מרקרמיר
 | |
| סוללת העפר האוטריבדייק, המפרידה בין האייסלמיר לבין המרקרמיר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
 הולנד |
| סוג | מאגר מים |
| ים של | אייסלמיר |
| מידות | |
| שטח | 700 קמ"ר |
| עומק מרבי | 5 מטר |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז | הולנד |
 | |
מרקרמיר (בהולנדית: Markermeer) הוא אגם במרכז הולנד הגובל במחוזות צפון הולנד ופלבולנד ובאגם האייסלמיר הגדול ממנו. שטחו של המרקרמיר הוא 700 קמ"ר ועומקו נע בין 3 ל-5 מטרים. הוא קרוי על שם אי קטן לשעבר שכיום הוא חצי אי השוכן לחופיו, מרקן (Marken), שבו שוכן כפר באותו שם. חלקו הדרום-מערבי של האגם שמשתרע מהאזור שבו נשפכו בעבר מימי נהר אָי (IJ) אל הזאודרזי (Zuiderzee, הים הדרומי שקדם לאייסלמיר ולמרקמיר), ידוע כיום בשם איימיר (Ijmeer).
מלכתחילה לא הייתה כוונה שהמרקמיר יישאר אגם. הוא היה חלק מהזאודרזי, שהיה מפרץ פנימי של הים הצפוני ושב-1932 נסגר על ידי סוללת העפר של האפסלאודייק וכך הפך האייסלמיר להיות אגם מים מתוקים. השנים הבאות עמדו בסימן של כיבוש הים וייבוש שטחי אדמה נרחבים, הפולדרים, במסגרת מיזם רחב ממדים שנקרא "עבודות הזאודרזי" (Zuiderzeewerken). אחד מהפולדרים הללו היה אמור להיווצר בשטחו של המרקרמיר ולהיקרא מרקרוורד (Markerwaard) באמצעות בניית סוללת העפר האוטריבדייק (Houtribdijk) שהושלמה ב-1976 ומבחינה הידרולוגית פיצלה את האייסלמיר לשני חלקים, כשהחלק הדרומי הוא המרקרמיר.
בשל שינוי סדרי עדיפויות ובשל ספקות בנוגע לאפשרויות הכלכליות שבביצועו, נדחה ייבושו של המקרוורד לשנות השמונים ולמעשה לא בוצע מעולם. מאז הפך המרקרמיר להיות נכס סביבתי ותיירותי בפני עצמו.
המרקרמיר משמש כמאגר מים מתוקים וכחיץ כנגד שיטפונות ובצורות. ב-2003 הוכתה הולנד בבצורת וכמה סוללת עפר קטנות עמדו בפני סכנה. מים שהועברו מהמרקרמיר שימשו כדי לשמור על האזורים סביב לאמסטרדם מפני יובש וכדי לשמור על שלמותן של סוללות העפר.
מטרתו של מיזם חדש, הקרוי "מרקר ואדן" (Marker Wadden, ע"ש ים ואדן), היא ליצור כמה איים בצפון המרקרמיר.[1]
קישורים חיצוניים
- Lake Markermeer, Netherlands - Lakelubbers (באנגלית)
- Rémon Saaltink, Markermeer: from aquatic desert to diverse ecosystem, 6/4/2014 (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מידע על המיזם (באנגלית)