פרשת סילבסטר
 | |
| מידע החלטה | |
|---|---|
| ערכאה | בית המשפט העליון |
| תאריך החלטה | 8 בפברואר 1949 |
| החלטה | |
| זיכוי מעבירת ריגול | |
| חברי המותב | |
| חברי המותב | משה זמורה, מנחם דונקלבלום, יצחק אולשן |
| דעות בפסק הדין | |
| דעת רוב | אין להרשיע בפשע של ריגול אדם, פקיד חברת החשמל, היושב מול תחנת החשמל, על אשר פעם אחת בתאריך בלתי ידוע תוך תקופה ידועה שידר לאדם אחר, גם הוא פקיד חברת החשמל, היושב בתוך הקונסוליה הבריטית קרוב לשער שכם, את הידיעה: "פגזים נפלו בריחוק מקום מתחנת הכוח של חברת החשמל ותחנת הכוח לא נפגעה ועודנה פועלת" |
פרשת סילבסטר[1] היא פרשה פלילית שהיוותה את התיק הראשון שהונח על שולחנו של בית המשפט העליון של מדינת ישראל וגם משפט הריגול הראשון שהתקיים במדינת ישראל. במסגרת הפרשה הורשע פרדריק סילבסטר בערכאה הראשונה בריגול ונידון לשבע שנות מאסר, ולאחר מכן זוכה בערעור.
הפרשה עוררה עניין תקשורתי רב הן בישראל והן בעיתונות הבין-לאומית.
אודות הפרשה
הפרשה החלה בירושלים בתקופת מלחמת העצמאות, כחודשיים לאחר שהשלטון הבריטי המנדטורי הסתיים. ב-8 ביולי 1948[דרושה הבהרה][2] עצרו אנשי האצ"ל (שעדיין פעל בצורה עצמאית בירושלים) חמישה אזרחים בריטים: ויליאם ג'ורג' הוקינס (William George Hawkins), פרדריק ויליאם סילבסטר (Frederick William Sylvester), אלפרד ליץ' (Alfred Leech), תומאס מייקל אלווד בריאנט (Thomas Michael Elwood Bryant) ותומס אנת'וני דאונס (Thomas Anthony Downes). כל העצורים היו אזרחים בריטים, פקידי חברת החשמל תושבי המושבה הגרמנית בירושלים שנעצרו בחשד שריגלו לטובת הלגיון הערבי. ב-16 ביולי 1948[3] ראשי האצ"ל הסגירו את החשודים לרשויות המדינה לאחר שניתנה התחייבות בשמו של היועץ המשפטי לממשלה, יעקב שמשון שפירא, להעמידם לדין.[4]
לאחר שחקירה משטרתית, שנוהלה על ידי יעקב מלץ לא גיבשה תשתית ראייתית נגד שלושה מהעצורים, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אליעזר מלחי, הורה לשחרר את השלושה והאריך את מעצרם של סילבסטר והוקינס.[5] לא נמצאו ראיות להעמידם לדין בקשר לפיגוע ברחוב בן-יהודה בפברואר 1948 בו היו מעורבים עריקים בריטים. משרד החוץ הבריטי הפעיל לחצים כבדים על מדינת ישראל שלא להעמידם לדין. משה שרת, שר החוץ הישראלי, נטה שלא להחריף את היחסים עם בריטניה שהיו ממילא מתוחים. לפיכך הזמין אליו את היועץ המשפטי לממשלה שפירא כדי לשכנעו שהאינטרסים העליונים של המדינה מחייבים שלא לפגוע עוד יותר ביחסים הרעועים עם הבריטים. שרת ביקש משפירא לשחרר את הנאשמים ללא משפט. האחרון סירב ועמד בתוקף על קיום משפט, כששני נימוקים מרכזיים עמדו לנגד עיניו: הראשון, כי יש להעמיד לדין את מי שחשוד בביצוע עבירה חמורה. השני, ההתחייבות שניתנה לאצ"ל על העמדתם לדין. נוכח תגובה זו ויתר שר החוץ שרת על כוונתו להביא את העניין לדיון בממשלה.[6]
לאחר חקירת הנאשמים ובחינת חומר הראיות, טענות ההגנה והעדויות החליט שופט השלום הראשי בבית משפט השלום בירושלים, משה גולדברג כי יש הוכחות מספיקות להאשמתם של השניים בריגול והעביר את המשך דינם לבית המשפט המחוזי בירושלים.[7][8]
בבית המשפט המחוזי בירושלים
ב-29 באוגוסט 1948 הוגש נגד השניים כתב אישום בית המשפט המחוזי בירושלים. סילבסטר הואשם בכך ששידר באלחוט לקונסוליה הבריטית, ששכנה בקרבת העיר העתיקה, בשטח שהוחזק על ידי הלגיון הערבי, ידיעות על מיקום הפגזות באזור ירושלים ובעבירות נוספות של החזקת משדר אלחוטי ללא רישיון. על פי כתב האישום, דובר בידיעות שעלולות היו להיות לתועלת האויב. התובע היה חיים כהן, מי שמונה לפרקליט המדינה. את הנאשמים ייצגו עורכי הדין יעקב סלומון החיפאי[9], יעקב סטוינובסקי ופנחס רבינוביץ הירושלמים, וריצ'רד לוי, בריסטר יהודי-אנגלי שנשלח בידי משרד החוץ הבריטי. במהלך אחד הדיונים בתיק נפטר השופט גד (גינטר) שטולץ מאירוע מוחי. במותב שישב בדין נותרו הנשיא בנימין הלוי והשופט אליהו מני.[10] ב-8 באוקטובר 1948 ניתן פסק הדין, לפיו זוכה הוקינס (זיכוי בעל פה ללא פסק דין כתוב), ואילו סילבסטר נמצא אשם בעבירה נגד סעיף 3(1)(ג) של פקודת הסודות הרשמיים,[11] ונדון לשבע שנות מאסר.[12][13]
בבית המשפט העליון
סילבסטר ערער על הרשעתו בפני בית המשפט העליון, בתיק הראשון שהובא אי פעם בפני בית המשפט העליון במדינת ישראל בהרכב שכלל את נשיא בית המשפט העליון, משה זמורה, יצחק אולשן ומנחם דונקלבלום. בערעור בנובמבר 1948 זוכה מחמת הספק, בפסק דין המהווה תקדים בדיני הדיון הפלילי[דרושה הבהרה]. בית המשפט קבע בפסק הדין כי אף אם ידיעה מהסוג ששידר סילבסטר ושבגינה הואשם בריגול יכולה להיות לתועלת האויב, לא נמצאה הוכחה שזו המטרה הפסולה שהוא ביקש להשיג בשדרו את הידיעה. אחד הציטוטים הזכורים מפסק הדין של נשיא בית המשפט העליון, משה זמורה: "פרוצידורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי — להוציא כאור משפט".[14][15]
קישורים חיצוניים
- ע"פ 1/48 פרדריק ויליאם סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל, ניתן ב-8 בפברואר 1949. פד"י כרך א', חלק ראשון, עמ' 5–49
- רק ויליאם סילבסטר זוכה מעבירת ריגול, באתר גלובס, 22 בדצמבר 1997
יוני אדומי על פרשת סילבסטר, משפט הריגול הראשון (1948) (ערב הצגת עבודות מחקר מצטיינות, האוני' העברית), סרטון באתר יוטיוב (אורך: 21:21)- אורן פונו, 1948 - פרשת סילווסטר – "מלחמת העצמאות" של היועץ המשפטי לממשלה, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 25 במרץ 2019
הערות שוליים
- ^ בפסק הדין תועתק שמו כ"סילוסטר"
- ^ אצ"ל חטף 5 בריטים בירושלים, הארץ, 8 ביולי 1948
- ^ 5 הבריטים שנחטפו נמסרו לצבא ההגנה ויעמדו לדין, הארץ, 18 ביולי 1948
- ^ יוני אדומי על פרשת סילבסטר, משפט הריגול הראשון (1948) (ערב הצגת עבודות מחקר מצטיינות, האוני' העברית), סרטון באתר יוטיוב (אורך: 21:21)
- ^ כרך 15, גיליון מס' 185, Jewish Telegraphic Agency, מיום 11 באוגוסט 1948
- ^ יחיאל גוטמן, טלטלה בשב"כ – היועץ המשפטי לממשלה נגד הממשלה מפרשת טוביאנסקי עד פרשת קו 300, עמ' 154–155 (הוצאת ידיעות אחרונות, 1995)
- ^ נסתיימה גביית העדויות במשפט האנגלים, הבוקר, 19 באוגוסט 1948
- ^ שני הבריטים – לביה"ד המחוזי, מעריב, 20 באוגוסט 1948
- ^ יעקב סלומון, באתר משרד עורכי הדין סלומון, ליפשיץ ושות'
- ^ יעקב סלומון, בדרכי שלי, ירושלים: עידנים, 1980, עמ' 175
- ^ סעיף 3(1)(ג) של הצעת פקודת הסודות הרשמיים, גיליון 306 של העִתון הרִשמי של ממשלת פלשתינה (א"י), מיום 1 במאי 1932, באתר "נבו"
- ^ ת"פ 2/48 (מחוזי ירושלים)
- ^ 7 שנות מאסר למרגל הבריטי סילבסטר, חרות, 10 באוקטובר 1948
- ^ ע"פ 1/48, בעמ' 18 מול אות שוליים ז
- ^ סילבסטר זוכה ע"י ביה"ד העליון, על המשמר, 17 בנובמבר 1948
33739001פרשת סילבסטר