קקואיי טנאקה
 | |||||
| לידה |
4 במאי 1918 ניאיגטה, יפן | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 16 בדצמבר 1993 (בגיל 75) | ||||
| מדינה | יפן | ||||
| מפלגה | המפלגה הליברלית-דמוקרטית | ||||
| |||||
קקואיי טנאקה (ביפנית: 田中角栄; 4 במאי 1918 - 16 בדצמבר 1993) היה פוליטיקאי יפני וראש ממשלת יפן ה-64 וה-65, והדמות המשפיעה ביותר במפלגה הליברלית-דמוקרטית עד אמצע שנות ה-80, אז נאלץ להתפטר בצל פרשיית שחיתות בה היה מעורב, שהקנתה לו את הכינוי "סמל השחיתות של התקופה שלאחר המלחמה."[1]
ביתו מקיקו טנאקה הייתה שרת החוץ של יפן בשנים 2001-2002.
ראשית חייו
טנאקה נולד למשפחת איכרים בעיירה נישיאמה, שבמחוז ניאיגטה. יוזמה עסקית של אביו להקים את המחלבה הראשונה בניאיגטה נכשלה, והמשפחה נמצאה מתחת לקו העוני. טנאקה עזב את בית הספר בכיתה ח', החל לעבוד בבנייה, ותוך זמן קצר עבר לטוקיו, שם המשיך לעסוק בבנייה.
טנאקה גויס לצבא היפני הקיסרי ב-1939 ונשלח למנצ'וריה, שם עבד כפקיד. לאחר שנתיים בצבא לקה טנאקה בדלקת ריאות ונשלח לטוקיו להבראה. הוא מעולם לא שב לצבא.
לאחר שהבריא, החל טנאקה לעבוד בחברת הנדסה אזרחית בשם סקמוטו, ונשא את בתו של נשיא החברה, האנה סקמוטו. בעזרת כסף שקיבל מחמותו פתח טנאקה עסק משלו. הוא קיבל לידיו את השליטה על חברת סקמוטו ב-1942, ושינה את שמה לטנאקה תעשיות בנייה והנדסה אזרחית. באותה שנה נולד לזוג טנאקה בן, לו קראו מסנורי, וב-1944 נולדה להם בת, לה קראו מאקיקו.
קריירה פוליטית
מזלו של טנאקה שפר עליו, ובמהלך ההפצצות על טוקיו במלחמת העולם השנייה לא נפגעו בנייני החברה שלו. בנוסף, מספר שבועות לפני כניעת יפן נסע טנאקה לקוריאה הדרומית, והמיר איגרות מלחמה יפניות למזומן, שהגיע לסכום של 15 מיליארד ין (כ-78 מיליון דולר). עם פתיחת הדיאט של יפן מחדש בדצמבר 1945, תרם טנאקה סכום כסף גדול לגורמים שהיו מקורבים למפלגה המתונה הפרוגרסיבית.
ב-1946 שב טנאקה לניאיגטה, שם התכונן להתמודד בבחירות לבית הנבחרים של יפן כנציג המחוז, אך לא קיבל מספיק קולות. עם זאת, שנה לאחר מכן הצליח טנאקה לזכות במושב, כנציג המפלגה הדמוקרטית החדשה. בכהונתו בדיאט, קשר טנאקה קשרים עם ראש ממשלת יפן לשעבר קיג'ורו שידהרה, וב-1948 ערק איתו למפלגה הליברלית-דמוקרטית, שם זכה בחסדו של נשיא המפלגה שיגרו יושידה, שמינה אותו לסגן שר המשפטים.
ב-13 בדצמבר 1948 נעצר טנאקה ונכלא בעוון קבלת שוחד של מיליון ין (כ-13,000 דולר) מגורמים המקורבים לתעשיית הכרייה בקיושו. יושידה ומפלגתו גדעו את קשריהם עם טנאקה, ביטלו את חברותו במפלגה וסירבו לממן את מסע הבחירות שלו לבית הנבחרים. אף על פי כן, התמודד טנאקה על מושב בבית הנבחרים ב-1949, לאחר שהשתחרר מהכלא בינואר, לאחר ששילם ערבות. הוא נבחר פעם נוספת, ובעסקה עם המזכיר הכללי אייסאקו סטו הסכים לוותר על כל תפקידיו בתמורה לקבלה מחדש למפלגה הליברלית-דמוקרטית.
בית המשפט המחוזי של טוקיו קבע שטנאקה אשם ב-1950, ובתגובה הגיש טנאקה ערעור. באותה עת, רכש טנאקה את חברת הרכבות נגאוקה ריילווייז הכושלת, והחזיר אותה לפעילות בשנה לאחר מכן. ב-1951 נבחר שוב לבית הנבחרים, לאחר שזכה בתמיכת פועלי הרכבות.
אצוזנקאי
קבוצת התמיכה הגדולה ביותר של טנאקה הייתה אֶצוּזָנְקַאי (越山会, "איגוד ההרים של ניאיגטה"). מטרת הקבוצה הייתה לקשר בין המצביעים במחוזות הכפריים של ניאיגטה לבין טנאקה. האיכרים היו מעבירים את דרישותיהם לקבוצה, וטנאקה, בתורו, היה ממלא את דרישותיהם בתמורה לתמיכה בו ובנציגיו במחוז.
חלק מהפרויקטים שממונו על ידי אצוזנקאי הם תחנת הכוח ההידרואלקטרית על נהר הטדאמי וקו הרכבת המהירה בין ניאיגטה לטוקיו.
במהלך שנות ה-50 נהג טנאקה להביא חברי אצוזנקאי לביתו בטוקיו באוטובוס, נפגש איתם באופן אישי, ואירגן להם סיורים בעיר. הקבוצה הפכה להיות הארגון הפוליטי החזק ביותר ביפן, דבר שתרם לדימויו השלילי של טנאקה.
ראש הממשלה
עם היבחרו של נובוסוקה קישי לראשות הממשלה ב-1957, התמנה טנאקה לתפקיד שר הדואר והתקשורת. באותה עת הוא החזיק בידיו השפעה רבה על מפלגתו, על אף שלא היה החבר הבכיר בה, וזאת בשל קרבתו לראש הממשלה לעתיד, אייסאקו סטו, ובשל העובדה שבתו נישאה לאחיינו של ראש הממשלה לעתיד האיאטו איקדה. כך יצר לעצמו קשרים עמוקים בתוך המפלגה.
בממשלתו של איקדה, התמנה טנאקה לתפקיד יושב ראש המועצה לחקר מדיניות, ולאחר מכן לתפקיד שר האוצר. כשהתמנה סטו לראש הממשלה ב-1965, היה טנאקה מועמד לתפקיד מזכיר המפלגה, אך בשל מעורבותו בפרשיית שחיתות קיבל טקאו פוקודה את התפקיד במקומו.
במהרה הפכו טנאקה ופוקודה ליריבים שהתמודדו על ראשות סיעתו של סטו. על אף הפרשה בה היה מעורב, זכה טנאקה לתמיכה נרחבת בבחירות של 1967, וסטו מינה אותו למזכיר המפלגה, בעוד שפוקודה היה לשר האוצר. ב-1971 מינה סטו את טנאקה לשר הסחר הבינלאומי והתעשייה. בתפקידו זה, גייס טנאקה תמיכה ציבורית רחבה לאחר שהתנגד לבקשתם של האמריקאים להטיל מכסי ייצוא על מוצרים מסוימים.
בבחירות לנשיאות המפלגה הליברלית-דמוקרטית ב-1971 ניצח טנאקה את פוקודה, לאחר שזכה בתמיכתם של יסוהירו נקסונה ושל מסיושי אוהירה. בתור ראש ממשלה, הנהיג טנאקה מדיניות חוץ זהה לזו של ריצ'רד ניקסון, והישגו הבולט ביותר היה כינון יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין . במדיניות הפנים, הציע טנאקה תוכנית לשיפור התשתית במדינה, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל מעולם, בעיקר מכיוון שהיא דרשה יותר כסף ממה שהיה ליפן באותה עת.
שערוריות
ב-6 בפברואר 1976 התוודה סגן יושב ראש תאגיד לוקהיד בפני תת-ועדה של הסנאט של ארצות הברית שטנאקה קיבל שוחד של 1.8 מיליון דולר בזמן כהונתו כראש ממשלת יפן, עבור רכישת מטוסי לוקהיד L-1011 לחברות התעופה של יפן. אף על פי שהנרי קיסינג'ר ניסה למנוע את הגעת הידיעה לממשלה היפנית, כדי לא לפגוע ביחסי שתי המדינות, דרש ראש הממשלה טקאו מיקי את המידע מהסנאט, וטנאקה נעצר ב-27 ביולי.
בתגובה לצעדיו של מיקי, שכנע טנאקה את סיעתו להצביע עבור פוקודה בבחירות של 1976. עם זאת, שנתיים לאחר מכן הצטרף טנאקה לסיעתו של אוהירה, ולאחר מותו של האחרון ב-1980, בחרה סיעתו של טנאקה את זנקו סוזוקי.
משפט לוקהיד הסתיים ב-12 באוקטובר 1983, וטנאקה נמצא אשם ונשלח לארבע שנות מאסר. הוא הגיש ערעור והכריז שלא יעזוב את הדיאט כל עוד יש לו תמיכה ציבורית. הכרזה זו עוררה דיון בדיאט בנוגע לאפשרות לצנזר את טנאקה, ובסופו של דבר פיזר ראש הממשלה נקסונה את הדיאט והכריז על בחירות חדשות. בבחירות שנערכו החזיק טנאקה במושבו, לאחר שזכה ביותר קולות מכל מתמודד אחר במדינה, ונקסונה צירף לממשלתו שישה מחברי סיעתו של טנאקה, בהם ראש הממשלה לעתיד נובורו טקשיטה.
אובדן הכוח
טנאקה איבד את כוחו הפוליטי בראשית 1985. טקשיטה הקים סיעה משלו, שגרמה לפיצול בסיעתו של טנאקה. הפיצול החריף את האלכוהוליזם ואת בעיות יתר לחץ הדם של טנאקה, ושלושה שבועות לאחר הפיצול, הוא לקה בשבץ מוחי.
במהלך הבחירות הכלליות של 1986 עדיין היה טנאקה בתהליך החלמה, אך אף על פי כן שמר על מושבו בדיאט. ביום השנה החדשה של 1987 ערך טנאקה את הופעתו הציבורית הראשונה מאז השבץ, ונראה שמצבו היה מדורדר; מחצית מפניו לקו בשיתוק והוא סבל מעודף משקל. בבחירות הכלליות של אותה שנה עברו כמעט כל חברי סיעתו לסיעתו של טקשיטה, ואצוזנקאי איבדה חמישה מעשרים מושביה במחוז ניאיגטה.
בית המשפט הגבוה של טוקיו דחה את ערעורו של טנאקה ב-29 ביולי 1987, וגזר הדין המקורי, שניתן ב-1983, התקבל. בתגובה, שילם טנאקה ערבות ועתר לבית המשפט העליון. בעוד ערעורו מתעכב, חלה הידרדרות במצבו. הוא פרש מהדיאט ב-1989, ואובחן כחולה סוכרת. הוא נפטר מדלקת ריאות ב-16 בדצמבר 1993.
בתו של טנאקה, מאקיקו טנאקה, שלא הייתה מקושרת לאצוזנקאי, קיבלה את מושבו של אביה בניאיגטה ב-1991, ובהמשך הפכה להיות שרת החוץ בממשלתו של ג'ונאיצ'ירו קואיזומי ב-2001.
קישורים חיצוניים
- האקונומיסט, Money politics, continued, 26 במרץ 2009.
הערות שוליים
- ^ האקונומיסט.
26581868קקואיי טנאקה