קמניץ-פודולסקי
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| ||
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
מבט כללי על מבצר העיר | |
מדינה | אוקראינה |
---|---|
אובלסט | חמלניצקי |
ראש העיר |
אלכסנדר מזורצ'ק (Oleksandr Mazurchak) |
תאריך ייסוד | 1062, עיר משנת 1795 |
שטח | 27.8 קמ"ר |
אוכלוסייה | |
‑ בעיר | 101,978 (2012) |
‑ צפיפות | 3,668 נפש לקמ"ר (2012) |
קואורדינטות | 48°41′N 26°35′E / 48.683°N 26.583°E |
אזור זמן | UTC +2 |
קמניץ-פודולסקי (באוקראינית: Кам’янець-Подільський; בפולנית: Kamieniec Podolski; ברוסית: Каменец-Подольский; ביידיש: קאַמענעץ־פאדאלסק) היא עיר בדרום-מערב אוקראינה. העיר שימשה כמרכז מנהלי של המחוז הקרוי על שמה, אך בשנת 1941 עבר המרכז המנהלי לעיר חמלניצקי (פרוסקורוב) וקמניץ-פודולסקי נהפכה לבירת אזור בתוך מחוז חמלניצקי. ב-2012 התגוררו בעיר כמאה אלף תושבים.
היסטוריה
קמניץ-פודולסקי מוזכרת בכתובים לראשונה בשנת 1062 כחלק מרוס של קייב. ב-1352 נהרסה במהלך הכיבוש המונגולי. ב-1362 (אולי ב-1363), בעקבות ניצחון אלגירדאס שליט הדוכסות הגדולה של ליטא על הטטרים בקרב המים הכחולים, העיר עברה לשליטת הדוכסות הליטאית, ונקבעה להיות בירת מחוז פודוליה. מעמד שנשאר לה כ-600 שנה, בכל חילופי השליטים, עד הכיבוש הגרמני ב-1941. ב-1430 העיר עברה לשליטת האיחוד הפולני-ליטאי בשנים 1672 עד 1699 נשלטה על ידי העות'מאנים, ושימשה כבירת האיילט של פודוליה. בסוף השלטון העות'מאני חזרה העיר לשליטת האיחוד הפולני-ליטאי. ב-1793, בעקבות החלוקה השנייה של פולין, סופחה העיר לאימפריה הרוסית. ב-1922 נכללה העיר בתחומי אוקראינה הסובייטית.
בתחילת 1919 שלטו בעיר צבאות סימון פטליורה. בערב פסח הם נסוגו מהעיר ונוסד בה ועד מהפכני בולשביקי. ב-2 ביוני 1919 שבו האוקראינים לשלוט בעיר[1].
במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה העיר ב-1941 ידי גרמניה הנאצית, ושוחררה ב-1944 על ידי הצבא האדום.
החל מ-1991 קמניץ-פודולסקי היא חלק מאוקראינה העצמאית.
הקהילה היהודית
בערך באמצע המאה ה-18, נתפרסמה העיר כמרכז העימות בין היהדות הרבנית לבין הפרנקיסטים. הפרנקיסטים הגיעו אל העיר בברחם בגלל החרם שנגזר עליהם בעיר ברודי על ידי הרבנים, והגיעו לקמניץ פודולסקי, בה קיבלו את חסותו של הבישוף ניקולאוס דמבובסקי (Dembowski), שהיה ידוע כשונא יהודים מובהק. הבישוף הורה לקיים ויכוח בין הפרנקיסטים לרבני היהודים. הוויכוח החל בב' בתמוז תקי"ז, ונמשך כשמונה ימים. על אף שהיהודים טענו כי ניצחו את הפרנקיסטים בוויכוח, בל' בתשרי תקי"ח פסק הבישוף כי דתם של הפרנקיסטים נוטה לעיקרי הנצרות, ולכן יש להלקות את המתנפלים על הפרנקיסטים בלנצקורון, לקנוס את הקהילה, ולשרוף את ספרי התלמוד בפודוליה. צו זה הוצא אל הפועל ברחובות הראשיים של העיר בשנת 1757. לפי המסורת, שלושה חודשים לאחר השריפה חלה הבישוף, הוא מת כעבור שלושה ימים.
במשך תקופה ארוכה נאסר על יהודים להתגורר בקמניץ והותר להם להיכנס אליה במהלך היום לצורכי מסחר בלבד.[דרוש מקור]
משנת 1854 התגורר בעיירה מנדלי מוכר ספרים, אז עוד בתחילת דרכו כסופר, ושימש בה כמורה בבית הספר. יחד עמו לימד שם המשכיל אברהם בר גוטלובר, שכתב על העיר ואנשיה בספרו 'מסעות'[2].
בתחילת המאה ה-20 הוקמה בעיר ישיבה על ידי חסידי בויאן.
בפרוטוקול שהוגש לוועד המשלחות היהודיות תואר פוגרום ביהודי העיר בתחילת יוני 1919 בעת כיבוש העיר על ידי צבאות סימון פטליורה[1]:
- "ערב פסח צבאות אוקרינה נסוגו אחור ופנו את העיר קמיניץ־פודולסק. תיכף ומיד נוסד ועד מהפכני. הוועד היה מרכב מנוצרים. רק עלם יהודי אחד בן 18 שנה נכנס לתוכו. היהודים לא לקחו שום חלק בהפגנות הבולשביסטיות. כאשר, ב־2 ביוני, האוקרינים כבשו מחדש את העיר הם התחילו לנהל תעמולה נגד היהודים וקראו לפרעות בצעקם: "הבו ונסיר מאתנו את השלטון היהודי"! באמתלה לחפש כלי-נשק, שדדו חילי פטליורה את הבתים ואת החנויות היהודיות גזלו את הרכוש ואת הסחורות. הם הרגו כמעט מאה יהודים וביניהם נשים וילדים. הרציחות נעשו בענויים אכזרים שאין להם שם בשפת אדם. היו גם הרבה מקרי עינוי. היהודים הגישו קבלנה לממשלה האוקרינית וגלו לה את שמות האנשים שלקחו חלק בפרעות, אך היא לא מצאה לנחוץ לצוות לעשות חפושים."
הטבח בקמניץ-פודולסקי
- ערך מורחב – הטבח בקמניץ-פודולסקי
באוגוסט 1941 הובאו למקום יותר מ-10,000 יהודים שגורשו מהונגריה ומקרפטורוסיה; כ-8,000 מהם הוכנסו לגטו, והשאר פוזרו בעיר. בהוראת מפקד האס אס והמשטרה באזור, פרידריך יקלן, נרצחו בסוף אוגוסט כ-23,600 יהודים בעיר על ידי אנשי גדוד 320 של משטרת הסדר (אורפ"ו) ויחידה של איינזצגרופה D, בסיוע שוטרים אוקראינים.
בהמשך הובאו לעיר יהודים מאיזה וגם הם נרצחו תוך זמן קצר.
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קמניץ-פודולסקי |
- אתר האינטרנט הרשמי של קמניץ-פודולסקי
- אתר העיר ההיסטורית (אוקראינית)
- ספר יזכור לקהילת קמניץ פודולסקי באתר ספרית ניו-יורק
- טורס קמניץ פודולסקי
- מלונות קמניץ פודולסקי
- היסטוריה של הקהילה
- קמנץ-פודולסקי (Kamenets -Podolskiy), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- קמניץ-פודולסקי במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') וקסניה קרימר, קמנץ פודולסקי, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1374–1376), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 ועד הצירים היהודי שעל יד ועידת השלום בפריז, הפועל הצעיר, 21 באוגוסט 1919
- ^ אברהם בר גוטלובר, 'מסע ברוסיה החדשה', באתר פרויקט בן יהודה