מפלגת הפועלים הגרמנית
 | |
| מנהיגים | אנטון דרקסלר |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1919–1920 |
| אידאולוגיות |
פאן-גרמניות אנטי-קפיטליזם אנטישמיות |
| מטה | מינכן, גרמניה |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין רדיקלי |
מפלגת הפועלים הגרמנית או מפלגת הפועלים הגרמנים (בגרמנית: Deutsche Arbeiterpartei, DAP) הייתה מפלגה פוליטית למשך תקופה קצרה אשר ממנה צמחה המפלגה הנאצית (בגרמנית: Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterpartei, בראשי תיבות NSDAP).
מפלגת הפועלים הגרמנית התקיימה בין ינואר 1919 לפברואר 1920.
היסטוריה
מפלגת הפועלים הגרמנית נוסדה ב-5 בינואר 1919 בעיר מינכן על ידי אנטון דרקסלר, יחד עם גוטפריד פדר, דיטריך אקרט וקארל הרר.
היא התפתחה מתוך תנועת עובדים בשם Freier Arbeiterausschuss für einen guten Frieden (קהילת פועלים חופשיים לשלום טוב), אשר דרקסלר הקים ב-1918. בהמשך אותה שנה שוכנעו דרקסלר וחברים פוליטיים נוספים על ידי עיתונאי וחבר באגודת תולה בשם קארל הרר להקים את Politischer Arbeiterzirkel (מעגל הפועלים הפוליטי). החברים נפגשו לעיתים קרובות ודנו בנושאי לאומיות ואנטישמיות כנגד היהודים. את העידוד להקים את מפלגת הפועלים הגרמנית בדצמבר 1918, קיבל דרקסלר מהמנטור שלו, ד"ר פאול טאפל. טאפל היה מנהיגו של האיגוד הכול-גרמני (איגוד פאן-גרמני), דירקטור בחברת מאן, וחבר באגודת תולה. עם הקמת מפלגת הפועלים הגרמנית בינואר 1919, נבחר דרקסלר ליושב ראש והרר מונה ל"יושב ראש רייך", תואר כבוד. במאי נכחו רק 10 חברים בישיבה, באוגוסט נכחו 38 חברים בלבד בישיבה.
חברותו של אדולף היטלר
לאחר שמלחמת העולם הראשונה הסתיימה, חזר אדולף היטלר למינכן. מכיוון שהיה ללא השכלה פורמלית וניסיון תעסוקתי, הוא ניסה להישאר בצבא במשך זמן רב ככל האפשר.[1] ביולי 1919 הוא מונה ל-Verbindungsmann (סוכן המודיעין) של Aufklärungskommando (סיור קומנדו) של הרייכסווהר, במטרה להשפיע על חיילים אחרים וכדי להסתנן למפלגת הפועלים הגרמנית. בעוד הוא עקב אחר הפעילות מפלגת הפועלים הגרמנית, נמשך היטלר לרעיונות האנטישמיים, לאומניים, אנטי-קפיטליסטיים, אנטי-מרקסיסטיים של המייסד דרקסלר.[2] היטלר השתתף במסיבה הנערכה ב-12 בספטמבר 1919, והיה מעורב בוויכוח פוליטי סוער שהתעורר בה. דרקסלר שהתרשם מהיטלר הזמין אותו להצטרף למפלגה, היטלר התקבל רשמית באותו היום והפך לחבר ה-55 במפלגה.[3][4]
תוך פחות משבוע, קיבל היטלר גלויה מדרקסלר בה מצוין באופן רשמי כי התקבל למפלגת הפועלים הגרמנית והוא נדרש להגיע ל"ועדת" פגישה במטרה לדון בנושא. היטלר נענה והשתתף ב"ועדה".[5] . בדרך כלל, אנשי הצבא לא הורשו להצטרף למפלגות פוליטיות. אולם במקרה זה, להיטלר ניתן אישור מקפטן קרל מאייר. יותר מכך, להיטלר היה מותר להישאר בצבא ולקבל את המשכורת השבועית שלו.[6] באותו זמן לא היו למפלגה כרטיסי חבר רק בינואר 1920 הונפקו כרטיסים כאלה לראשונה: היטלר קיבל את המספר 555. בפועל הוא היה החבר ה-55, אך הספירה החלה מהמספר 501 במטרה להציג את המפלגה כגדולה יותר. היטלר, טען במיין קאמפף כי היה החבר השביעי במפלגה (ולמעשה, הוא היה החבר השביעי בהנהלה של הוועד המרכזי של המפלגה).[7] לאחר שנשא את הנאום הראשון עבור המפלגה ב-16 באוקטובר, הפך היטלר במהירות לנואם הפעיל ביותר של המפלגה. הנהגת המפלגה העריכה את כישורי הרטוריקה והתעמולה של היטלר. עם תמיכתו של אנטון דרקסלר, היטלר הפך להיות ראש התעמולה במפלגה בתחילת 1920. היטלר העדיף את התפקיד הזה, הוא ראה בתעמולה את הדרך להביא לאומיות לציבור.[8]
ממפלגת הפועלים הגרמנית למפלגה הנאצית
חברי המפלגה המעטים נכבשו במהרה באמונותיו הפוליטיות של היטלר. הוא ארגן את המפגש הגדול ביותר של 2,000 אנשים, ב-24 בפברואר 1920 במינכן. בניסיון להפוך את המפלגה לרלוונטית יותר לחלקים רחבים באוכלוסייה, שונה שם המפלגה למפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית (המפלגה הנאצית) ב-24 בפברואר.[9][10] קארל הרר התפטר מהפלגה עקב חילוקי דעות עם היטלר על המהלך.[11]
חברים
חברי מפלגה מוכרים:
הערות שוליים
- ^ Kershaw 1999, p. 109.
- ^ Kershaw 2008, p. 82.
- ^ Kershaw 2008, p. 75.
- ^ Mitcham 1996, p. 67.
- ^ Kershaw 2008, pp. 75, 76.
- ^ Kershaw 2008, p. 76.
- ^ Werner Maser, Der Sturm auf die Republik - Frühgeschichte der NSDAP, ECON Verlag, Düsseldorf, Vienna, New York, Moscow, Special Edition 1994, מסת"ב 3-430-16373-0
- ^ Kershaw 2008, pp. 81, 84, 85, 89, 96.
- ^ Kershaw 2008, p. 87.
- ^ Zentner & Bedurftig 1997, p. 629.
- ^ Shirer 1960, p. 36.
