טומאת התהום
בהלכות טומאה וטהרה, טומאת התהום היא טומאה המונחת במקום שאינו ידוע לאף אדם בעולם, ולכן היא מכשילה את האנשים העוברים מעליה, ונטמאים מבלי לדעת שנטמאו בטומאת מת וחלים עליהם דיני טומאה וטהרה[1].
שם המונח נלקח מכך שטומאה המונחת בתהום היא טומאה שאין אדם בעולם היודע ממנה, אבל דינים אלו תקפים בכל טומאה שככל הנראה לא ידע בה אף אדם בעולם, כמו למשל מת הטמון באדמה. לעומת זאת, מת שנמצא במים ובכל מקום גלוי אחר, אין הנטמא בו נחשב לנטמא בטומאת התהום, מכיוון שיש להניח שאנשים ידעו על הימצאו במקום גלוי זה.
הכלל
ההלכה אומרת שטומאת התהום, אם נטמא בה אדם, והקריב את קרבן הפסח שלו בשוגג כשהוא - המקריב או בעליו של הקרבן טמא, מרצה עליו הציץ שבראש הכוהן הגדול, קרבנו עולה לרצון לפני ה' ואינו נחשב לפסול. הלכה זו התקבלה מסיני. כלל זה מתייחס רק לטומאת מת בלבד, ולא לטומאת שרץ או טומאה אחרת[2]. הרמב"ם פוסק שהטמא בטומאת התהום מותר לכתחילה לשחוט את הפסח[3].
הכלל תקף בין אם הכוהן שהקריב את הקרבן, הוא זה שהיה טמא, ובין אם בעליו של הקרבן, היה טמא.
אם נודע לבעלים, לאחר שחיטת הקרבן, שהוא נטמא בטומאת מת שלא הכיר בה, מותר לכוהן לזרוק את דם הקרבן על המזבח, אף על פי שעוד לא זרקו את דם הקרבן. הסיבה לכך היא, שמכיוון שהקרבן כבר נשחט בלא ידיעה שקיימת טומאה, יש להשלים את עבודת הקרבן ולזרוק את הדם על המזבח למרות שהוקרב בטומאה, וגם על כך מרצה הציץ. בניגוד לכך, נזיר, אם עדיין לא גילח את שערותיו לפני ההקרבה, אין לו להקריב את קרבנו בטומאה, אלא נחשב הדבר ככל נזיר שנטמא, שעליו לספור מחדש שלושים יום[4].
לקריאה נוספת
- רבי חיים סולובייצ'יק, טומאת התהום מגנזי הגר"ח חלק א' סימן ט' עמ' ל"ט
קישורים חיצוניים
- הערך "טומאת התהום", באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"א עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ' עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קרבנות, הלכות קרבן פסח, פרק ו', הלכה י"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף ס"ג עמוד ב'. וראו את ההסבר לכך בתוספות בפסחים פ"א ע"ב ד"ה אלא.
22212673טומאת התהום