קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה
קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה הייתה קופת החולים הראשונה בארץ-ישראל. היא נוסדה ב- 1913 בידי יצחק איצקוביץ ויעקב אפטר[1].
הקמת קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה
הקופה נוסדה בחנוכה 1911 על ידי "הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה", בעקבות תאונה שבה איבד הפועל ברוך פריבר מעין גנים את ידו בעת שעסק בעבודה בפרדס[2]. ההצעה לייסוד הקופה הועלתה על ידי ברל כצנלסון, הובאה להצבעה בוועידה השנייה של "הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה" בדצמבר 1911, וההחלטה על הקמת ארגון לעזרה רפואית לפועלים התקבלה ברוב של 13 לעומת 12 מתנגדים. המוסד החדש זכה לשם "קפת־חולים" (הכתיב החסר במקור).בדצמבר 1911 התכנסה הוועידה השלישית של "הסתדרות פועלי יהודה" ב- בן שמן. בכינוס, נדונה שאלת קופת חולים, נבחרה ועדה חדשה, שהצליחה לאסוף למעלה מ-700 פרנק. בפסח תרע"ג תכנן הוועד הנבחר החדש של קופת חולים לכנס בפתח תקווה ועידה שנייה של חברים כדי לדון ב"עיבוד תוכנית תקנות" על בסיס הצעת התקנות של ברל כצנלסון שנשלחה לסניפים. בסופו של דבר התכנסה הוועידה ביפו ב- חג השבועות תרע"ג. בוועידה סוכמו תוכנית העבודה לזמן הקרוב, נקבעו מקורות ההכנסה ואושרו ההחלטות והתקנות המפורטות של קופת חולים כחברים היו יכולים להצטרף רק פועלים או בעלי מלאכה עצמאיים שאינם מעסיקים שכירים. החברים היו מחויבים בלינה בתורנות ליד חולים וסיוע לחולים עליהם היו ממונים. העזרה שהעניקה הקופה כללה עזרה־הדדית, מציאת מקום לינה לפועל חולה חסר מגורים קבועים, טיפול על ידי רופא או בעל ידע רפואי, תרופות ואשפוז בבית חולים.
קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה החלה לפעול בשנת תרע"ג, 1913, כשנה וחצי על ההחלטה על הקמתה בדצמבר 1911, והייתה לקופת החולים הראשונה בארץ-ישראל.
בראשיתה היו בקופה שבעה סניפים ו- 150 חברים, כמעט כולם פועלים חקלאים. לפני הפעלת קופת חולים של פועלי הגליל, קיבלו פועלי הגליל עזרה רפואית במסגרת של קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה וב- קופת חולים של פועלי השומרון. בשנה הראשונה של מלחמת העולם הראשונה פנו לעזרת קופת-חולים של פועלי יהודה כ-700 איש. האבטלה, התזונה הלקויה ותנאי הדיור הגרועים החמירו את התחלואה, כאשר אחוז ניכר מהחולים סבלו ממלריה, דיזנטריה ו-טיפוס. בשנת 1916, גדל מספר הפונים לקופה לכ - 120 לחודש.[3].
בשנת 1913 נפתח בעין גנים המשרד הראשון של קופת החולים של הסתדרות פועלי יהודה בניהולו של יצחק איצקוביץ, מזכיר הקופה. מזכיר הקופה השני שפעל יד אחד עם איצקוביץ היה יעקב אפטר. עיקר סמכותו של "המזכיר" באה לידי ביטוי במתן ה"פתקה" - אישור כתוב וחתום על ידי המזכיר, שבזכותו יכול הפועל החולה לפנות אל הרופא או לקנות תרופות במחיר מוזל. פעולתה הראשונה של קופת חולים הייתה התקשרות חוזית עם ההסתדרות הרפואית העברית ביפו ועם הד"ר משה שרמן שמונה כיועץ רפואי. פועלים חולים שפנו אל רופאי ההסתדרות הרפואית "על פי פתקאות של קופת חולים" חויבו בחמישים אחוז מן התשלום ואת השאר שילמה הקופה. הסדר דומה עשתה הקופה עם בתי המרקחת ביפו ובירושלים. במכתב ל- ברל כצנלסון מבקש איצקוביץ את עזרתו בארגון סניף קופת חולים בחדרה.
מזכירי הקופה סברו שבזמן מלחמת העולם הראשונה ובשל העלייה ברמת התחלואה בארץ מוטל על קופת חולים של פועלי יהודה לדאוג לכל ציבור הפועלים, ובכללם גם מי שאינם חברים ולא השתתפו בתשלומים לקופה.
ב- 22 באוגוסט 1913 כינס משרד קופת חולים מועצה מיוחדת בהשתתפות נציגי הסניפים יפו, פתח תקווה, נס ציונה, בן שמן וחדרה, נציגי המשרד הארץ-ישראלי, מפלגת הפועלים, הרופאים ובית החולים שער ציון ביפו. המועצה אישרה את ההחלטה להושיט עזרה רפואית לכלל ציבור הפועלים ובכללם לפועלים שאינם חברים בקופה. האגרונום עקיבא אטינגר נענה לבקשת קופת חולים והקציב לה אשראי בסכום של 900 פרנק. כשאזל הכסף קיבלה קופת חולים תוספת מימון מן הסיוע האמריקאי שהחל להגיע לארץ עם כניסת טורקיה למלחמה, בתיווכו של הנרי מורגנטאו, שגריר ארצות הברית בקושטא.
בשנות המלחמה קופת חולים של פועלי יהודה שימשה כתובת למצוקותיהם של הפועלים, ולא רק בענייני בריאות.
אחרי המלחמה פרש איצקוביץ מעבודתו כמזכיר קופת חולים וניהול הקופה נמסר לידי יעקב אפטר ואברהם הרצפלד.
איחוד שלוש הקופות
במרץ 1917 השלטונות הטורקים ביצעו את גירוש תל אביב ו- גירוש יפו, ורוב המגורשים עברו לגליל העליון, המצב הכלכלי החמיר בעקבות מלחמת העולם הראשונה ובאביב 1917 זמן קצר לאחר הגירוש ניפגשו נציגי הסתדרויות הפועלים ביישוב כנרת מתוך מטרה להביא לידי כינוסה של ועידה, שבסיומה התאחדו הסתדרויות הפועלים לגוף אחד. הוועידה התכנסה ב- 1918.
בשנים 1917–1918 בעקבות שינויים במערך הפולטי, של מפלגות הפועלים בארץ-ישראל הפכו קופות החולים מארגונים אזורים לגופים מפלגתיים ומשלוש הקופות האזוריות נוסדו שתי קופות החולים של אחדות העבודה וקופת חולים של הפועל הצעיר. בשנת 1921 לאחר הקמת ההסתדרות התאחדו שתי קופות החולים לגוף אחד בחסות ההסתדרות שנקרא : קופת חולים הכללית של הפועלים העבריים בארץ-ישראל.[4]כל זאת על רקע כך שבקיץ 1918 השלים הצבא הבריטי את כיבוש ארץ-ישראל, והתחילה תקופת המנדט הבריטי.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שפרה שוורץ, קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997.
- שפרה שוורץ, "פוליטיקה ובריאות: המהלכים לקראת הקמתו של מערך..."http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/DocLib4/8b.pdf
הערות שוליים
- ^ שפרה שוורץ, קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמודים 24, 26, 27, 39, 40-47, 51
- ^ דוד תדהר (עורך), "ברוך פריבר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4684
- ^ יעקב אפטר, "בשעה זו : קבץ לספרות ולענייני הישוב", המו"ל - יעקב אפטר, יפו : העבודה א', תרע"ו, 1916, פרק : "קופת חולים של פועלי יהודה במלחמת העולם הראשונה", עמודים 33-40
- ^ http://www.ruachtova.org.il/organizations/11062
קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה23643868