קארל האוסהופר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ביטחונית ריקה. קארל האוסהופר (בגרמנית: Karl Haushofer; 27 באוגוסט 1869 - 13 במרץ 1946) היה גאוגרף, גנרל וגאופוליטיקאי גרמני. רעיונותיו המדעיים השפיעו על התפתחות האסטרטגיה של גרמניה הנאצית ומלחמת העולם השנייה. הוא פיתח את התאוריה של מרחב מחיה, והיה מראשי אגודת תולה.
ביוגרפיה
האוסהופר נולד במינכן שבבאווריה למשפחה של אמנים וחוקרים, אביו היה פרופסור לכלכלה. עם סיום לימודיו בתיכון פנה לקריירה צבאית. בשנת 1896, התחתן עם מרתה מאיירס דוס (1946-1877) שאביה היה יהודי, ונולדו להם שני בנים אלברכט והיינץ. הוא המשיך להתקדם בצבא הקיסרות הגרמנית בקריירה מקצועית, ולמד באקדמיה למלחמה בבאווריה.
בשנת 1908 נשלח עם אשתו מטעם הצבא הגרמני לטוקיו, יפן, נפגש עם בכירים בשלטון ובכוחות המזוינים היפניים. הואסהופר למד את הרעיונות הצבאיים והאסטרטגיים היפניים, ולימד אותם על הרעיונות המדיניים והצבאיים של גרמניה לאחר כשנתיים הם חזרו לגרמניה.[1] ביפן, הוא נוכח לדעת שהמפלגות הפוליטיות, שלא כמו במערב, מתבססות על אגדות עם עתיקות. האגודה החזקה ביותר נקראה "אגודת הדרקונים השחורים", ולימים היא השתלטה על כל מנגנוני השלטון ביפן.
במלחמת העולם הראשונה הוא הגיע לדרגת גנרל, ופיקד על חטיבת מילואים בחזית המערבית. בתקופה זו נוצרה ידידות בינו לבין רודולף הס, אז חייל צעיר בגדוד ליסט. הס נכבש ברעיונותיו הגאופוליטיים של האוסהופר בדבר דם ואדמה(אנ') לפיו עליונותו של הגזע הארי תלויה במרחב מחיה עבור העם הגרמני.
לאחר תבוסת גרמניה במלחמה, קיבל האוסהופר משרה של מרצה באוניברסיטת מינכן (1921) ולימד בה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. האוסהופר נעשה חוקר בתחומי הפוליטיקה והגאוגרפיה. הוא האמין כי חוסר הידע הגאוגרפי והמודעות הגאופוליטית של הגרמנים, הייתה גורם מרכזי לתבוסתה במלחמה, ולכן פנה לנסח את רעיונותיו בתחום הגאופוליטיקה.
באותה תקופה הצטרף האוסהופר לרודולף פון זבוטנדורף, שהקים את אגודת תולה. בדומה לאגודת הדרקונים השחורים ביפן, גם אגודת תולה דגלה בהתפשטות בעזרת כוח צבאי. בשנת 1919 הצטרף רב"ט בדימוס אדולף היטלר למפלגת הפועלים הגרמנית, שהוקמה במקור כזרוע פוליטית של האגודה בבוואריה, ועד מהרה הפך את המפלגה למפלגה הנאצית.
לאחר עליית הנאצים לשלטון, הפך האוסהופר ליועצו הקרוב של רודולף הס, שכיהן בתקופה זו כסגן הפיהרר. ידידותו של האוסהופר ורודולף הס, הגנה על אשתו של האוסהופר שהייתה חצי יהודיה מצד אביה. יחד עם רודולף הס, החזיק בדעה שעל גרמניה לכונן הסכם שלום עם בריטניה משום שאין בכוחה של גרמניה להילחם בשתי חזיתות. האוסהופר גם יצר קשרים עם האצולה הבריטית ועם בכירים בארצות הברית.
לאחר שבשנת 1938 מונה ידידו הטוב יואכים פון ריבנטרופ לשר החוץ, פעל האוסהופר לצירופה של יפן למדינות הציר. במאי 1941, לאחר טיסתו של הס לבריטניה כדי לכונן הסכם שלום עם הבריטים, סר חינו של האוסהופר, והוא הורחק מחוגו הפנימי של היטלר.
בשנת 1944 נעצר האוסהופר על ידי הגסטפו ונשלח למחנה הריכוז דכאו בעקבות מעורבות בנו אלברכט האוסהופר בקשר העשרים ביולי. לאחר המלחמה, הובא האוסהופר למינכן כדי להתעמת עם הס במשפטי נירנברג.
בשנת 1946, כשהוא בן 75, התאבדו האוסהופר ואשתו בביתם במינכן.[2]
התאוריה הגאופוליטית של האוסהופר
האוסהופר פיתח את תחום הגאופוליטיקה ממקורות מגוונים, כולל כתבי אלכסנדר הומבולדט, קרל ריטר, פרידריך ראצל, ומקינדר הבריטי.[3][4]רעיונות הגיאופולטיקה תרמו את המצע הפסדו-מדעי למדיניות החוץ הנאצית בעיקר באסטרטגיה ובהצדקת הכיבושים בתוך אירופה. התאוריה תרמה רעיונות למדיניות החוץ הגרמנית בתקופה שבין שתי מלחמות העולם במושגים - ״מרחב מחיה״, ״ברית אזורית״, והדיכוטומיה בין כוחות קרקע/כוחות ימיים.[5]
בעוד שחלק מהרעיונות של האוסהופר נבעו מהגיאוסטראטגיה האמריקנית והבריטית, הוא אימץ גם את הגאופוליטיקה הגרמנית כתפיסה מהותית של האינטרס הלאומי. הגאופוליטיקה החדשה שכתב עליה, זכתה להתייחסות חיובית גדולה בגרמניה כי היה בה תשובה לתחושת חוסר הביטחון והיאוש שאיפיין את האוכלוסייה הגרמנית לאחר מלחמת העולם הראשונה.
מעמדו האקדמי של האוסהופר באוניברסיטת מינכן שימש זרז לגיבוש רעיונותיו הגאופוליטיים, ולפרסומם במאמרים ובספרים. בשנת 1922 ייסד את המכון לגאופוליטיקה במינכן, שממנו הפיץ את רעיונותיו שהגיעו לקהל רחב. בין השאר יסד את כתב העת ״גאופוליטיקה״ (Die Geopolitik ) ששימש לו במה להפצת רעיונותיו, שעניינו בעיקר את האינטלקטואלים והפוליטיקאים.
הגאופוליטיקה של האוסהופר הייתה ביסודו של דבר איחוד וגיבוש של רעיונות ישנים יותר תחת כסות אקדמית חדשה. כך לדוגמה רעיון ״מרחב המחיה״ היה רעיון של אימפריאליזם קולוניאלי משודרג: שליטה אסטרטגית על מקומות גאוגרפיים מרכזיים. אידאולוגה זו הייתה מאחורי המחשבה המדינית של האימפריה הבריטית כמו במקרה של תעלות סואץ ופנמה- תעלות שאיפשרו שליטה בריטית על היבשה הסמוכה והן על מעברי הים.[6]
הרעיון של ״ברית אזורית״, בתאורית הגאופוליטיקה, התבסס גם הוא על האימפריה הבריטית, אבל גם על דוקטרינת מונרו האמריקנית שדגלה באיחוד הפאן-אמריקני. על פי דוקטרינה זו, העולם מחולק לתחומי השפעה של מעצמות-על ואימפריות. בתאוריה הגאופוליטית שיצר, האוסהופר תמך בתהליך של השתלטות אמריקאית על מרחב כדור הארץ המערבי - מרכז אמריקה ודרומה. בצורה דומה הוא תיאר את יפן כמרכזה של אימפריה השולטת במזרח הרחוק. את גרמניה הוא ראה כמרכז האימפריה החדשה באירופה ובחלקים מאסיה ואפריקה.
גישתו של האוסהופר מבוססת על התאוריה הגאופוליטית של הגאוגרף הבריטי מקינדר (Halfford J. Mackinder 1861-1947) הוא חיבר אליהם רעיונות שצמחו בגרמניה כבר בכתביו של קארל ריטר ( 1779-1859) שפיתח לראשונה את התפיסה האורגנית של המדינה. לפי תפיסה זו, כיבוש שטחים סמוכים הוא כורח ביולוגי לצמיחתה של מדינה למעצמה. אליהם הוסיף את הרעיונות של פרידריך רטצ׳ל (1844-1904). רטצ׳ל שהרחיב את התפיסה האורגנית או אנתרופומורפית של המדינה. מאחר שראה במדינה יצור אורגני הסביר כי היא זקוקה למשאבים וחומרי גלם. המדינה חייבת לדאוג להספקה עצמית (משק אוטרקי) באמצעות ארגונה והשתלטות על שטחים עשירי חומרי גלם.[7] מבחינתו גבולות מדיניים הם זמניים והם תוצר של מאבקים פוליטיים. האוסהופר קיבל מרטצ׳ל את רעיון ״תחום המחייה״, שמשעותו השטח הגאוגרפי שעם זקוק כדי להגיע למצב האופטימלי מבחינה כללית וחברתית - ליצירת המשק האוטרקי וכן להיות בעל יכולת הגנה אסטרטגית.
מסקנתו הגאופוליטית והצבאית של קארל האוסהופר היתה, כי גרמניה, שהיא מדינת עם צפיפות אוכלוסייה גדולה, וכמות משאביה קטנים, תוכל לממש את הפוטנציאל הגאופוליטי שלה על ידי השתלטות על שטחי מדינות באירופה, וכך תובטח הספקת מזון וחומרי גלם לתעשייה ולעם הגרמני. קארל האוסהופר דגל בגישה כי התרחבות גרמניה צריכה להיות על חשבון העמים הסלביים, שכגרמני ראה בהם, עמים נחותים - ומכאן דגל והטיף לפלישה גרמנית למזרח אירופה.
הרעיונות הגיאופולטיים של קארל האוסהופר, התפשטו מעבר לאקדמיה והשפיעו על החשיבה האסטרטגית הנאצית. עוד בשנת 1922, כאשר היטלר והס היו כלואים במינכן, הגיע קארל האוסהופר לבית הכלא ודיבר איתם על תורתו. בספרו של היטלר ״מיין קאמף״, יש פרק שמוקדש למדיניות החוץ של גרמניה והגאופוליטיקה שלה, שכולו מושפע כנראה מרעיונותיו של האוסהופר.[8]
קארל האוסהופר אמנם הצהיר נאמנות לפיהרר אבל לא היה חבר המפלגה הנאצית. הדגש בכתיבתו המדעית הייתה תמיד בהשפעת האמונה בדטרמיניזם סביבתי ולא גזעני. הוא סירב לקשור את עצמו לאנטישמיות כמדיניות, בעיקר משום שאשתו הייתה חצי יהודית. האוסהופר מודה שאחרי 1933 רוב הדברים שכתב היו מעוותים תחת לחץ: אשתו הייתה חייבת להיות מוגנת מחוקי נירנברג, זאת בהשפעתו של רודולף הס.
כאמור, בנו של קארל האוסהופר היה מעורב בקשר לרצוח את היטלר ב-20 ביולי 1944 והוצא להורג על ידי הגסטפו. האוסהופר עצמו נכלא במחנה הריכוז דכאו במשך שמונה חודשים; ובנו ונכדו נכלאו כחודשיים וחצי.[9]
הערות שוליים
- ^ Spang, Christian W., "Karl Haushofer Re-examined – Geopolitics as a Factor within Japanese-German Rapprochement in the Inter-War Years?" C. W. Spang, R.-H. Wippich (eds.), Japanese-German Relations, 1895–1945. War, Diplomacy and Public Opinion. (Routledge, London/New York: 2006) pp. 139–157.
- ^ Walsh, Edmund A. "The Mystery of Haushofer" Life(September 16, 1946) pp. 107–120 " Germany: Haushofer's Heritage". Time. March 25, 1946. Retrieved 2012-09-09.
- ^ Saul Bernard Cohen (2003). "Geopolitics of the World System" Rowman and Littlefield Publishers Inc. pp. 21–23.
- ^ Heske, Henning, "Karl Haushofer: his role in German politics and in Nazi politics," Political Geography 6 (1987), pp. 135–144.
- ^ Walsh, Edmund A. Total Power: A Footnote to History. Doubleday & Company, Inc., Garden City, New York: 1949
- ^ Dorpalen, Andreas.The World of General Haushofer: Geopolitics in Action (New York: Farrar & Rinehart, 1942)
- ^ Mattern, Johannes, Geopolitik: Doctrine of National Self-Sufficiency and Empire, The Johns Hopkins Press, Baltimore: 1942
- ^ נושא מידת השפעתו של האוסהופר על מדיניותו של היטלר, נושא שיש לגביו חילוקי דעות בין הכותבים על היטלר. ראה: Berzin, Alexander. "The Nazi Connection with Shambhala and Tibet" (May 2003) FitzGerald, Michael. Storm Troopers of Satan (Robert Hale, 1990) FitzGerald, Michael. Adolf Hitler: A Portrait (Spellmount, 2006) Sklar, Dusty. The Nazis and the Occult (Dorset Press, 1977) Webb, James. The Occult Establishment (Richard Drew, 1981)
- ^ Walsh (1949) pp. 16,35,40
