קהילת יהודי המדאן
קהילת יהודי המדאן היא קהילה יהודית שחיה בעיר המדאן בפרס, כיום איראן. על פי המסורת העיר מזוהה עם שושן הבירה ובה נמצא קבר מרדכי ואסתר, שם היה מוצב גם בית הכנסת. יהודי המדאן דיברו יהודית המדאנית שהיא ניב של שפה יהודית פרסית.
רקע
המדאן היא עיר במערב איראן ובירת הפרובינציה הקרויה על שמה. המדאן נחשבת לאחת הערים העתיקות באיראן, ואף בעולם. היא מוזכרת בתנ"ך בשם אחמתא.[1] העיר נכבשה על ידי ממלכת אשור בשנת 1100 לפנה"ס, ועל פי ההיסטוריון היווני הקדום הרודוטוס, היא הייתה בירת מדי כ-700 שנה.
מחוז המדאן מחולק בין טויסרקאן, מלאייר ונהאוואנד. מחוז זה יחד עם בורוג'רד, הנמצא דרומית יותר במחוז לורסתאן, יוצר מקבץ גאוגרפי שהיה מיושב על ידי חלק ניכר מהקהילות האיראניות-יהודיות עד שקהילות אלו היגרו לטהראן, ישראל וצפון אמריקה.
היסטוריה
בנימין מטודלה מצא בהמדאן במאה ה-12 (שנת 1162) 30,000 עד 50,000 יהודים, ובאיגרות הגאון שמואל בן-עלי מהמאה ה-12 נזכרת "ישיבה" בעיר בחסות קהילת בגדאד.[2]
בהמדאן נולד במאה ה-13 השר היהודי ראשיד אל- דאולה, שהיה גם היסטוריון וחוקר.
כשאר קהילות פרס סבלה גם המדאן מידם הקשה של מלכי שושלת הצאפאווים (1501- 1736),
בתקופת שושלת קאג'אר (1925-1794) סבלו יהודי העיר מפעולות המיסיון הנוצרי ומדת הבאהאים.[2]
בשנת 1701 כתב פול לוקאס (מצוטט על ידי De Planhol 2003) שיש יהודים רבים יותר בהמדאן מאשר במקומות אחרים בפרס.
מאז אמצע המאה ה-19, עם יסוד התנועה הבהאית, יהודים רבים ובעיקר מאזור המדאן וכאשאן עברו לדת הבהאית, ממספר סיבות: (1) היחס הגרוע והשנאה מצד המוסלמים והערבים ליהודים, בעוד הבהאאים נתפסו כאנשים מכובדים ונכבדים. (2) הציעו כסף רב ליהודים שיהפכו לבהאאים ויתחתנו עם בההאים ובהאאיות. בתקופות העתיקות יותר ובתקופת ראשית האסלאם אך גם לאורך כל הדורות וההיסטוריה הציעו ליהודים, ובמיוחד לצאצאי הכהנים והלווים, כסף ותכשיטים רבים לחתונתם. זאת בנוסף להבטחה לקידום והנהגה במעמד של בני מוחמד אם יתאסלמו, רבים מהם הסכימו, כשלרוב נדרשו יהודים אלו להינשא למוסלמית על-מנת להוכיח שאכן התאסלמו.
בשנת 1865 התרחשו רדיפות בקהילה שנפסקו בזכות התערבותו של השר משה מונטיפיורי.
חברת אליאנס -"כל ישראל חברים" הקימה בית-ספר ליהודי המקום בשנת 1901. ב-1912 התארגן שם החוג הציוני הראשון.
לפי אנציקלופדיה איראניה, הקהילה היהודית הידלדלה מכ-13,000 ב-1920 לפחות מ-1,000 עד 1969.[3][4]
ב-1948 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר, לפי האמדן, בין 3,000 עד 6,000 נפש; עם החמרת המצב הכלכלי עלו רבים לישראל ואחרים היגרו למקומות אחרים בעולם. באותה השנה ביקרו בבית המדרש למורים של "כל ישראל חברים" 23 תלמידים, ומספר התלמידים בבית-הספר הגיע ל־1,605 תלמידים.[2]
בשנת 1956 ישבו בהמדאן 1,714 יהודים; ב-1961 היה מספרם 428 בלבד. בבית-הספר "אוצר תורה" למדו ב-1949 356 תלמידים, בית הספר נסגר כעבור שנים אחדות.[2]
ב-1966 עוד ישבו בהמדאן 402 יהודים, והיו בעיר סניפים של ארגון הנשים היהודיות במדינה ושל ארגון הנוער היהודי.[2]
הקהילה הייתה קיימת עד לאמצע המאה ה-20. רב הקהילה היה הרב מנחם שמואל הלוי[5] ששימש גם כראש הקהל. אחרי שהרב לוי עלה לארץ ישראל שימש בתפקיד הרב מנחם דיין צדק.[6] הקהילה עלתה ברובה לישראל ולארצות הברית ולפי הערכות נשארו בעיר כ-100 יהודים בשנות ה-90.
החוקר האמריקאי דונלד סטילו, שכתב ספר על השפה הפרסית היהודית, ביקר באיראן בשנים 2001 ו-2002 ומצא כי נותרו בהמדאן רק שמונה אנשים מהקהילה היהודית.[3]
חינוך יהודי בהמדאן
רוב אנשי המדאן לא ידעו קרוא וכתוב בפרסית ואורינותם הוגבלה לעברית. כלומר, אם היו רוצים לכתוב משהו, היו כותבים אותו בעברית ומתאימים את האותיות לפרסית. בחלק מבתי הכנסת ישנם ספרי דת - כמו תרגום של כתבי קודש - הכתובים בכתב עברי פרסי (פרסיהוד). היהודים מהמדאן למדו עברית בדרך כלל בבתי כנסת או בתי ספר שבהם לימדו עברית. לאחר תקופה של פעילות בית הספר, היו שיעורי עברית לילדים ובני נוער במקום שנקרא "גן ילדים".[7] לאחר זמן רב, הוקם בית הספר אליאנס בהמדאן בעקבות טהראן. לפני הקמת בית הספר אליאנס, היהודים של המדאן לא היו במצב טוב מבחינת ביטחון ומבחינת מבנים חומריים ורוחניים.[7]
בית הספר אליאנס המדאן הוקם על ידי ארגון כל ישראל חברים בשנת 1900.[8] הוא כלל בית ספר לבנים ובית ספר לבנות.
בית הספר אליאנס המדאן לבנים היה אחד מבתי הספר המפורסמים בהמדאן. במועד הקמתו למדו בו 350 בנים. לפי הנתונים הסטטיסטיים של משרד החינוך האיראני, בשנת 1927, למדו בבית ספר זה 475 תלמידים, מתוכם 159 תלמידים למדו בחינם, ולימדו בו 12 מורים.[9]
במועד הקמת בית הספר לבנות היו רשומות בו 250 תלמידות. לפי הנתונים הסטטיסטיים של משרד החינוך האיראני, בשנת 1927, למדו בבית הספר אליאנס לבנות 259 תלמידות והיו בו 8 מורים. 75 תלמידות למדו ללא תשלום.
בנוסף לתלמידים היהודים, למדו בבית אליאנס המדאן ילדי שגרירים שהתגוררו בהמדאן וילדים איראנים מהמעמד הגבוה.
בית ספר אליאנס של המדאן היה מתקדם מאד, בשיאו היו בו המורים הטובים ביותר, ובתחרויות האקדמיות שנערכו מדי שנה בהמאדן, המקומות הראשון, השני והשלישי היו תמיד מבית הספר אליאנס, והם זכו בפרסים גם בתחרויות ספורט. בית הספר אליאנס היה קיים עד שנה לאחר המהפכה האיראנית, אך עקב הגירתם של מספר רב של יהודים של המדאן לטהראן ולעיתים גם לחו"ל, הוא פורק ושמו שונה, ולאחר מכן נהרס ובמקומו נבנה בית ספר נוסף.[7]
השפה של יהודי המדאן
יהודית המדאנית היא השפה הנעלמת של הקהילה היהודית המתגוררת בהמאדן ומהווה ניב של שפה פרסית יהודית, המדוברת במקור על ידי יהודי איראן באזורי המדאן ובורוג'רד במערב איראן. לשפה היהודית-המדאנית, כמו לשפות יהודיות אחרות, יש מספר רב של מילים המושאלות מעברית והיא כתובה בצורת האלפבית העברי. בעקבות ההגירה של הקהילה היהודית האיראנית באמצע המאה ה-20, השימוש בשפה זו הולך ופוחת והשארים שעוד דיברו בשפה זו באיראן החלו לדבר פרסית יהודית ופרסית. שפתן של קבוצות מהגרים לארצות הברית ולישראל עברה בהדרגה לאנגלית ולעברית. קשה למצוא אנשים שעדיין דוברים את השפה היהודית-המדאנית מאחר שרק אנשים שנולדו לפני אמצע שנות ה-40 של המאה ה-20 גדלו דוברי הניב.
אישי ציבור בקהילה
מנחם שמואל הלוי
מנחם שמואל הלוי היה מנהל בית- הספר אליאנס.
בשנת 1913 (ה'תרע"ג) מונה מנחם שמואל הלוי לשמש כרב בהמדאן. במיוחד בנאומיו יצא כנגד המרת דת של יהודים לדת הבהאית או לאסלאם, ופעל כדי להחזיר ליהדות את מי שהמירו או אולצו להמיר את דתם. הוא פעל לארגון הרצאות מדי שבת בבתי הכנסת המקומיים, והקים מערך הסברה נרחב כנגד המרת הדת, וזכה להוקרה על כך.
בתקופת כהונתו כרב בהמדאן, ייסד שתי אגודות עבריות-ציוניות בשם "מעוררי ישנים" ו"חובבי ישורון". הראשונה פעלה למען חיזוק ערכי היהדות, לימוד העברית והפצת הרעיון הציוני, והשנייה פעלה להסברה כנגד האמונה הבהאית. לאחר הצהרת בלפור ייסד בעיר שלוחה של ההסתדרות הציונית ושימש כנשיאה. בתקופה זו ייסד בעירו גם סניף של הסתדרות הנשים העבריות, ווועדים עבור קרן הגאולה, קרן היסוד וקק"ל.
הוא נבחר למנהיג הקהילה היהודית בהמדאן וכיהן בתור הנציג היהודי כחבר במועצת העיר המוניציפלית והממשלתית. כן שימש כמזכיר בקונסוליה הטורקית ולשכת המסחר שלה בעיר.
בתקופתו התרבו הרדיפות וההתנכלויות ליהודי המדאן, והא עשה רבות כדי לסכל פגיעות בבני קהילתו. במקרה אחד בצעירותו מנע בגופו השתלטות על שטח בית העלמין היהודי בהמדאן על ידי המון מוסלמי, ועקב כך הוא הותקף במכות על ידי ההמון ביחד עם אחיו. פצועים וחבולים הם הובאו בפני המושל של המדאן, שאת בנותיו לימד צרפתית, ובהחלטת המושל זכויות היהודים נשמרו. עם זאת רדיפות כנגד יהודי המדאן נמשכו לאורך כל שנות פעילותו בקהילה.
בשנת 1923 החליט לעלות לארץ ישראל ועמו עלו גם רבים מבני קהילתו. הוא התיישב בשכונת הבוכרים בירושלים ועסק בפעילות ציבורית וחינוכית. עם עלייתו נבחר לשמש כראש וועד יהודי פרס בארץ ישראל, חבר הוועד הארצי של קרן היסוד, חבר בכיר בוועד העדה הספרדית והסתדרות חלוצי המזרח. כן סייע לגדוד מגיני השפה, וייסד תלמוד תורה בשכונת הבוכרים, אותו ניהל והתיר גם לבנות ללמוד בו.[2]
קבר אסתר ומרדכי
לפי מסורת יהודית עתיקה טמונות באחוזת קבר במרכז המדאן עצמות מרדכי ואסתר. לפי כמה דעות, בעיר התרחשו חלק מהאירועים של מגילת אסתר, ועד היום נמצא שם קבר מרדכי ואסתר המלכה, אף על פי שמקום קבורתם אינו מתואר בתנ''ך והוא נושא שנוי במחלוקת. המלך הפרסי כורש שהקים את האימפריה האחמנית, בה גרו רוב היהודים באותה תקופה, בשנת 538 הוציא הצהרה היסטורית שאפשרה ליהודים לחזור לירושלים ולהתחיל לבנות מחדש את בית המקדש.[10] הכתובות העבריות על הקברים האלה נחקרו על ידי חוקרים אירופים, בעיקר ארנסט הרצפלד, ונתברר שמקורם בסוף המאה ה-13. המקום היה נערץ על יהודי פרס, והם נהגו לעלות לקברים מדי שנה, עמם עלו גם מוסלמים רבים.[2][11]
בתחילת המאה ה-20 גילו החוקרים כי בקצה תקרת קבר מרדכי ואסתר, בקודקוד הכיפה מבפנים נמצא כמין קן או ביצה. נציג צרפתי הגיע לאתר לבדוק, ולא היה גבול לתדהמה לאחר שנמצא בתוך כד מעין קן ובתוכו תכשיטים, כתר פנינים ואבנים טובות שנלקחו אחר כבוד למוזיאון ה'לובר' בצרפת. היהודים התלוננו על שומר הקבר – והוא נכלא. אך הכתר והאבנים הטובות לא הוחזרו מעולם. היהודים המקומיים טוענים כי זה הכתר שהיה שייך לאסתר המלכה.[12]
ב-2008 הכריזה איראן על קברי אסתר ומרדכי אתרי מורשת לאומית.[11]
לאחר העלייה לישראל
בית הכנסת "בית מנחם", אשר נקרא על שם הרב מנחם שמואל הלוי, ראש קהילת יהודי המדאן הוקם בשנות ה-50 של המאה העשרים בשכונת הבוכרים בירושלים על ידי עולי המדאן ושימש כמרכז לקהילה. בחלוף השנים נפטר גרעין המייסדים הוותיקים ובית הכנסת, שהיווה סמל למורשת יהדות המדאן, נותר שומם. יחד עם בני הקהילה שלמה בן-אליהו דאג לשיפוץ ושחזור בית הכנסת, ובשנת 2012 חנך את בית הכנסת המחודש. מאז בית הכנסת משמש כמוקד התכנסות לבני הדור השני והשלישי של עולי המדאן.[13]
קישורים חיצוניים
- קהילת יהודי המדאן באתר אנו
- סיפור חייו של שלמה פורשיאן שנולד בהמדאן
- זכרונות של יהודים מהחיים בהמאדן
- רשימת הפרסומים של קהילת יהודי המדאן, בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ספר עזרא, פרק ו', פסוק ב'
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 קהילת יהודי חאמדאן, באתר אנו
- ^ 3.0 3.1 Encyclopaedia Iranica Foundation, Welcome to Encyclopaedia Iranica, iranicaonline.org (ב־American English)
- ^ "Hamadan".
- ^ אודות הרב לוי באתר הזמנה לפיוט
- ^ אודות הרב מנחם דיין צדק באתר שיחת השבוע
- ^ 7.0 7.1 7.2 كليميان همدان, www.iranjewish.com
- ^ א. נצר, ALLIANCE ISRAÉLITE UNIVERSELLE
- ^ אנו-מוזיאון העם היהודי
- ^ כיכר השבת, מרתק: כך היהודים באיראן שורדים ת.., באתר כיכר השבת, 2019-12-18
- ^ 11.0 11.1 "איראן הכריזה על קברי אסתר המלכה ומרדכי היהודי כאתרי מורשת לאומית". הארץ. נבדק ב-2023-06-02.
- ^ ישראל חבר, משהד: היהודים שכונו 'המוסלמים החדשים', באתר כל הזמן, 2021-09-29
- ^ עופר אדרת, 40 שנה לפני דו"ח ביטון: איש החינוך שטיפח את מורשת המזרח, הארץ, 9 בפברואר 2017.
