קולקטיביזם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קוֹלֶקְטִיבִיזְם הוא מונח המתאר כל השקפה פילוסופית, פוליטית, דתית, כלכלית או חברתית, המדגישה את קיומה של תלות הדדית בין אנשים. הגישה המנוגדת לקולקטיביזם מכונה אינדיבידואליזם. באנתרופולוגיה ובסוציולוגיה, קולקטיביזם הוא היבט תרבותי, הקיים כניגוד לאינדיבידואליזם, ומאפיין את רמת הלכידות בין הפרטים בתוך הקבוצה. השקפות קולקטיביסטיות מדגישות את חשיבותה של הלכידות הקבוצתית, ואת מקומו של הפרט כחלק מקבוצה חברתית. לעיתים, יעדיפו את טובת החברה (הקולקטיב) על פני טובתו של הפרט (האינדיבידואל). פילוסופיות קולקטיביסטיות מנתחות את החברה כיחסי גומלין בין קבוצות ולא בין פרטים בלבד. לדוגמה, פילוסופיה קולקטיביסטית יכולה לנתח את החברה כיחסי גומלין בין מעמדות, לאומים, גזעים או מגדרים מסוימים, ולא כיחסי גומלין בין יחידים, הפועלים על פי רצונם החופשי בלבד. לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש בקולקטיביזם כדי לתאר מגוון רחב של עמדות פוליטיות וכלכליות.

ישנם אנרכיסטים משמאל, המשלבים בין קולקטיביזם לאינדיבידואליזם (במובן מסוים), בכך שהם תומכים בריבונותו המוחלטת של הפרט, מחד, אך מאידך, הם קולקטיביסטים, בכך שהם קוראים לביטולה המוחלט של רשות היחיד (הזכות לפרטיות) ושההתארגנות הטובה ביותר ליחידים היא קומונה.

דוגמאות לפילוסופיות קולקטיביסטיות הן הסוציאליזם (ובצורתו הרדיקלית קומוניזם) והפשיזם.

דוגמאות לפילוסופיות המתנגדות לקולקטיביזם הן הליברליזם, ליברטריאניזם בהגדרתו האמריקאית (ובצורתו הרדיקלית אנרכו-קפיטליזם).

קולקטיביזם בישראל

בחברה הישראלית יש שילוב של ערכים קולקטיביים ואינדיבידואליסטים. גם לישראלים יהודים וגם לישראלים ערבים אכפת מהקהילות והמשפחות שלהם, כמו גם מהחירויות האישיות שלהם.

קיבוצים מהווים צורת התיישבות שהייתה ייחודית לישראל והכילה יסודות קולקטיביים מובהקים של עבודה וחיים משותפים. חברי קיבוץ חולקים אחריות ומקבלים החלטות ביחד לטובת הקהילה כולה. באופן היסטורי בקיבוצים החשיבות של עבודת צוות הייתה גבוהה וצורכי הקבוצה עמדו מעל רצונות הפרט.

גם הכפרים הערביים בישראל מדגישים את המשמעות של קהילות מלוכדות וסיוע הדדי. הם חלקו (וחלקם חולקים גם כיום) מנהגים ומסורות, המחזקים את תחושת השייכות שלהם כקבוצה.

עם זאת, יש בישראל גם התמקדות הולכת וגוברת במטרות הפרט ובחופש האישי. ישראלים מושפעים מהתרבות המערבית, שמעריכה הצלחה אישית ועצמאות. ניתן לראות השפעה זו בתחומים כמו חינוך וקריירה. השילוב של ערכים קולקטיביים ואינדיבידואליים בישראל מעצב את האופן שבו אנשים רואים את עצמם ומתקשרים עם אחרים.[1][2][3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36493983קולקטיביזם