צ'ין שה-חואנג, קיסר סין

מפת סין בתקופת המדינות הלוחמות בסביבות שנת 350 לפני הספירה

צִ'ין שְׁה-חְוָאנְג או צ'ין שְׁה-חְוָאנג-דִי (בסינית: 秦始皇 בפיניין: Qín Shǐhuáng‏; 260 לפנה"ס – 210 לפנה"ס) הוא קיסר סין הראשון ומייסד שושלת צ'ין. שמו האישי היה למעשה יִינְג גֶ'נְג (贏政) בעוד ש"שְׁה חואנג-די" היה כינויו הרשמי, שמשמעו "הקיסר הראשון". באמצעות התואר החדש "חוואנג-די" ("קיסר") רצה ג'נג לבדל את עצמו ממלכי שבע המדינות אותן כבש.

צ'ין שה-חואנג נולד למשפחה השולטת באזור האנדאן שבממלכת צ'ין (ממלכה מרוחקת בקצה המערבי של סין), בתקופה בה סין הייתה מחולקת למספר מדינות יריבות. מסופר שהוא היה למעשה בנו של ראש הממשלה (אימו הייתה פילגש של ראש הממשלה זמן קצר לפני שנישאה לאביו מלך צ'ין).

ביוגרפיה

עלייתו לשלטון

צ'ין שה-חואנג היה בנו של נסיך צ'ין גְ'ווָאן גָשְׂיָאנְג, שהפך למלך צ'ין בשנת 249 לפנה"ס. גְ'ווָאן גָשְׂיָאנְג היה נסיך הכתר במיקום לא ריאלי להשגת המלוכה במדינת צ'ין, שנמסר לממלכת ג'או על-פי הסכם, כבן ערובה. במהלך השנים גְ'ווָאן גָשְׂיָאנְג, חבר לסוחר עשיר בשם לוּ'-בּוּוֵיי שאימץ אותו, וסייע לו לחזור לצ'ין, ולחסל את יורש הכתר, ולעלות לשלטון על מדינת צ'ין כמלך, לוּ'-בּוּוֵיי הפך לראש ממשלתו. יש סברה שצ'ין שה-חואנג הוא למעשה בנו הלא חוקי של לוּ'-בּוּוֵיי, עקב זה שרעייתו של גְ'ווָאן גָשְׂיָאנְג הייתה פילגשו של לוּ'-בּוּוֵיי, זמן קצר לפני שנולד. התלאות שחוותה משפחתו של צ'ין שה-חואנג, התבטאו בטינה שחש כלפי ממלכת ג'או במיוחד.

לוּ'-בּוּוֵיי, ראש הממשלה ששירת תחת אביו ולאחר מכן - תחתיו, נחשד בכך שאפשר לאדם להתחזות לסריס וכך ליצור קשר זוגי עם אימו של שְׁה חְוָאנְג. הוא הוגלה אל מחוץ לקיסרות, ומת לאחר שביצע התאבדות (כך ששְׁה חְוָאנְג היגלה את אביו כביכול, דבר שלילי נוסף שההיסטוריה הסינית זוקפת לחובתו, בה כבוד ההורים הוא מעל הכל).

שלטונו

לאחר מות אביו גְ'ווָאן גָשְׂיָאנְג בשנת 245 לפנה"ס, עלה צ'ין שה-חואנג למלוכה, תחת עוצר (היות שהיה בגיל 13), אך לא התחיל להחזיק בשלטון בפועל עד שנת 238 לפנה"ס. לאחר תפיסת השלטון החל המלך הצעיר בהשתלטות על המדינות השכנות והביא לראשונה לאיחודה של סין בשנת 221 לפנה"ס.

צבא צ'ין כבש את ממלכת האן בשנת 230 לפנה"ס.
בשנת 225 לפנה"ס הוא כבש את ממלכת וויי.
בשנים 223-222 לפנה"ס נכבשו זו אחר זו ממלכות צ'ו, ין, ג'או.
בשנת 221 לפנה"ס נכנס צבא צ'ין למדינה האחרונה צ'י שנכנעה מחוסר ברירה.

שליטי ממלכת ין החליטו לבצע התנקשות בקיסר, הם שלחו לארמון הקיסר מתנקש שכיר חרב שהגיע בתואנה של הבאת מפות הממלכה למטרת כניעה בפני הקיסר צ'ין שה-חואנג. לתוך ארמון הקיסר לא ניתן היה להיכנס עם כלי נשק (רק הקיסר היה חמוש, ולכן הוסתרה החרב בתוך המפות). המתנקש קר הרוח הצליח להיכנס לארמון ולהתקרב לקיסר צ'ין שה-חואנג, ואז בפתאומיות שלף את החרב והטיח אותה לעבר הקיסר, לחוסר מזלו החרב ננעצה בעמוד העץ של הארמון, והקיסר התעשת רדף אחרי המתנקש שנלכד על ידי שומרי הארמון, והרג אותו. ממלכת ין נכבשה באכזריות לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל בצ'ין שה-חואנג.

בשנת 221 לפנה"ס מלך צ'ין צ'ין שה-חואנג הכריז על עצמו כקיסר (חְוּאנְג-דִי), וזאת כדי לבדל את עצמו משאר השליטים (המלכים - וָאנְג).

פעולותיו כקיסר

איחוד הכסף הסיני.
הנהיג לראשונה בארצו מידות ומשקלות תקניות, שסייעו לשלטון בגביית המסים.
הוא הורה על שריפת ספרים (לרבות אלו של קונפוציוס) בכל התחומים מלבד ספרים שימושיים כמו אלו שעסקו בחקלאות וטכנולוגיה.
בתקופתו החלה לראשונה פעולת איחוד החומות שהיו קיימות בחלקן לחומה גדולה בשם החומה הגדולה של סין.
אחוזת הקבר שלו שבשיאן עוטרה באלפי דמויות חיילי חימר בגודל טבעי, הידועים כצבא הטרקוטה, העבודות על הקבר המפואר נמשכו עשרות שנים כמעט מתחילת שלטונו כקיסר, עבדו בהן מאות אלפי אזרחים בכפייה.
הקיסר הראשון יצר בסין שלטון מרכזי ממשלתי, וחילק את המדינה, למחוזות, ותתי מחוזות, עם שלטון של פקידים.
שה-חואנג פיתח מערכת נרחבת של כבישים ותעלות. הוא בנה תעלת מים בת יותר מ-1000 ק"מ לכיוון דרום למטרת החשת סיוע ואספקה לצבאו במלחמה באזור וייטנאם של ימינו.
הלגליזם (החוקתיות) הייתה פילוסופיית השלטון של צ'ין שה-חואנג, שהעניקה לכל אדם בקיסרות מערכת של שכר ועונש, ללא קשר למעמדו.

מרידות ואי שביעות רצון הנתינים

צ'ין שה-חואנג הטיל על נתיניו מיסים כבדים, למימון בניית החומה הגדולה, והקבר המפואר שבנה לעצמו. מי שלא עמד במיסוי הכבד נשלח לעבודת כפייה באתרי החומה הגדולה השונים, או במפעלי הבנייה המפרכים האחרים שיזם הקיסר הראשון. במסגרת שלטונו העתיק צ'ין שה-חואנג אוכלוסיות לאזורי ספר במיוחד, לכיוון אתרי בניית החומה (מסופר שמי שנהרג במהלך העבודות נטמן בחומה כחומר לביסוסה), והרחיב את גבולות הקיסרות. המיסוי הכבד גרם למרידות קטנות בכל הקיסרות, המרידות דוכאו באכזריות על ידי הצבא הגדול של הקיסר.

מותו

צ'ין שה-חואנג ראה את עצמו כאל, ושאף לחיי נצח. הקיסר הראשון היה אחוז בפחד מהמוות בשל אי שביעות רצון נתיניו (תושבי שש המדינות שנכבשו על ידי צבאו), ובשל ניסיונות התנקשות שחווה בעבר. הקיסר הראשון מצא את מותו באחד ממסעותיו ברחבי הקיסרות, מסע שהסיבה הרשמית לו הייתה בחינת מצב הקיסרות, אך הסיבה האמיתית הייתה חיפוש אחר סם-אלמוות.
הוא מת בגיל 50 אחרי ששלט במשך 37 שנים. משערים שסיבת המוות הייתה הרעלת כספית, אותה שתה כסם מאריך חיים. את גופתו הובילו לכיוון הבירה בשיירת מרכבות, שבסמוך לה הובילו דגים רקובים כדי להסוות את ריח הגווייה.

הקיסרים היורשים ונפילת השושלת

היורש של צ'ין היה בנו הצעיר, צ'ין אָר-שְׁה, למרות שבנו הבכור היה מיועד לרשת אותו, אך התאבד עקב מזימה של ראש הממשלה ששינה את הצוואה. הקיסר השני צִ'ין אָר-שְׁה, והשלישי דְזְה-יִינגָ, הופלו וחוסלו תוך 3 שנים, והקיסרות עברה לידי שושלת האן המערבית.