לפרוץ אותו, הוא החליט לבצע הפגנת כוח שתבהיר לסקיתים שהוא לא יסבול חריגות מהסכם הפסקת האש.[6] הוא כבש בסערה עשרות כפרים סקיתים לאורך הנהר, אולם לא הסתפק בכך והטיל מצור על קירופוליס ("עיר כורש") החשובה בין ערי הגבול. העיר נלכדה בהסתערות, אולם הסקיתים לא נרתעו, והתגרו שוב ושוב בחילות הגבול המוקדוניים. אלכסנדר החליט לשים קץ לכך, ותכנן מסע צבאי גדול מצפון ליאקסארטס באוגוסט של שנת 329 לפנה"ס.
ההתקפה המוקדונית נפתחה במטר של חיצים ממגדלי השמירה אל הגדה הצפונית של הנהר. הסקיתים נדהמו, ונסוגו לעומק הערבה. לאחר מכן החלו המוקדונים לחצות את הנהר באמצעות כריות עור צפות, על אף שבאוגוסט היה מפלס המים של היאקסארטס נמוך יחסית וייתכן שניתן היה לחצותו רגלית.[7] אלכסנדר בעצמו הוביל את צליחת הנהר בידי הפרשים, ולאחר התקפה מהירה היה חלק גדול מהם כבר מעבר לנהר. הקשתים והקלעים המוקדונים הגבירו את קצב האש, מאפשרים בכך ליחידות הפלנקס והפרשים הכבדים יותר לחצות את הנהר בבטחה גם כן.
הסקיתים נדהמו מההתקפה, ונסוגו נסיגה טקטית לעומק הערבה. אלכסנדר שלח יחידת פרשים יוונים וארבע יחידות פלנקס קדימה. היה זה פיתיון, שנועד לפתות את הסקיתים לתקוף. ואכן הסקיתים הגיבו כפי שאלכסנדר ציפה שיגיבו. הם פתחו בהתקפת פרשים וכיתרו את יחידות הפלנקס כבדות התנועה. אז שלח אלכסנדר את כוחות העתודה שלו קדימה, וצירף אליהם פרשים קלים ומטילי כידונים אגריאנים בפיקודו של בלקרוס. כאמור, הפרשים הסקיתים היו כבדים יחסית לפרשים המוקדונים, והטקיטה הסקיתית התבססה ברובה על התקפה מהירה בשטח פתוח שיעניק ניידות לפרשים. כעת המוקדונים תקפו מכל הכיוונים, והסקיתים מצאו עצמם מכותרים בין היחידות התוקפות, לבין הכוחות שהם עצמם כיתרו. אלכסנדר פתח בהתקפה מוחצת במרכז של נושאי רומח רכובים, מה שלא אפשר לסקיתים לנוע במעגלים שהיו נחוצים להם לצורך הכיתור.[8] הם ניסו לתקוף את האגפים המוקדונים, אולם שם ניתקלו ביחידות פלנקס חמושות בסריסות ארוכות ומתוגברות בקשתים ופרשים קלים. בלית בררה פתחו הסקיתים בנסיגה.
סיכום ותוצאות
הניצחון המוקדוני היה שלם, 1,200 סקיתים נהרגו, ביניהם מפקדם סאטארקס.[9] המוקדונים לעומת זאת איבדו 160 אנשים בלבד. אלכסנדר פתח במרדף אחרי הכוח הסקיתי הנסוג, אולם החום הכבד של אוגוסט התיש את חייליו, והוא נאלץ לעצור את המרדף. כמו כן, בגלל החום, אלכסנדר שתה כמות גדולה של מים מזוהמים מאחד הנהרות בסבבה ולקה במחלת הדיזנטריה.[10] כמו כן, כוח גדול ששלח לעזרת מרקנדה שהותקפה בידי ספיטמנס, הושמד, ואלכסנדר לצאת לדכא את המרד שלו. סיבות אלו מנעו מאלכסנדר לממש את ניצחונו, והוא נאלץ להסתפק בחיזוק המבצרים על גבול הנהר, ובהסכם חדש עם מנהיגי הסקיתים.
קרב יאקסארטס נחשב לקרב מרשים במיוחד. וזאת לאור העובדה שבקרב זה כוחות ניידים של לוחמים רכובים מערבות מרכז אסיה, הנהנים בין היתר מעליונות מספרית, הובסו על אדמתם בידי צבא אירופי שהסביבה זרה לו והוא סובל מנחיתות מספרית. השפעת הקרב הייתה רבה, והגבול הצפוני של אלכסנדר מעולם לא הוטרד שוב בידי הסקיתים.
לקריאה נוספת
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, מהדורה ראשונה תשמ"ג, מהדורה שנייה תשמ"ז.
- ביל יני, אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה, 2012, הוצאת מודן - (מהדורה ראשונה בשנת 2010).
- פאול קלושה, אלכסנדר הגדול, ת"א: מזרחי, 1963.
- י. מודז'ייבסקי, אלכסנדר מוקדון, הוצאת הדר, 1960.
- הרולד למב, אלכסנדר מוקדון – המסע אל קצה העולם, ירושלים: הוצאת קריית ספר, 1967.
- פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון; תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי; הביוגרפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות מ"ה בן שמאי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א.
- E. V. Cernenko, The Scythians: 700-300 BC, Osprey Publishing, 2005.
- Frank L. Holt, Into the land of bones: Alexander the Great in Afganistan, University of California Press, 2005.
- James R. Ashley. The Macedonian Empire: the era of warfare under Philip II and Alexander the Great. McFarland & Company, 2004.
- Dodge, Theodore (1890). Alexander. New York: Da Capo Press.
- Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
- Arrian, The Campaigns of Alexander, translated by Aubrey de Sélincourt, Penguin Classics, 1958 and numerous subsequent editions.
- Quintus Curtius Rufus. "Historiarum Alexandri Magni Libri Qui Supersunt" (בלטינית).
הערות שוליים
| מלחמותיו של אלכסנדר הגדול | ||
|---|---|---|
| אזורים גאוגרפיים | חבל הבלקן • אסיה הקטנה • סוריה-ארץ ישראל-מצרים • מסופוטמיה • פרסיס • באקטריה • סוגדיאנה • תת-היבשת ההודית • גרוסיה |   |
| קרבות וכיבושים | * המערכה הבלקנית של אלכסנדר הגדול: המצור על תבאי | |
| נושאים בביוגרפיה של אלכסנדר | אלכסנדר הגדול באגדות היהודיות • אלכסנדר הגדול באגדות הפרסיות • אופיו של אלכסנדר הגדול | |
| אישים בולטים שפעלו בתקופת חייו של אלכסנדר | ||
| יוונים ומוקדונים | פיליפוס השני • אולימפיאס • אריסטו • הפאיסטיון • פרמניון • פילוטאס • פרדיקס • תלמי הראשון • סלאוקוס הראשון • ליסימכוס • אנטיגונוס מונופתלמוס • אנטיפטרוס • קליטוס השחור • ניקנור • פוליפרכון • •אלקטס •מלאגרוס • פאיתון • קרטרוס • בלקרוס • אגיס השלישי | |
| פרסים ושכירי חרבם, הודים ואחרים | דריווש השלישי • ממנון • בסוס • פורוס • ארטבזוס • פרנבזוס • אריוברזנס • מזאוס • אאוטופרדטס • ספיטמנס • אוקסיארטס • ארסמס | |
