אליעזר מלחי
 | |
| תאריך עלייה | 1924 |
|---|---|
אליעזר מלחי (13 באפריל 1917–1998) היה שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב שהועמד לדין באשמת שוחד וזוכה, אך החליט להתפטר מתפקידו. פרשת העמדתו לדין עוררה עניין רב בציבור הישראלי.
קורות חיים
מלחי נולד בסנקט פטרבורג שברוסיה, בנם של ליובוב (אהובה) לבית גרייבסקי ושלמה זלצמן, מו"ל ופעיל ציוני ברוסיה ובארץ ישראל. בשנת 1924 עלה לארץ ישראל עם הוריו. בשנת 1934 סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה, ולאחר שנה נסע ללמוד משפטים באוניברסיטת לונדון, שם קיבל בשנת 1939 תואר בוגר במשפטים, עבר את בחינות הלשכה ושב ארצה. בשנת 1941 עבר בארץ את הבחינה לעורכי דין זרים והוסמך כעורך דין על ידי שלטונות המנדט.[1] הוא היה בריסטר, מונה לשופט שלום בארץ ישראל, וזמן קצר לאחר מכן מונה לשופט בית המשפט המחוזי. בנוסף פעל כמרצה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה.
בין השנים 1963–1964 כיהן, במקביל לכהונתו כשופט, כנגיד של רוטרי ישראל.
המשפט
בשנת 1966 טענה עו"ד יונה סופר, שהכירה את מלחי בעת שלמדה משפטים בבית הספר שבו לימד, ולאחר מכן כמתמחה בבית המשפט המחוזי, שתיווכה במתן שוחד מנאשם למלחי.[2] במהלך חקירתו בחר מלחי שלא לקיים כל קשר עם אמצעי התקשורת, חרף העניין הרב שאלה גילו בסיפור. עו"ד סופר קיבלה מעמד של עד מדינה, ומלחי הועמד לדין,[3] וכפר בכל ההאשמות.[4] משפטו התקיים בבית-המשפט המחוזי בירושלים החל מיוני 1966, ובמהלכו טענה ההגנה שהרקע לתלונתה הוא אישי.
במהלך המשפט התחוללה מלחמת ששת הימים, ובעקבותיה ניתנה חנינה כללית. למלחי הוצע ליהנות מחנינה זו, אך הוא בחר להמשיך במשפטו שנוהל על ידי השופט צבי עלי בקר בבית המשפט המחוזי בירושלים, על-מנת שיזוכה. ב-7 במרץ 1968 נפסק כי מלחי זכאי.[5] אף על פי כן, הייתה כוונה להעמידו לדין משמעתי בהקשר לאותה פרשה, ועל כן ביקש מלחי מהוועדה למינוי שופטים שתאשר לו יציאה לפנסיה מוקדמת.[6] משבקשתו נדחתה, שלח מלחי מכתב התפטרות וב-18 ביולי 1968 החליט שר המשפטים יעקב שמשון שפירא להכניסו לתוקפו למחרת היום, ובכך נמנעה פתיחת ההליך המשמעתי. במכתב ההתפטרות הסביר מלחי את החלטתו: ”אין בכוחי – לא בבריאות ולא בכסף – לעבור שוב בנתיב הייסורים, למרות שלדעתי הייתי יכול להסביר גם הפעם את הטעון הסבר”[7].
מלחי המשיך לפעול כעורך דין וכבורר.
בניסיונותיה של המשטרה לאסוף מידע שיפליל את מלחי, נעשה שימוש גם בהקלטת סתר של מלחי. טענות על תקינותה של פעילות זו עכבו את קידומו של מי שעסק בה, בנימין זיגל, לימים מייסדה של היחידה הארצית לחקירות הונאה.
משפטו של מלחי עורר עניין עצום בציבור הישראלי. כחלק מעניין זה, כתב יגאל לב מחזה בשם "זעקת השתיקה", שעלילתו מבוססת במידה רבה על פרשת מלחי. המועצה לביקורת סרטים ומחזות התירה את הצגתו של המחזה, ובנובמבר 1966 החלה הצגתו. כשנודע העניין ליועץ המשפטי לממשלה, פנה אל המועצה שתבטל את ההיתר שנתנה, עד לסיום המשפט, בשל דמיונו של המחזה למשפט. המועצה דחתה דרישה זו, ובשל כך עתר היועץ המשפטי לבג"ץ. בג"ץ פסק כי הצגת המחזה עשויה להשפיע על מהלך משפט מלחי או על תוצאותיו, ולכן ”המועצה חייבת הייתה לסרב לתיאטרון את מתן ההיתר המבוקש, ומשנתנה – חייבת הייתה לבטלו, ואם היא לא עשתה כן, ייעשה הדבר על ידי בית-המשפט”[8]. בהתאם לכך אסר בג"ץ את הצגת המחזה כל עוד לא ניתן פסק-דין סופי במשפטו של מלחי.
ספריו
- תסקיר תולדות המשפט בארץ ישראל, 3 כרכים, תל אביב: בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, תש"י. (התוכן: כרך א: תולדות המשפט בארץ ישראל עד הכבוש הבריטי בשנת 1917; כרך ב: תולדות המשפט בארץ ישראל ממלחמת העולם הראשונה ועד מלחמת העולם השניה; כרך ג: המשפט בארץ ישראל עם סיום שלטון המנדט הבריטי)
- תולדות המשפט בארץ ישראל: מבוא היסטורי למשפט במדינת ישראל, מהדורה ב, תל אביב: דינים, תשי"ג 1953.[9]
לקריאה נוספת
- גדעון רייכר, ללא גלימה: משפט מלחי, רמת גן: מסדה, 1968
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אליעזר מלחי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 996
- יוסי נחמיאס, משפט ואודיו-טייפ, באתר ynet, 5 ביולי 2007
- יגאל לב, 12 אלף מסמכים - למשפט מלחי, מעריב, 11 בספטמבר 1966
השופט אליעזר מלחי נאשם בקבלת שוחד, 1966, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
הערות שוליים
- ^ 28 עורכי דין חדשים, דבר, 29 באוגוסט 1941.
- ^ החל בירור משפטו של השופט מלחי באשמת שוחד, דבר, 19 בספטמבר 1966, המשך
- ^ 5 שופטים יעידו מטעם התביעה במשפט השופט מלחי הנאשם בלקיחת שוחד, מעריב, 9 ביוני 1966
- ^ "מעולם לא לקחתי, לא ביקשתי ולא הסכמתי לקבל שוחד", דבר, 8 ביולי 1966
- ^ השופט א. מלחי זוכה מאשמת קבלת שוחד בעת מילוי תפקידו, דבר, 8 במרץ 1968, המשך
- ^ נדחתה בקשת השופט מלחי לצאת לגימלאות, דבר, 9 ביוני 1968
- ^ השופט מלחי התפטר; יפסיק לכהן מהיום, דבר, 19 ביולי 1968
- ^ בג"ץ 381/66 היועץ המשפטי לממשלה נגד המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פד"י כ(4) 757, ניתן ב-18 בדצמבר 1966.
- ^ ביקורת: ד"ר א. אנקוריון, בקורת ספרים: "תולדות המשפט בא"י", דבר, 11 בדצמבר 1953.
