קופת חולים של פועלי הגליל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קופת חולים של פועלי הגליל - נוסדה ב-1915, על ידי ברל כצנלסון.[1]

רקע היסטורי

בשנת 1913 פעלה בארץ ישראל קופת חולים אזורית אחת: "קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה". בראשיתה היו בקופה שבעה סניפים ו- 150 חברים, כמעט כולם פועלים חקלאים. לפני הפעלת קופת חולים של פועלי הגליל, קיבלו פועלי הגליל עזרה רפואית במסגרת של קופת חולים של פועלי יהודה וב- "קופת חולים של פועלי השומרון". בשנה הראשונה של מלחמת העולם הראשונה פנו לעזרת קופת-חולים של פועלי יהודה כ-700 איש. האבטלה, התזונה הלקויה ותנאי הדיור הגרועים החמירו את התחלואה, כאשר אחוז ניכר מהחולים סבלו ממלריה, דיזנטריה ו-טיפוס. בשנת 1916 גדל מספר הפונים לקופה לכ - 120 לחודש.[2] באותה שנה נוסדה "קופת חולים של פועלי השומרון", תחילה בשיתוף פעולה עם קופת חולים של פועלי יהודה, ובהמשך כארגון עצמאי לחלוטין. המייסדים היו : שמואל יבנאלי, דוד רמז ו-נחום סנה. ההחלטה על ייסוד הקופה התקבלה בשנת 1912 אבל בגלל מלחמת העולם הראשונה, בעיות כלכליות ובעיות תחבורתיות הצליחו להתארגן כ- 200 חברים רק ב-1916. מי שסייע לקופה החדשה היה יעקב אפטר ממשרד קופת חולים של פועלי יהודה והד"ר הלל יפה שניהל את בית החולים בזכרון-יעקב.[3]

הקמת קופת חולים של פועלי הגליל

הסתדרות פועלי הגליל מנתה בין 350 ל-400 חברים, בקבוצות ובחוות שבהן הייתה עבודה היה מספר החולים קטן במידה ניכרת מאזורי השומרון ויהודה. ועל הקמת הקופה הוחלט עוד בשנת 1912 אך עד 1915 לא הצליחו לארגן את ייסוד הקופה, נאסף סכום כסף קטן לתכלית זו אבל הוצא יותר ממה שנאסף והעניין נדחה, אולם בשנת 1915 התרבה מספר הפועלים שאין להם עבודה ומקום קבועים.

כבר בשנת 1914 כתב ברל כצנלסון שיש "להשתדל לאחד את כל קופות החולים הפרטיות הקיימות בין הפועלים לעבודה משותפת",[4] בהמשך ברל כצנלסון עבר להתגורר בגליל, הבחין בפער שבין יהודה לגליל מבחינת שירותי הבריאות לפועלים, והתחיל לפעול במרץ להקמת הקופה החדשה.

כשהחלו לפעול קופות החולים בגליל ובשומרון לאחר שקופת חולים של הסתדרות החקלאים ביהודה פעלה משנת 1913, נוצר מערך ארצי של שירותי בריאות לפועלים בחסות שלוש ההסתדרויות הפועלים החקלאים. שלוש הקופות פעלו מתוך שיתוף פעולה מלא, ללא תחרות והשירות הטוב לפועל החולה ובריאותו של ציבור החברים עמד בראש מעייניהן. הפועל קיבל את השירות הרפואי בכל מקום ששהה בו, מקופת החולים שפעלה באותו אזור, ואחת היא באיזה קופה הוא חבר. היה קיים נוהל לאזן את החשבונות בין הקופות ולהעביר ביניהן חיובים וזיכויים.

איחוד שלוש הקופות

עם גירוש תל אביב בחודש אפריל 1917, רוב המגורשים עברו לגליל העליון. המצב הכלכלי החמיר בעקבות המלחמה, וזמן קצר לאחר הגירוש נפגשו נציגי הסתדרויות הפועלים ביישוב כנרת מתוך מטרה להביא לידי כינוסה של ועידה, שבסיומה התאחדו הסתדרויות הפועלים לגוף אחד. הוועידה התכנסה ב- 1918.

בשנים 1917–1918 בעקבות שינויים במערך הפולטי, של מפלגות הפועלים בארץ-ישראל הפכו קופות החולים מארגונים אזורים לגופים מפלגתיים ומשלוש הקופות האזוריות נוסדו שתי קופות החולים של אחדות העבודה וקופת חולים של הפועל הצעיר. בשנת 1921 לאחר הקמת ההסתדרות התאחדו שתי קופות החולים לגוף אחד בחסות ההסתדרות שנקרא : קופת חולים הכללית של הפועלים העבריים בארץ-ישראל.[5] כל זאת על רקע כך שבקיץ 1918 השלים הצבא הבריטי את כיבוש ארץ-ישראל, והתחילה תקופת המנדט הבריטי.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ שפרה שוורץ, "קופת חולים הכללית" - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה-בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמודים 27, 41, 44, 45, 46, 51, 53
  2. ^ יעקב אפטר, "בשעה זו : קבץ לספרות ולענייני הישוב", המו"ל - יעקב אפטר, יפו : העבודה א', תרע"ו, 1916, פרק : "קופת חולים של פועלי יהודה במלחמת העולם הראשונה", עמודים 33-40
  3. ^ הלל יפה, "דור מעפילים" - זכרונות, מכתבים, יומן, תל אביב, הוצאת דביר, תרצ"ט, 1938
  4. ^ ברל כצנלסון, "אגרות 1915-1918", תל אביב, 1961, עמוד 16
  5. ^ http://www.ruachtova.org.il/organizations/11062
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0