ציץ
 | |
| מיוצר מ | זהב טהור |
|---|---|
| חלק גוף | מצח |
| ייעוד | בסיס המצנפת |
| חלק מ | בגדי כהונה של כהן גדול |
ציץ הוא אחד מלבושי הכהונה, תכשיט של זהב שבראש הכהן הגדול, סמוך למקום הנחת התפילין. הציץ מרצה על הקרבה בטומאה.
מקור
הציווי מופיע בספר שמות בין כל יתר הציוויים על בגדי כהונה:
וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ ל-ה'. וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה. וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'.
בהמשך מתוארת הכנתו בתוך תיאור הכנת שאר הבגדים:
וַיַּעֲשׂוּ אֶת צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ זָהָב טָהוֹר וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ ל-ה'. וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת לָתֵת עַל הַמִּצְנֶפֶת מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
ציץ דומה כמין טס של זהב, ורחב ב' אצבעות, ומוקף מאזן לאזן. וכתוב עליו ב' שיטין יו"ד ה"א מלמעלה וקדש למ"ד מלמטה. ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת.
גודל הציץ
בתוספות[2] נטען שלפי הפסוק "והיה על מצח אהרן"[3] העוסק בציץ, משתמע ששיעור הציץ צריך להיות לפי גודל המצח, וסתם מצח שיעורו שתי אצבעות.
עקב לימוד מהמקרא והמצב שהתקיים בבית המקדש מובאת בברייתא בתלמוד[4] גודל הציץ. בה מתואר שרוחב הציץ הוא שיעור שתי אצבעות, ואורכו צריך להיות הקפה מאוזן לאוזן.
יש פוסקים[5] שכתבו ששיעור זה הוא מדברי סופרים, אבל מדין התורה הציץ כשר בכל גודל שהוא.
כתיבת האותיות
הרמב"ם[6] מתאר את דרך כתיבת האותיות שבציץ, כך: והאותיות בולטות לפניו, חופר את האותיות מאחריו, והוא מדובק על השעווה, עד שבולט. והוא נקוב בשני קצותיו..' הראב"ד (בהשגות) כותב על דברים אלו 'אינו חופר אלא מכה בדפוס צורת האותיות מאחוריו עד שהאותיות בולטות מלפניו..' יש מפרשים שכתבו שהרמב"ם והראב"ד אינם חולקים. אך לפי הבנת הראב"ד מסתבר, שלפי הרמב"ם כתיבת האותיות צריכה להיות בחפירה אחת, בסוג של כתיבה 'במקשה אחת'. לעומת זאת לפי הראב"ד יש לבצע כתיבה על ידי סיתות.
מיקום הכיתוב
בברייתא בתלמוד[7] מובא כי בסידור האותיות השם הקדוש יופיע בשורה העליונה, ובשורה התחתונה יופיע 'קדש ל'. המורכבות בגישה זו בכך שהיא יוצרת שינוי בסדר המילים שהיה צריך להיות 'קדש להשם' ובו המילה קודש קודמת לשם המפורש. לכן הפרשנים מסבירים שהמילה 'קדש ל' הייתה כתובה בתחילת השורה התחתונה, ובכך נוצר גוון מסוים בו המילה קודש קודמת לשם המפורש[8].
לעומת זאת כבר בברייתא מובאת דעה שהכיתוב נמצא באותו שורה, ולפי העדויות כך למעשה נהגו בבית המקדש.
קשירת הציץ
על מנת לקבוע את הציץ במקומו, הוא נקשר באמצעות חוט או חוטי תכלת. צורת הקשירה שנויה במחלוקת בקרב הראשונים.
מקום הציץ על הראש
יש שכתבו שמקום הציץ אינו על המצח, כי אם מעל המצח, בדומה למקום התפילין, ואף שכתוב בפסוק מצח, הכוונה בדומה לתפילין שכתוב בין עיניך והכוונה מעל המצח[9].
הלכות מיוחדות
הכהן הגדול, כאשר הוא לובש את הציץ, אסור לו להרים את ידיו מעליו. ולכן, כאשר הכהן היה נושא את כפיו הוא לא היה מרים את ידיו מעל לראשו כמו שאר הכהנים אלא רק שולח את ידיו קדימה.
רבי יהודה טען שהוא נושא כפיו כשאר אחיו הכהנים ומרים את ידיו מעל הציץ[10].
תפקידי הציץ
בספר שמות[11] נכתב אודות הציץ: "וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'". הכוונה כאן לפי המפרשים היא שהציץ נועד לכפר על הקרבת הקרבנות שהוקרבו בטומאה. הרמב"ם פוסק כך להלכה ואומר שאם כהן לא ידע שהוא נטמא בקבר התהום והוא הקריב קרבן, ואחר כך נודע שהוא היה טמא, אין צורך להקריב קרבן אחר כי הציץ מרצה עליו.
וכן בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ט"ז עמוד א' מובא "על מה הציץ מרצה - על הדם ועל הבשר ועל החלב, שנטמא בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, בין ביחיד בין בציבור".
כמו כן בתלמוד[12] ובמדרש[13] מובא כי הציץ, שהיה ממוקם על המצח, כיפר על עוון עזות פנים הנקרא גם עזות מצח. הזוהר [14]מתאר כיצד הכהן הגדול נעזר בציץ בכדי ללמוד על אופיו של אדם: אם האותיות 'קודש לה' היו משתקפות בפני האדם שעמד מולו, הוא היה יודע שהוא צדיק שיזכה לחיי העולם הבא. ואם לא, אז ידע הכוהן שהוא עז מצח וצריך לכפר עליו ולבקש עליו רחמים.
בילקוט שמעוני[15] גם מובא על ציווי ה' במלחמת מדין "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם"[16]: מנא ידעי העבירום לפני הציץ. כל שפניה מוריקות - בידוע שהגיע זמנה להיבעל, אין פניה מוריקות - בידוע שלא הגיע זמנה להיבעל.
משמעויות נוספות במקרא
במקרא עצמו המילה "ציץ" מתארת אף דברים אחרים, כגון תחילת הפריחה[17], שם של צומח[18] ושם מקום[19].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: ציץ |
הערות שוליים
- ^ ראו בספרי הפוסקים, על מציאותו (רמב"ם, הלכות כלי המקדש ח, ב) ועל דרך הכנתו (שם ט, א-ב).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ה' עמוד א' ד"ה ואל.
- ^ ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק כ'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ה' עמוד א'.
- ^ תוספות סוכה ה ע"א ד"ה ואל; משנה למלך, למשנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ט', הלכה א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ט'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ג עמוד ב'
- ^ תוספות, מסכת סוכה, דף ה' , ד"ה קודש למ"ד מלמטה
- ^ תוספות הרא"ש מסכת גיטין דף ז עמוד א: "ואף על גב דגבי ציץ כתי' מצח לא על המצח ממש קאמר דמתרגמינן מצחו בית עינוהי ואמרינן נמי בקידושין גבי ינאי הקם להם בציץ שבין עיניך, ונראה שהוא בגובה הראש כמו בין עיניך דתפלין"
- ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ז', משנה ו'
- ^ ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק ל"ח.
- ^ מסכת זבחים, דף פ"ח
- ^ ויקרא רבה פרק י' פסוק ו'
- ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:זוהר) אין חלק פנחס.ספר הזוהר, פרשת פנחס, דף רי"ז, עמוד ב' ריז ב
- ^ ילקוט שמעוני/שמות/רמז שפב
- ^ ספר במדבר, פרק ל"א, פסוק י"ח
- ^ ספר במדבר, פרק י"ז, פסוק כ"ג.
- ^ ספר ישעיהו, פרק מ', פסוקים ו'-ח'.
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ', פסוק ט"ז.
| בגדי כהונה | ||
|---|---|---|
| בגדי כהן הדיוט | מגבעת • אבנט • מכנסיים • כתונת | 
|
| תוספות לכהן גדול | ציץ • חושן (אורים ותומים) • אפוד • מעיל | |
34236271ציץ