ין יפני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "ין" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו יאן.
ין יפני
円
משתמשים יפןיפן יפן
סמל

יפן - 円 ,

בינ"ל - ¥
ISO 4217 JPY
יחידות משנה
1/100 סן
מטבעות ושטרות
שטרות בשימוש ¥1,000, ¥2,000, ¥5,000, ¥10,000
מטבעות בשימוש ¥1, ¥5, ¥10, ¥50, ¥100, ¥500
בנק מרכזי
אינפלציה 0.4% (מרץ 2022)[1]
בנק מרכזי בנק יפן
Bank of Japan

ין יפני (סמל: ¥; ביפנית: 円, נהגה "אֶן") הוא המטבע הרשמי של יפן. זהו המטבע השלישי הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ אחרי דולר אמריקני והאירו. הקיצור הבנקאי לשם המטבע לפי תקן ISO 4217 הוא JPY.

מקור השם

משמעותה המילולית של המילה היפנית 円, אשר בעבר נכתבה בצורה 圓, היא חפץ עגול, בדומה למקבילותיה הסינית "יואן" והקוריאנית "וון". בתחילה סחרו הסינים בכסף לפי משקל, וכאשר הגיעו מטבעות הכסף הספרדיים והמקסיקניים הם כונו בשם "עיגולי כסף" – 銀圓. בשלב מאוחר יותר החליפו הסינים את הסימנית 圓 ב-元, שלה הגייה דומה בסינית אך לא ביפנית, ואילו היפנים נשארו עם הסימנית עד לפישוטה לאחר מלחמת העולם השנייה לצורה 円.

מקור ההגייה "ין", להבדיל מהגייה היפנית "אן", הוא בשיבוש של דוברי האנגלית שביקרו ביפן בתקופת אדו ובתקופת מייג'י ושל מיסיונרים פורטוגזים מן המאה ה-16, אשר הגו את הפונמות え (אֶ) ו-ゑ (וֶ) בתור יֶ.

היסטוריה

במאה ה-19 נפוץ הדולר הספרדי בכל דרום-מזרח אסיה, חופיה של סין ויפן. מטבעות אלה הגיעו אל האזור דרך העיר מנילה במשך תקופה של למעלה מ-250 שנה על אוניות מאקפולקו שבמקסיקו. אוניות אלה נודעו בשם גליאוני מנילה. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו להופיע באזור מזרח אסיה מטבעות מקומיים בדמות הפזו המקסיקני. ציוד ההטבעה לא היה מאוד פופולרי בסין, ולכן נמכר בשלב מסוים ליפן.

היפנים, אפוא, החליטו לאמץ את תחום ההטבעה של מטבעות כסף, אשר הם כינו בשם ין – חפץ עגול. הין אומץ רשמית בתקופת מייג'י בחוק שנחקק ב-10 במאי 1871. למעשה, הין היה יחידה של דולר, אשר כולם נגזרו ממטבעות השמונה הספרדיים ועד לשנת 1873 אף היו שווים, במידה מסוימת, בערכם. הין החליף שיטת המטבע של טוקוגאווה, מערכת מטבע מורכבת בתקופת אדו שהתבססה על המטבע מון. שיטת המטבע שאומצה ב-1871 התבססה על השיטה העשרונית, אשר חילקה את הין ל-100 סן (銭) ול-1,000 רין (厘). הגדרתו המקורית של הין הייתה 24.26 גרם כסף טהור או 1.5 גרם של זהב טהור. לאחר הפיחות בערך הכסף, פוחת הין אל מול הדולר האמריקני והקנדי, אשר הוצמדו לזהב, ובשנת 1897 היה שווי הין כבר רק חצי דולר אמריקני. באותה שנה אימצה יפן את תקן הזהב, כך שערכו של הין התקבע על חצי דולר. כך, הוצאו בסופו של דבר הסן והרין מן המחזור בסוף שנת 1953.

הין איבד מערכו במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה נקבע שער החליפין של הין על 360 ין לדולר אמריקני, כחלק מתוכנית אמריקנית, אשר הייתה בעצמה חלק מהסכם ברטון-וודס, לייצב את המחירים בכלכלה היפנית. שער חליפין זה נשמר עד 1971, עת ארצות הברית נטשה את תקן הזהב, גורם מפתח במערכת ברטון-וודס, והטילה מכס על יבוא. בין הסיבות שהניעו את ארצות הברית לנקוט פעולות אלה הייתה העובדה שב-1971 הוערך ערכו של הין בחסר. שוויו של היצוא היפני היה מועט בשווקים הבינלאומיים, ואילו היבוא ליפן עלה ליפנים יותר מדי, דבר שהתבטא במאזן עובר ושב שעלה מגירעונות לעודף של 5.8 מיליארד דולר אמריקני.

בעקבות צעדים אלה של ארצות הברית לפיחות בדולר, הסכימה ממשלת יפן לשער חליפין קבוע חדש כחלק מההסכם הסמיתסוני. ההסכם קבע את השער על 308 ין יפני לדולר, אולם היה קושי לשמור על שער זה בשל כוחות שוק מטבע החוץ. בראשית שנת 1973 ננטשו שערי החליפין, והמדינות אפשרו תנודות בשער החליפין.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 נפוצה ביפן הדאגה שמא העלייה בערך הין תפגע בגידול הייצוא, שכן העלייה בערכו של המטבע מחלישה את המוצרים היפניים בתחרות בשוק העולמי. הדבר הוביל להתערבות עמוקה של הממשלה בשוק מטבע החוץ אשר התבטאה בקנייה ובמכירה של דולר אמריקני, גם לאחר ההחלטה לאפשר תנודות בשער הין. למרות ההתערבות, לחצי השוק הובילו להאמרת ערך הין עד לשיא של 271 ין לדולר בשנת 1973, טרם ניכרו השפעותיו של משבר האנרגיה העולמי. אולם, העלייה במחירי הנפט המיובא גרמה לפיחות בין עד לשער של 300 ין לדולר. ב-1978 החזירו עודפי המסחר חזרה למעלה כאשר הגיע לערך של 211 ין לדולר, אך מגמה זו התהפכה בשנית עם משבר האנרגיה השני ב-1979. במחצית הראשונה של שנות ה-80 לא הצליח הין לעלות בערכו למרות מאזן חיובי בחשבון העובר ושב היפני, בין היתר בשל שיעורי ריבית גבוהים יותר בארצות הברית לעומת יפן ומהלכים מתמשכים להסרת הבקרה על זרימת הון בשוק הבינלאומי, אשר הובילו לזרימה של הון החוצה מיפן.

בשנת 1985 חל מפנה חד, עת נחתם הסכם פלזה, אשר אישר שערכו של הדולר היה גבוה מערכו האמיתי. הסכם זה, יחד עם לחצי השוק, הוביל להכפלה כמעט בערך הין מממוצע של 239 ין לדולר ב-1985 לשיא של 128 ין לדולר בשנת 1988. לאחר ירידה קלה בשנים 1989–1990, הגיע הין לשיא חדש של 123 ין לדולר בדצמבר 1992. באפריל 1995 נשבר שיא נוסף כשהין ירד מתחת לסף ה-80 ין לדולר.

ערכו של הין פחת בעת התפוצצות בועת הנדל"ן ביפן ולאחריה במהלך תקופת העשור האבוד. מדיניות בנק יפן של מתן ריבית אפסית עודדה משקיעים שלא להשקיע בין, ומסחר הריביות הגיע להיקף של 1,000 מיליארד דולר. מגמה זו של פיחות התהפכה לאחר המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008.

במהלך העשור השני של המאה ה-21, ערכו של הין שב לפיחות מול הדולר.[2]

מטבעות

מטבעות של הין היפני הופיעו לראשונה בשנת 1870. על המטבעות עשויי הכסף הוטבעו העריכים 5, 10, 20 ו-50 סן, וכן 1 ין, ועל מטבעות הזהב הוטבעו העריכים 2, 5, 10 ו-20 ין. מטבע זהב בן 1 ין הופיע שנה לאחר מכן, וב-1873 הוטבעו מנחושת מטבעות בערכים של 1 רין ושל חצי, 1 ו-2 סן. מטבע מסגסוגת של נחושת וניקל בן 5 סן הופיע לראשונה ב-1889. ב-1897 הוצא המטבע המוזהב של 1 ין מן המחזור, וגודלם של מטבעות הזהב הוקטן בחצי. בשנת 1920 הונפק מטבע של 10 סן מנחושת-ניקל.

הטבעתם של המטבעות עשויי כסף הופסקה ב-1938, כאשר לאחר מכן נעשה שימוש במגוון של מתכות פשוטות להנפקת מטבעות של 1, 5 ו-10 סן בתקופת מלחמת העולם השנייה. מטבעות חרס בני 5 ו-10 סן הוטבעו ב-1945, אך לא נעשה בהם שימוש במחזור. לאחר המלחמה, בין 1946 ל-1948, הונפקו מטבעות פליז של 50 סן ושל 1 ו-5 ין. ב-1949 הונפקה הצורה הנוכחית של מטבע 5 ין אשר במרכזה חור, ושנתיים לאחר מכן הונפק מטבע ארד של 10 ין.

מטבעות בעלי עריכים הנמוכים מ-1 ין חדלו להיות הילך חוקי ב-31 בדצמבר 1953, לאחר חקיקת החוק לסילוק מטבעות קטנים ולעיגול תשלומים. בשנת 1955 הונפק מטבע אלומיניום בן 1 ין, אשר משמש עד היום, יחד עם מטבע ניקל של 50 ין, ללא חור במרכזו. ב-1957 הונפקו מטבעות כסף בני 100 ין, אשר הוחלפו עשר שנים מאוחר יותר במטבעות נחושת-ניקל שמשמשים עד היום. לאלה הצטרף מטבע 50 ין עם חור במרכזו. ב-1982 הונפקו לראשונה מטבעות בני 500 ין.

השנה מוטבעת על צד הערך של מטבע יפני בצורה של מניין שנות השלטון של קיסר יפן הנוכחי. בצד הנושא של רוב המטבעות מופיע שם המדינה, אשר עד 1945 היה "יפן הגדולה" (大日本) והחל משנה זו היה "מדינת יפן" (日本国), לצד עריך המטבע בסימנית קאנג'י בצד הנושא, למעט במטבע הנוכחי של 5 ין, בו שם המדינה מופיע בצד הערך.

נכון לאפריל 2011, מטבע 500 הין הוא המטבע בעל הערך הגבוה ביותר בעולם, אם כי לעיתים, כתלות בשערי החליפין, המטבע של 5 פזו קובני הוא בעל הערך הגבוה ביותר. מסיבה זו המטבע הוא יעד נבחר לזיוף. המטבע היה יעד לזיוף עד כדי כך שבשנת 2000 נאלצה ממשלת יפן להנפיק סדרת מטבעות חדשה עם אמצעי ביטחון מגוונים, אולם גם המטבע מן הסדרה החדשה הוא יעד לזיופים.

בשל ההבדל הגדול בעיצוב המטבעות, לרבות הכנסת חור במרכז המטבע ושוליים מחורצים בחלק מן המטבעות, המטבעות נוחים יחסית ללקויי ראייה.

מטבעות במחזור
תמונה עריך מאפיינים צורניים עיצוב שנת הנפקה ראשונה
קוטר עובי מסה הרכב מתכות צד הנושא צד הערך שוליים
‏ 1 ין 20 מ"מ 1.2 מ"מ 1 גרם 100% אלומיניום עץ צעיר עריך, שנת הנפקה חלקים 1955
‏ 5 ין 22 מ"מ 1.5 מ"מ 3.75 גרם 60%–70% נחושת
30%–40% אבץ		 גבעולי אורז שם המדינה, שנת הנפקה חלקים 1959
‏ 10 ין 23.5 מ"מ 1.5 מ"מ 4.5 גרם 95% נחושת
3%–4% אבץ
1%–2% בדיל		 מקדש הואודו עץ ירוק עד, עריך, שנת הנפקה מחורצים, חלקים 1951, 1959 (בהתאמה)
‏ 50 ין 21 מ"מ 1.7 מ"מ 4 גרם 75% נחושת
25% ניקל		 חרצית עריך, שנת הנפקה מחורצים 1967
‏ 100 ין 22.6 מ"מ 1.7 מ"מ 4.8 גרם 75% נחושת
25% ניקל		 פריחת דובדבן עריך, שנת הנפקה מחורצים 1967
‏ 500 ין ‏26.5 מ"מ ‏2 מ"מ 7.2 גרם 75% נחושת
25% ניקל		 פאולוניה חזרן, מנדרינה, עריך, שנת הנפקה חלקים עם הכיתוב
NIPPON 500		 ‏1982 – אינו מונפק יותר
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: ‏7 גרם 72% נחושת
20% אבץ
8% ניקל		 חזרן, מנדרינה, עריך, שנת הנפקה, רקע מחורץ מחורצים בנטייה 2000

שטרות

הנפקת שטרות הין היפני החלה ב-1872, כאשר לאורך ההיסטוריה נעו עריכי השטרות בין 10 ין ל-10,000 ין. לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה הנפיקו מספר גופים שטרות של המטבע היפני, כגון משרד האוצר והבנק הלאומי הקיסרי היפני. לאחר המלחמה, אף בעלות הברית הנפיקו לתקופה מסוימת שטרות בעת הכיבוש האמריקאי. החל מסוף הכיבוש האמריקאי בנק יפן הוא הגוף היחיד המורשה להדפיס שטרות. בנק יפן הנפיק עד כה חמש סדרות של סדרות. האחרונה שבהן, E, כוללת עריכים בגובה 1,000, 2,000, 5,000 ו-10,000 ין, אם כי השטר של 2,000 ין הוא נדיר ולעיתים קרובות אינו מתקבל כאמצעי תשלום, אף לא בכספומטים.

סדרה D
תמונה ערך מידות (מ"מ) צבע שליט תיאור מועד הפצת השטר
צד הפנים צד הגב צד הפנים צד הגב
¥2000 154 × 76 מ"מ ירוק שורימון מעשה גנז'י ומורסקי שיקיבו 19 ביולי 2000
סדרה E
תמונה ערך מידות (מ"מ) צבע שליט תיאור מועד הפצת השטר
צד הפנים צד הגב צד הפנים צד הגב
¥1000 150 × 76 מ"מ כחול היידו נוגוצ'י הר פוג'י, ים המוטוסו ו-סאקורה 1 בנובמבר 2004
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: ¥5000 156 × 76 מ"מ סגול איצ'יו היגוצ'י ציור של אוגטה קורין
¥10,000 160 × 76 מ"מ חום פוקוזאווה יוקיצ'י עוף החול יפני במקדש ביודו-אין, מחוז קיוטו

מסחר במטבע

הין היפני הוא המטבע השלישי הנסחר ביותר בעולם אחרי הדולר האמריקני והאירו. אחריו במסחר המטבע נמצאים הלירה שטרלינג, הדולר הקנדי והדולר האוסטרלי. הין היפני מהווה כ-20%-27% במסחר המטבע העולמי.

שערי חליפין

שער חליפין נוכחי עבור JPY
באתר Google Finance: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS USD
באתר Yahoo! Finance: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS USD
באתר XE.com: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS USD
באתר OANDA.com: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS USD
באתר גלובס: שער ין יפני לדולר אמריקאי

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ין יפני

הערות שוליים

  1. ^ Statistics Bureau of Japan
  2. ^ "כשבארה"ב יו"ר הפדרל ריזרב מהדק את החגורה – הין היפני חוטף כאב בטן עז". TheMarker. נבדק ב-2022-04-25.


כלכלת יפן
ין יפני • כלכלת טוקיו
מדיניות המדיניות הפיסקלית והמוניטרית של יפן • יפן המגניבה
מוסדות ממשלתיים ארגון סחר החוץ של יפן (אנ') • בנק הפיתוח של יפן (אנ') • הוועדה לסחר הוגן • הסוכנות לשירותים פיננסיים • משרד האוצר • משרד הכלכלה, המסחר והתעשייה • רשות המיסים הלאומית (אנ')
בנקאות ופיננסים בורסת אוסקה (אנ') • בנק יפן • ג'אפן אקסצ'יינג' גרופ (אנ') • הבורסה לניירות ערך בטוקיו • הבורסה לניירות ערך בנגויה (אנ') • הבורסה לניירות ערך בפוקואוקה (אנ') • המערכת הפיננסית של יפן (אנ') • TOPIX (אנ') • ניקיי 225 (אנ') • שירותים פיננסיים ביפן (אנ') • תאגיד ההשקעות של יפן (אנ')
ארגונים איגוד יצרני הרכב של יפן (אנ') • איגוד מנהלי התאגידים ביפן (אנ') • הפדרציה העסקית של יפן (אנ') • לשכת המסחר והתעשייה של יפן (יפ')
חברות מובילות טויוטה (15) • הונדה (57) • תאגיד מיצובישי (אנ')‏ (65) • איטוצ'ו (אנ')‏ (107) • ניפון טלגרף וטלפון (אנ')‏ (120) • מיצוי גרופ (אנ')‏ (121) • סוני (128) • ניסאן (136) • ניפון לייף (אנ')‏ (144) • יפן פוסט הולדינגס (אנ')‏ (146) • מיצובישי UFJ פייננשל גרופ (אנ')‏ (148) • Seven & I Holdings (אנ')‏ (151) • אניאס הולדינגס (אנ')‏ (153) • דאי-איצ'י לייף (אנ')‏ (164) • טויוטה צושו (אנ')‏ (184) • היטאצ'י (196) • AEON (אנ')‏ (203) סומיטומו מיצוי פייננשל גרופ (אנ')‏ (208) • ניפון סטיל (אנ')‏ (220) • מיזוהו פייננשל גרופ (אנ')‏ (226) • פנסוניק (234) • אידמיטסו קוסן (אנ')‏ (275) • טוקיו מרין (אנ')‏ (287) • מרובני (אנ')‏ (298) • דנסו (אנ')‏ (305) • חברת החשמל של טוקיו (317) • סומיטומו גרופ (אנ')‏ (318) • סופטבנק (325) • קבוצת הביטוח MS&AD (אנ')‏ (338) • KDDI (אנ')‏ (379) • מייג'י יאסודה לייף (אנ')‏ (399) • סוזוקי מוטור (406) • מיצובישי אלקטריק (אנ')‏ (416) • דייווה האוס (אנ')‏ (423) • JFE Holdings (אנ')‏ (428) • SOMPO Holdings (אנ')‏ (454) • אייסין (אנ')‏ (462) • מאזדה (474) • סובארו (495) • מיצובישי תעשיות כבדות (אנ')‏ (499)
מונחים אמקודארי (אנ') • זאיבצו • נימוואשי (אנ') • סוגו שושה (אנ') • סרקין (אנ') • קאיזן • קארושי • קיירצו (אנ') • קנבן • שונטו (אנ') • שוקאיה (אנ') • שושין קויו (אנ') • שיניזה (אנ')
שונות בועת הנדל"ן ביפן • החוב הלאומי של יפן (אנ') • הנס הכלכלי היפני • העשור האבוד (יפן) • מדע וטכנולוגיה ביפן • מחקר ופיתוח ביפן (אנ') • רמת החיים ביפן (אנ') • שערוריית רקרוט
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ין יפני33765514Q8146

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ין_יפני&oldid=2076393"