פרשת מותו של פנחס סגלוב
פנחס סגלוב היה יהודי חרדי תושב ירושלים שמצא את מותו בהפגנות השבת בשנת ה'תשט"ז (1956)[1].
לטענת עד ראייה סגלוב הוכה באגרוף על ידי שוטר, הוטח למדרכה והתעלף. מנגד טענה המשטרה כי על אף האלימות בהפגנה האמצעים שבהם השתמשו השוטרים לפיזורה לא חרגו מהחוק וכי אין ממצאים המוכיחים באופן וודאי כי סגלוב מת כתוצאה ממכה של שוטר.
בעקבות מותו ועל רקע הפגנות השבת הרבות שהתקיימו באותה תקופה החליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה בראשות השופט אליהו מני שקבעה כי המשטרה פעלה בהתאם לחוק ומשום כך אין להטיל אחריות פלילית על איש מהשוטרים שפיזרו את ההפגנה.
מותו של סגלוב איחד את היהדות הדתית על כל גווניה במחאה על האלימות המשטרתית העזה שהופעלה כנגד מחאות השבת בירושלים[2].
מותו של סגלוב
ביום שבת כ"ה באלול ה'תשט"ז (1 בספטמבר 1956) התקיימה עצרת תפילה של יהודים חרדיים בירושלים במחאה על חילולי השבת בעיר. העצרת בה השתתפו אלפי מתפללים התקיימה ללא תקריות אלימות, אולם בסופה התפתחו ברחובות הסמוכים לכניסה לירושלים התנגשויות אלימות בין חרדיים לחילוניים כאשר המשטרה מנסה להשליט סדר ולהפריד בין הניצים תוך שהיא משתמשת באלות ובזרנוקי מים.
פנחס סגלוב היה יהודי חרדי חוזר בתשובה, אב לשבעה (אחד מהם חייל בשירות קרבי) שבאותה עת היה בן 55. סגלוב השתתף בהפגנות השבת מפעם לפעם ועל אף שנעצר בחלקן, אין עדויות כי נהג באלימות כלשהי ולעיתים אף שימש כמגשר בין המשטרה לעצורים החרדיים בהפגנות. על פי עדותו של אחד השוטרים בהפגנה בה מצא את מותו ביקש ממנו סגלוב שיפעל להפסקת שפיכת מים על ראשיהם של המפגינים על ידי דיירי בניין סמוך שההפגנה החרדית הייתה למורת רוחם.
באזור השעה 9:00 נמצא סגלוב בסמטה סמוכה לבית החולים שערי צדק כשהוא במצב של עלפון, לאחר שעות של טיפול התדרדר מצבו ובשעה 20:30 נקבע מותו בבית החולים.
הלוויה והתגובות בציבור הדתי
הלוויתו של סגלוב התקיימה ביום ראשון והשתתפו בה 10,000 מלווים. בהלוויה השתתפו בכירי הרבנים ונציגי הציבור הדתי והחרדי בארץ באותם ימים ובהם: הרב יצחק הרצוג - הרב הראשי לישראל, רבי פנחס אפשטיין - ראב"ד העדה החרדית, רבי יוסף כהנמן - מייסד וראש ישיבת פוניבז', השר יוסף בורג, סגן שר הדתות ד"ר זרח ורהפטיג וכן רבנים וחברי כנסת נוספים[3].
הזעזוע בציבור הדתי ממותו של סגלוב איחד את הציבור הדתי והציבור החרדי ובמאמר המערכת של עיתון הצופה באותם ימים נכתב: "ר' פנחס סגלוב שנרצח אתמול בידי זדים על שעמד ברחוב וביקש לא לחלל את השבת בירושלים, מצטרף למקדשי השם שקיימו בפועל ממש 'כי עליך הורגנו כל היום'... דמיו של ר' פנחס סגלוב זועקים: מדוע אתם שוטרים ו'אזרחים חופשיים' שהתארגנתם בכוונה זדונית להכות בלי רחם, רצחתם יהודי ישר דרך ופצעתם עשרות שומרי שבת?"
קהילות יהודיות מרחבי העולם הצטרפו למחאה כנגד ממשלת ישראל ובניו-יורק התקיימה הפגנת אלפים בראשות רבי יואל טייטלבוים - האדמו"ר מסאטמר ורבי אהרן קוטלר - מהבולטים שבמנהיגי הציבור החרדי בארצות הברית.
וועדת החקירה
ב-2 בספטמבר 1956, יום לאחר מותו של סגלוב, התכנסה ממשלת ישראל ולאחר ישיבה סוערת קיבלה החלטה על הקמת וועדת חקירה בראשות השופט אליהו מני - נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. חברים נוספים בוועדה היו הרופאים ד"ר ולטר אבלס וד"ר אברהם שליזנגר (מנהל בית החולים שערי צדק), עו"ד חיים קורנגולד וד"ר יצחק נבנצאל מנהל המחלקה לפיתוח ירושלים בסוכנות היהודית ולימים מבקר המדינה.
נטורי קרתא התנגדו לוועדה בהרכבה זה ומנהיגם רבי עמרם בלוי טען "זאת לא ועדה חוקרת, זאת ועדה מעלמת" וכי אנשיו יסכימו להעיד אך ורק בפני הבד"ץ של העדה החרדית.
גם סיעת חרות שישבה באותה עת באופוזיציה הביעה התנגדות להרכבה של הוועדה ודרשה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקר המקרה[4].
מטרות הוועדה היו לבדוק מי מארגן את הפגנות השבת בירושלים ואת הפגנות הנגד החילוניות, מהן סיבותיהן ותוצאותיהן של ההפגנות הללו, באלה אמצעים משתמשים המפגינים, מה קרה בשבת זו (כ"ה באלול תשט"ו) ומהן נסיבות מותו של סגלוב.
בנוסף התבקשה הוועדה להמליץ על אמצעים שיימנעו סכסוכים כאלו בעתיד.
לאחר שקיימה 22 ישיבות (רובן בדלתיים פתוחות) ושמעה 130 עדים ביניהם מפכ"ל המשטרה, מפקד המחוז, היועץ המשפטי לממשלה, רבנים, פוליטיקאים, רופאים, אנשי ציבור ועוד[5] ב-24 בפברואר 1957 מסרה הוועדה את מסקנותיה לראש הממשלה דוד בן-גוריון.
במסקנותיה התייחסה הוועדה לנסיבות מותו של סגלוב והביאה את עדותו של חיים רוטנברג שסיפר:
"עמדתי ליד ככר רוממה בשבת "ניצבים - וילך" ושם ראיתי איך השוטרים מתחילים לפזר את הקהל. על יד הככר עמד אדם בגובה בינוני, צנום. אליו נגשו כחמשה שוטרים. אחד מהם נתו לו מכה חזקה בחזה. הוא נפל אחורה. הוא עמד על יד הככר ונפל על הככר, חצי היה על הכביש וחצי היה על הככר. כאשר ראיתי שהוא נופל, רציתי לגשת אליו. באותו רגע קיבלתי אבן גדולה על הראש, ראשי נפתח וגם אני נפלתי. בחור אחר הרים אותי ולקח אותי לבית החולים. כשהייתי בבית החולים, הביאו גם את אותו היהודי שנפל. אחרי שקיבלתי את הטיפול, יצאתי החוצה וראיתי שהיהודי שהשוטר נתן לו מכה הוא היהודי ששוכב בחדר הניתוחים של בית החולים ואלאך..."[6]
לעדות זו הצטרפו עדויות רבות של מפגינים שטענו כי השוטרים עשו יד אחת עם המפגינים החילוניים והכו באכזריות את המפגינים החרדיים[7], אולם הוועדה סירבה לקבל עדויות אלו משום שלטענתה נבעו במתכוון או שלא במתכוון מתוך תפיסת עולמם של המפגינים ולא מתוך תיאור אובייקטיבי של המציאות.
בנוסף הוועדה לא קיבלה את עדותו של רוטנברג לגבי נסיבות מותו של סגלוב מכיוון שזו הייתה עדות הראיה היחידה שהובאה לפניהם בעוד שבאותה שעה נכחו במקום עשרות אנשים, מנגד סיפרו מפגינים חרדיים כי שוטרים ניסו ליצור קשר עם עדים ולמנוע עדויות מפלילות בוועדה[2] בנוסף היו מפגינים חרדיים שסירבו לשתף פעולה עם חקירות הוועדה בשל חוסר האמון שלהם בה.
גופתו של סגלוב לא נותחה מסיבות דתיות אולם צילומי רנטגן שנערכו לו לאחר מותו הראו שטף דם ליד בסיס הגולגולת מה שלדעת הרופאים הביא למותו. על פי הוועדה שטף הדם יכול היה להיגרם מחבלה או ממצב בריאותי אחר של סגלוב.
על גופו של סגלוב נמצא שפשוף בגודל פרוטה מתחת לשכם ימין והוועדה קבעה שפציעה זו לא הייתה חמורה דיה כדי לגרום לשטף הדם ממנו נפטר סגלוב ולפיכך לא ניתן לקשור בינו לחבלה חיצונית כתוצאה מדחיפה או נפילה.
עוד הוסיפה הוועדה וקבעה כי אין להאשים את המשטרה במותו של סגלוב משום שהאמצעים שהמשטרה השתמשה בהם כדי לפזר את ההפגנה היו חוקיים וכל אדם הלוקח חלק בהפגנה צריך להיות מודע לסיכון שיידחף, יוכה או יופל במהלכה.
בנוסף הגישה הוועדה המלצות נוספות ובהן: בלימת ההפגנות בשלב מוקדם ולפני שיצאו מכלל שליטה, הכרה בצביונה הייחודי של ירושלים, מניעת נסיעת תחבורה ציבורית ברחובותיה והסטת תנועות כלי רכב פרטיים ומוניות לרחובות צדדיים כדי למנוע חיכוך.
חברי הוועדה הדתיים המליצו גם לשלב קצינים דתיים במשטרה כדי לפוגג את הזרות והניכור שבין המפגינים החרדיים לשוטרים וכן לצמצם עד כמה שניתן את השימוש בכוח ובאלות בעת פיזור הפגנות השבת.
יחס הציבור החרדי לפרשיה
רבים בציבור החרדי אינם מקבלים עד היום את מסקנות הוועדה וסבורים שהיא פעלה לנקות את השוטרים מאשמה וכי מסקנותיה היו ידועות מראש[8].
בתקשורת החרדית שמו של סגלוב מוזכר תדיר כמי שנהרג על ידי שוטרים במאבקי השבת[9][10].
לקריאה נוספת
- צבי משי זהב ויהודה משי זהב, רצח רבי פנחס סגלוב - מערכות השבת קיץ תשט"ז, 1983.
- תפקידה של משטרת ישראל בכינונה של אזרחות חרדית: המחאה על חילול השבת בירושלים (1948–1956) מאת ד"ר נעמי לבנקרון בביטאון "משטרה והיסטוריה" של משטרת ישראל.
קישורים חיצוניים
- קטלוג הפקדה של ועדת מאני – פרוטוקולים של הוועדה לחקירת הפגנות השבת בירושלים (1956-1957) באתר ארכיון המדינה.
הערות שוליים
- ^ שומר שבת הוכה באלות שוטרים ומת, באתר הצפה, 2 בספטמבר 1956
- ^ 2.0 2.1 מגזין משפחה, יב תשרי תשפ"א, גיליון 1478
- ^ רבבה השתתפו בלווית ר' פנחס סגלוב ז"ל, באתר הצפה, 3 בספטמבר 1956
- ^ סיעת תנועת החרות תובעת מושב מיוחד של הכנסת, באתר חרות, 3 בספטמבר 1956
- ^ דו"ח וועדת השבת (וועדת מני) עמוד 2
- ^ דו"ח וועדת השבת (וועדת מני) עמודים 79-81
- ^ דו"ח וועדת השבת (וועדת מני) עמודים 91-931
- ^ קו עיתונות, יהודה משי זהב, קרבן השבת וועדת הטשטוש, 2018
- ^ אהרון רבינוביץ, סיקור מיוחד: מאבקי השבת הגדולים של הציבור החרדי, באתר כיכר השבת, 7 בספטמבר 2014
- ^ נעם פלאי, את הבריונות המשטרתית צריך לעקור מהשורש, באתר גלובס, 4 בפברואר 2021
31908025פרשת מותו של פנחס סגלוב