קו המים ההולנדי החדש

קו המים ההולנדי החדש
Nieuwe Hollandse Waterlinie
**אתר מורשת עולמית**
	תצ"א של העיר המבוצרת נארדן בשנות ה-20 או ה-30 של המאה ה-20
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ,תרבותי בשנת 2021, לפי קריטריונים 2, 4, 5
מדינה	הולנד
שטח האתר	54,779.02 הקטאר
שטח אזור החיץ	191,722.64 הקטאר
חלק מתוך	קווי ההגנה ההולנדיים
שנת הרחבה	2021

שגיאות פרמטריות בתבנית:תבנית מידע/אתר מורשת
'סוג: ,תרבותי' אינו ערך חוקי

קו המים ההולנדי החדש (הולנדית Nieuwe Hollandse Waterlinie) הוא מערך הגנתי במערב הולנד, שהיה בשימוש בין השנים 1870–1945. מערך ההגנה משתרע לאורך 85 ק"מ, ממרקרמיר בצפון ועד נהר ואל בדרום, ורוחבו בין 3–5 ק"מ. המערך כולל שדות הצפה, מעל מאה מתקנים הידראוליים, 6 ערים מבוצרות, 46 מבצרים שהוקמו בעיקר במקומות שלא ניתן היה להציף, כגון דרכים ומסילות ברזל או מקומות גבוהים, וכן מאות עמדות צבאיות^[1]. למרות שהמבצרים הם המרכיב הבולט ביותר בקו ההגנה, החלק העיקרי שלו הוא שדות ההצפה שנועדו ליצור מכשול מים ברוחב של מספר קילומטרים ובעומק של 30 עד 60 ס"מ. עומק זה מנע מעבר של חיל רגלים מחד ושימוש בכלי שיט מאידך. רוב המבצרים השתמרו וחלקם אף שופץ, אך שדות ההצפה השתנו בשל עיור, נטיעת עצים וסלילת כבישים ומסילות ברזל. המערך הוכר כמונומנט לאומי בשנת 2009, ובשנת 2021 הוכרז כאתר מורשת עולמית וצורף לקווי ההגנה של אמסטרדם שהוכרזו כאתר מורשת עולמית ב-1996. שני מערכי ההגנה מהווים את אתר המורשת העולמית קווי הגנת המים ההולנדיים.

היסטוריה

קו המים ההולנדי החדש החליף מערך ביצורים מהמאה ה-17 שהגן על אמסטרדם והאג, ואשר זכה בעקבות הקמתו של הקו החדש לשם "קו המים ההולנדי הישן". התוכניות הראשונות למערך החדש הוכנו ב-1796 והתבססו על תוואי מזרחי יותר מזה של המערך הישן, כך שהעיר אוטרכט נכללה במערך ההגנה. רק ב-1815, לאחר נפילת נפוליאון, החליט המלך וילהלם הראשון לאשר את הקמת מערך ההגנה, ועבודות ההקמה הושלמו סופית רק מקץ 55 שנה, ב-1870. עבודות לשיפור המבצרים שלאורך הקו נמשכו בהשפעת חידושים בתחום הארטילריה והתחמושת, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. המערך הוצף כולו או חלקו ארבע פעמים - בעת מלחמת צרפת–פרוסיה ב-1870, במלחמת העולם הראשונה, ופעמיים במלחמת העולם השנייה - בידי ההולנדים בתחילת המלחמה ובידי הגרמנים לקראת סופה.