משה שרמן
ערך זה עוסק ברופא ופעיל ציבורי. אם התכוונתם לעורך הדין, ראו 
משה שרמן (1881 - 17 ביוני 1969) היה ראשון רופאי האף אוזן גרון בישראל. ממייסדי ההסתדרות הרפואית בישראל ונשיאה הראשון. חתן פרס סולד לשנת 1954.
עד עלייתו לארץ
שרמן נולד ביום הכיפורים 1881 בניקולאייב, רוסיה. אביו, יעקב שרמן, היה בעל חנות ספרים והוצאה לאור של ספרות ציונית[1] . שרמן התחנך בחדר, בפרוגימנסיה ובגימנסיה הממשלתית ובמקביל ללימודיו עבד בחנות הספרים של הוריו. ב-1897 הפך לחבר פעיל בתנועה הציונית ושימש מדריך קבוצות שונות של הנוער הציוני. ב-1901 החל ללמוד רפואה מתוך מטרה ברורה לעלות לישראל. כסטודנט היה בין מייסדי האגודה הראשונה של סטודנטים ציונים וחבר ב"מרכז הציוני העירוני באודיסה". באותה שנה ליווה את חיים ויצמן במסע תעמולה ציוני ברוסיה[2] . ב-1903 שימש כציר לקונגרס הציוני השישי כנציגן של שתי אגודות ציוניות: "פועלי ציון" ו"בנות-ציון". שרמן הצביע כנגד תוכניתו של הרצל ועזב את אולם הקונגרס ביחד עם יחיאל צ'לנוב. ב-1905 נשא את רבקה ריימיסט, צעירה ציונית בת למשפחה מסורתית של בעלי תעשייה זעירה מאודסה שהתכנחה באוניברסיטאות של ז'נבה וברלין. עקב מהפכת 1905 נאלץ הזוג הצעיר לנדוד בתחילה לברלין ואחר-כך לדורפאט בה השלים שרמן את לימודי הרפואה ב-1907. בעצת ד"ר צ'לנוב בחר להתמחות ברפואת אף אוזן וגרון ואף עבד כרופא מומחה במוסקבה ובניקוליאיבסקיה בטרם עלייתו ארצה.
שרמן ביקר לראשונה בארץ ישראל ב-1910 כשלקח על עצמו עבודה זמנית כרופא אוניה בהפלגה חד-פעמית מאודיסה לאלכסנדריה. על ביקורו הקצר בתל אביב סיפר בראיון לרגל יום הולדתו השמונים וחמש[3]:
ירדתי בחוף יפו, הלכתי לתל אביב הקטנטונת, הייתי נרגש מאד. תחילה נפגשתי עם מאיר דיזנגוף וזה הפנה אותי לד"ר פוחובסקי. בסך-הכל עמדו לרשותי שש שעות עד להפלגת האוניה, רציתי לראות גם את שינקין, חברי מאודיסה, לבסוף הלכתי אל ד"ר ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי ביפו. הוא קיבל אותי באדיבות מאופקת, כשאמרתי לו שבדעתי להתיישב בארץ כרופא, השיב רופין בחוסר סבלנות – יש לנו רופאים די והותר. בחדר הסמוך ישב הרופא הביל"ויי, ד"ר חיסין, שגילה כלפי יחס חם יותר. כרופא, אף אוזן גרון לא צפויה לך עבודה רבה. ייתכן שיהיו לך שניים, שלושה פציינטים בחודש, אמר לי חיסין. אבל יש הרי את גימנסיה הרצליה עם עשרות תלמידים הזקוקים לפיקוח רפואי השבתי.
כשנה לאחר מכן באוגוסט 1911 עלתה משפחת שרמן לארץ ישראל והשתקעה בתל אביב.
באותה תקופה לא היו בארץ רופאי אף-אוזן-גרון, פרט לד"ר לייב שמעוני-מקלר (רופא עיניים ואף-אוזן-גרון) שעלה לארץ ב-1912, מספר חודשים אחרי עלייתו של שרמן, והתיישב בירושלים[4][5].
ההסתדרות הרפואית
ב-11 בינואר 1912 התכנסו בדירתו של ד"ר דב מאיר קרינקין[6] בתל אביב שישה רופאים: חיסין, בת שבע יוניס גוטמן, פוחובסקי, דב מאיר קרינקין, מנחם שטיין ו- משה שרמן והרוקח זאב אורבוך והכריזו על הקמת "אגודה מדיצינית עברית יפו, ארץ-ישראל". ד"ר פוחובסקי נבחר ליושב ראש, ד"ר קרינקין לסגנו וד"ר שרמן למזכיר. כתב על-כך ד"ר שרמן[7]:
הועד הקטן הזה של "אגודה מדיצינית עברית", שמנתה כתריסר חברים, היה עמוס עבודה. לפניו עמדו בעיות לא יותר קלות מאלו שעומדות לפני הוועדים הנוכחיים. יש עוד להוסיף, כי לא הייתה לנו דירה מיוחדת, לא היו פקידים. את הכל עשינו בעצמנו – גם את כתיבת המכתבים וגם את מסירתם לתעודתם. אפילו גזבר מיוחד לא היה לנו. ד"ר פוחובסקי, העשיר שבינינו, צריך היה לדאוג לכיסוי ההוצאות ובחלקן הגדול הוא כיסה אותן מכיסו הוא, משום שהגירעון היה גדול למדי. היינו צעירים. גם ד"ר פוחובסקי היה אז צעיר, אבל אני הייתי הצעיר שבחבורה. מפני זה עלי היו מטילים את רוב העבודות ואני מילאתי אותן בשמחה.
תוך שנה הצטרפו לאגודה כמעט כל הרופאים היהודים בארץ, מלבד רופאי ירושלים, והאגודה שינתה את שמה ל"האגודה המדיצינית העברית בארץ-ישראל". רופאי ירושלים שכללו את ד"ר אריה בהם, ד"ר אריה גולדברג, ד"ר אריה לייב שמעוני-מקלר, ד"ר אריה פייגנבאום, ד"ר זאב ברין וד"ר מרים נופך הקימו ב-1913 את "אגודת רופאים מדברי עברית"[8] הסכימו ב-1914 לאיחוד אך מלחמת העולם הראשונה דחתה את האיחוד שבוצע ב-1919. בעקבות האיחוד שונה שם האגודה ל"הסתדרות רפואית עברית בארץ-ישראל". עם הקמת המדינה שונה השם שוב ל"הסתדרות רפואית ישראלית".
בחג השבועות תרע"ג, 1913, השתתף שרמן כנציג של "ההסתדרות הרפואית העברית", בוועידה השנייה של "קופת חולים של פועלי יהודה", שהתכנסה ב- יפו. שרמן מונה ליועץ הרפואי של הקופה[9].
בשנים 1955-1935 כיהן שרמן כיושב-ראש ההסתדרות הרפואית. עם פרישתו נבחר לנשיאה הראשון של ההסתדרות. בשנת 1937 יזם את הקמת המכון לביקורת רפואית במטרה לבחון את היעילות של התרופות המשווקות בארץ ישראל ולדווח לרופאים על תוצאות הבדיקות[10].
פעילותו המקצועית והציבורית
בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת שרמן כרופא צבאי בצבא העות'מאני. בתחילה נשלח ביחד עם שני רופאים נוספים להקים בית-חולים לחיילים יהודים בעזה ומשזה פורק עבר לשמש כרופא צבאי ברמלה[11]. הוא הספיק לשרת גם בשכם, בעפולה ובטול-כרם בטרם עבר לחיפה לשמש כרופא למגורשי תל אביב בעיר.
לאחר המלחמה שימש שרמן כחבר בוועד הזמני ליהודי ארץ-ישראל ושימש כמחליפו של מאיר דיזנגוף בוועד הפועל שלו[12] . ב-1919 היה ד"ר שרמן ממקימי ארגון "האזרח" ארגון ששאף לרכז את הכוחות הליברליים ביישוב היהודי שבראשו עמד מאיר דיזנגוף[13]. מטעם "האזרח" היה ד"ר שרמן חבר במועצת עירית תל אביב הראשונה והשלישית. ד"ר שרמן עמד בראש מחלקת האף-אוזן-גרון של בית-החולים של הקהילה היהודית ביפו וניהל אותו במקומו של ד"ר חיסין תקופה קצרה עד סגירתו. ב-1932 מונה למנהל מחלקת האף-אוזן-גרון של בית החולים הדסה (תל אביב).
כהוקרה על תרומתו לקידום הרפואה בישראל זכה בפרס סולד מטעם עיריית תל אביב לשנת 1954.
משפחה
לשרמן נולדו שני ילדים. בין ותיקי תל אביב יש שחשבו שבתו הדסה קרויה על שם בית החולים אך למעשה הדסה נולדה בשנת 1910, הרבה לפני הקמת בית החולים. היא לימדה מוזיקה בגימנסיה הרצליה והייתה מחלוצות החינוך המוזיקלי בישראל. בנו, מאיר היה מראשי הרכש הצבאי בארצות-הברית ולימים הציר הכלכלי של ישראל בארצות-הברית ומנכ"ל חברת הנפט "פז".
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספיר, י. "המו"ל יעקב שרמן - פרק זכרונות ליום השלושים למותו". הארץ 16.3.1932
- ^ וייסגל, ו. (עורך) כתבי חיים וויצמן – סדרה ראשונה – אגרות. מוסד ביאליק 1969. עמוד 152
- ^ כנען, חביב. "ד"ר שרמן בן 85". הארץ. 14.3.67
- ^ פיטר גילבי, יוסף פיקל, אבירם נצר, אבישי גולץ, "ד"ר אריה לייב שמעוני-מקלר - רופא עיניים ואף-אוזן-גרון", הרפואה, אדר ב'-ניסן תשע"ו, אפריל 2016, כרך 155, חוברת 4, עמוד 238
- ^ נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948; עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור, זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, עמוד 418
- ^ נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948; עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, איתי בחור, זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, ערך : קרינקין, מאיר, עמודים 377-378
- ^ שרמן, מ. " על הוועד הראשון של ה.ר.ע מפני 35 שנה" מכתב לחבר 155, י"ב בשבט תש"ז 2.2.47 עמוד 1367
- ^ מירושלים, הצפירה, 3 במרץ 1913
- ^ שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל", המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה-בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמוד 7
- ^ מכון לבקורת רפואית, דבר, 17 במרץ 1938
- ^ שרמן, מ. "פרקים מן העבר". הרפואה. כרך נ"ב חוברת ד', י"ד באדר א' תשי"ז. עמוד 6-8
- ^ פרוטוקול ישיבת הוועד הזמני ליהודי א"י, ד' באדר א' תרע"ט, 2.2.1919
- ^ סמילנסקי, ד. עם בני דורי. ידידים, תל אביב תש"ב. עמוד 299
