פרנסיס הארווי (1873–1916)
 | |
| לידה |
אפר סידנהאם, קנט, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה | אה"מ לאיון, הים הצפוני |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי |
| דרגה |
 מייג'ור |
| עיטורים | |
 צלב ויקטוריה | |
מייג'ור פרנסיס ג'ון ויליאם הארווי, VC (באנגלית: Francis John William Harvey; 29 באפריל 1873 – 31 במאי 1916) היה קצין בחיל הנחתים המלכותי הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה. הארווי זכה לאחר מותו בצלב ויקטוריה, על מעשיו בשיא קרב יוטלנד. קצין נחתים מלכותי ותיק, צאצא למשפחה צבאית, במהלך הקריירה שלו הפך הארווי למומחה בארטילריה ימית, ושירת על ספינות מלחמה גדולות רבות כקצין אימון תותחים ומפקד נשק. הוא היה מבוקש במיוחד עבור אה"מ לאיון, ספינת הדגל של צי סיירות המערכה הבריטיות, ולחם בקרבות מפרץ הלגולנד, שרטון דוגר ויוטלנד.
ביוטלנד, הארווי, למרות שנפצע אנושות מירי פגזים גרמניים, הורה להציף את מחסן התחמושת של צריח Q על סיירת המערכה לאיון. פעולה זו מנעה מטונות של קורדיט המאוחסנות שם להתפוצץ בצורה קטסטרופלית בפיצוץ שהיה משמיד את כלי השיט ואת כל שעל סיפונה. אף על פי שהוא נכנע לפציעותיו שניות לאחר מכן, ייתכן שהמעשה שלו הציל למעלה מאלף אנשי צוות וגרם לווינסטון צ'רצ'יל להגיב מאוחר יותר: "בהיסטוריה הארוכה, המחוספסת והמפוארת של הנחתים המלכותיים אין שם ואין מעשה שבדבריו. אופי והשלכות עומדים מעל זה".[1]
ביוגרפיה
ראשית חייו
פרנסיס הארווי נולד באפר סידנהאם, קנט, ב-29 באפריל 1873, והיה בנם של קומנדר ג'ון ויליאם פרנסיס הארווי, קצין בצי המלכותי, ואליזבת אדוארדס לאווינגטון הארווי ( לבית פני). בשנת 1884, בגיל 11, עבר הארווי עם משפחתו לסאות'סי והוא למד בבית הספר של פורטסמות', והשיג תוצאות אקדמיות מצוינות והראה בקיאות בשפות ובדיונים.[2] הארווי היה צאצא למשפחה צבאית; סבא-רבא שלו ג'ון הארווי נהרג ב-Glorious First of June בשנת 1794, וסבא-רבא שלו אדמירל סר אדוארד הארווי וסבו קפטן ג'ון הארווי מרגימנט הרגלים ה-9 היו גם דמויות צבאיות בולטות.[3]
מומחה לתותחנות
לאחר שעזב את בית הספר, הארווי בחר בקריירה צבאית והתקבל הן על ידי המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, והן על ידי מכללת הצי המלכותי, גריניץ', להכשרת קצינים. הוא בחר בבית הספר האחרון כצוער בחיל הנחתים המלכותי, הארווי סיים את לימודיו ב-1892 ובשנה שלאחר מכן מונה ללוטננט מן המניין, והצטרף לאה"מ וילדפייר עבור ההכשרה הראשונה שלו על הים. לאחר שנה בלבד בים, הארווי חזר לחוף והשתתף בקורסי ירי באה"מ אקסלנט, ובשנת 1896 מונה כמדריך מחלקה ראשונה בתותחנים ימיים.[3] הארווי הוצב על הסיירת אה"מ פיטון כאשר נכנסה לשירות בדבנפורט ב-8 ביוני 1897 לשירות בתחנת הפסיפיק.[4] בשנת 1898, בעודו על הפיטון, הודתה לו האדמירליות על דיווח שמסר על נמל סן דייגו. כשחזר הביתה באותה שנה, הארווי קיבל תפקיד של עוזר מדריך לתותחנים בחטיבת פלימות'. במהלך תקופה זו, הארווי התחתן עם אתל אדי ונולד לו בן אחד, ג'ון.[1]
בין 1898 ל-1904, הארווי בילה חלק ניכר מזמנו קשור לצי התעלה, על סיפון אה"מ אדגר ואה"מ דיאדם, תרגול והדרכה בתותחים. ב-28 בינואר 1900 הועלה לדרגת קפטן. בשנת 1903 הוצב על סיפון אה"מ רויאל סובריין, הראשון מתוך שורה של מינויים בספינות גדולות ללמד תותחנות ליחידות הכבדות של צי התעלה. עד 1909, הארווי שירת באה"מ דיוק אוף אדינבורו, אה"מ סנט ג'ורג' וסיירת המערכה החדשה אה"מ אינפלקסיבל. ב-1910 הפך הארווי למדריך לתותחנים במספנת צ'טהאם ובשנה שלאחר מכן הועלה לדרגת מייג'ור, דו"ח על בית הספר לתותחנים שהעיר "מידת היעילות בהכשרת תותחנים בצ'טהאם היא גבוהה מאוד הן בהכשרה הכללית והן בהתייחסות לפרטים הקטנים. . קרדיט גדול מגיע לכל הנוגעים בדבר, במיוחד למייג'ור פ.ג'.ו. הארווי".[3]
כוחו של דו"ח זה הקנה להארווי תפקיד כקצין ימי בכיר על סיפון אה"מ לאיון, ספינת הדגל בדחי של 27,000 טון של צי סיירות המערכה הבריטי. ללאיון היו שמונה תותחי 13.5 אינץ' והארווי הוצב בצריח Q וניהל את פעולתם ואת האש. תחת מפקדה החדש, אדמירל משנה דייוויד ביטי, הארווי שירת כקצין הימי הבכיר על הסיפון במלחמת העולם הראשונה, המערכה הצבאית הראשונה שלו.[3]
מלחמת העולם הראשונה
.jpg)
הארווי לא היה צריך לחכות זמן רב כדי להשתתף בקרב, כשראה קרבות בפעם הראשונה בקרב מפרץ הלגולנד שבועות ספורים לאחר פרוץ המלחמה. ב-28 באוגוסט 1914, לאיון והשייטת שלה שכללה גם את אה"מ קווין מרי ואה"מ פרינסס רויאל, הפליגה אל מפרץ הלגולנד, שם כוחות סיירות גרמנים ובריטים כבר היו מעורבים במאבק מר.[5] סיירת גרמנית אחת כבר הוטבעה כשהכוח של ביטי הגיע, אבל ספינת הדגל הגרמנית SMS קלן והסיירת SMS אריאדנה הופתעו בערפל והושמדו על ידי פגזים כבדים מסיירות המערכה של ביטי. הקונטר-אדמירל הגרמני לברכט מאס ויותר מ-1,000 מלחים שלו נהרגו, התותחים של הארווי קלעו מספר פגיעות בסיירות.[3]
שישה חודשים לאחר מכן, התותחים של הארווי גרמו שוב נזק חמור לכוח גרמני בקרב שרטון דוגר. במהלך החודשים הקודמים חצתה שייטת סיירות מערכה גרמניות בפיקודו של אדמירל היפר את הים הצפוני והפגיזה ערי חוף בריטיות במספר הזדמנויות. ב-24 בינואר 1915 נעשה ניסיון נוסף, אך הפעם מנתחי אותות בריטיים זיהו את התנועה הגרמנית ובאמצעות מידע זה שלחה האדמירליות את כוחו של ביטי ליירט ולהשמיד אותם. השייטות של ביטי והיפר התנגשו בשעה 09:00 ובמהלך הקרב שלאחר מכן, לאיון נותרה חשופה בשל תקשורת שגויה בין הספינות, מה שהוביל לכך שאה"מ טייגר ירתה בספינה הלא נכונה, והותירה את SMS מולטקה ללא שאף אחת מהאוניות העסיקו אותה, וכך הצליחה לירות בצורה מדויקת יותר. ספינת הדגל הבריטית הייתה לחוצה קשה עד שאחת היריות של לאיון חדרה לאחד הצריחים של זיידליץ.[1] פיצוץ ענק הרס גם את הצריח השכן והרג 160 איש, ספינת הדגל הגרמנית שרדה רק בשל פעולותיו של המלח וילהלם היידקאמפ, שפתח את שסתומי המים למחסני התחמושת למרות שהם בערו.[6]
לאיון ניזוקה קשות בפעולה מפגזים מ-SMS דרפלינגר וכשהמנועים שלה כושלים, סבה לאחור כדי להטביע את SMS בליכר שכבר הייתה פגועה קשות. איתותים שנקראו בצורה שגויה הביאו לכך ששאר הצי הבריטי חזר לתמוך בלאיון במשימה זו, מה שאפשר לשאר הצי הגרמני המוכה לפרוש כשהבריטים השמידו את בליכר האומללה ו-792 מאנשי הצוות שלה.[7] לאחר הקרב, הארווי נשאר על סיפון לאיון ברוזית' במשך כל 1915 ובחמשת החודשים הראשונים של 1916, והמשיך באימוני התותחים שלו ובהכנות לפעולת הצי הגדולות. הכנותיו יצאו לפועל ביום האחרון של חודש מאי, כאשר הצי הבריטי הפליג לקרב נגד עיקר כוחותיו של צי הים הפתוח הגרמני בקרב יוטלנד.
קרב יוטלנד
סיירות המערכה של ביטי הובילו את הצי הבריטי בהתקפתו, והפליגו דרומה לים הצפוני כדי למצוא את האויב בשעות אחר הצהריים של 31 במאי 1916. בשעה 14:15, סיירות תצפית הבחינו בחלוץ הגרמני וביטי סגר כדי לתקוף את האויב בכוחו העיקרי. בהינתן זמן להתכונן, היפר היה מוכן להתמודד עם ביטי עם סיירות המערכה שלו במערך כדי להתמודד עם הספינות המתקרבות של ביטי. היפר גם שאב עידוד מצי ספינות הקרב הגרמנית הראשית בפיקודו של ויצה-אדמירל ריינהרד שר, שהפליג צפונה קרוב מאחוריו. בשעה 15:45 הגיע ביטי לטווח של הצי הגרמני והחלוץ התערבו זה בזה עם מטחי האש הפותחים שלהם.[8] כששתי הכוחות צמצמו את הטווח, הגרמנים מצאו את הטווח טוב ומהיר יותר מהבריטים, שזוהו על רקע השמש. כתוצאה מכך, פגזים גרמניים פגעו בספינות הבריטיות בעוד שהספינות הגרמניות נותרו ללא פגיעה ב-10 דקות הראשונות של הקרב.[8] במהלך שלב זה של הקרב נפגעה לאיון מתשעה פגזים מ-SMS ליצו. [9] פגז אחד בשעה 16:00 פגע בפינה הימנית העליונה של פתח התותח השמאלי במפגש בין לוח החזית לגג, והעיף חתיכה מהלוח הקדמי בגודל 9 אינץ' לתוך הצריח לפני שהתפוצץ, פוצץ את הגג המשוריין של הצריח והצית שריפה, שגורמי בקרת נזקים שעבדו מחוץ לצריח נלחמו כדי לכבות אותה. [10]
הפיצוץ הראשוני הרג או פצע את כל מי שהוצב בצריח התותח עצמו.[11] הארווי, למרות פצעים וכוויות קשים, נתן פקודות במורד צינור הקול לסגור את דלתות מחסן התחמושת ולהציף את תאי המחסנים, פעולה שתמנע מהקורדיט במחסנים להתפוצץ.[12] בהסתובב אל הסמל שלו, האיש היחיד שעדיין שרד, הורה לו הארווי להמשיך אל הגשר ולתת דיווח מלא לקפטן הספינה ארנל צ'טפילד (תרגיל רגיל בתרגילי נזק).[13] הסמל הלך מיד לגשר והודיע לקפטן על מעשיו של הארווי לפני שנלקח למטה כדי לחבוש את פצעיו.
בתחנת השידור מתחת לסיפון המשוריין, הופקד מסיק דרגה 1 ויליאם יאו על העברת הפקודות האחרונות של הארווי. כתוצאה מכך, המחסן הוצף וננעל בתוך דקות מהפגיעה. עם זאת, מטעני הקורדיט שנפלו מצריח התותח לאחר הפגיעה לא הוסרו למקום מבטחים, ועדיין היו מטענים מוכנים בתא העבודה. מספר רב של אנשי צוות עדיין נשאר בחדר הפגזים, בחדר מסירת המטענים ובתא העבודה. השריפה שחשבו כי כובתה לאחר הפגיעה בצריח התחזקה והציתה את מטעני הקורדיט הנותרים, והביאה לפיצוץ גדול בשעה 16:28 שהרג את אנשי צוות הצריח, שלהבת הפיצוץ הגיעה עד לגובה העליון של תרני הספינה. גם עם אמצעי הזהירות שננקטו, התגלה מאוחר יותר כי דלתות מחסן התחמושת היו סגורות לחלוטין - רק מי הים במחסן שמאחוריו מנעו מהפיצוץ להגיע פנימה. [14] לספינות אחרות של צי סיירות המערכה היה פחות מזל; בערך באותו זמן עם מותו של הארווי, אה"מ אינדפטיגבל התפוצצה לרסיסים על ידי סדרה של פיצוצי מחסני תחמושת שהביאו למותם של 1,013 אנשי צוות ורק דקות לאחר מכן אה"מ קווין מרי התפוצצה "כמו כדור נפוח" בעמוד ענק אחד של עשן אפור, והרגה 1,275 מלחים.[15] שעות לאחר מכן במהלך ההתקשרות העיקרית של צי הקרב, ספינת הדגל של אדמירל משנה הוראס הוד אה"מ אינווינסיבל הושמדה עם 1,032 אנשי צוות. כל שלוש הספינות אבדו כתוצאה מפיצוצי מחסני תחמושת דומים לזו שנמנע בקושי על לאיון.[15]
הנצחה
גופתו החרוכה של הארווי נלקחה מהריסות צריח Q לאחר הקרב ונקברה בים בכבוד מלא לצד שאר 98 ההרוגים שספגה לאיון.[1] גבורתו מול המוות הוודאי לא נעלמה מעיניו; הוא הוזכר לשבח על ידי אדמירל ג'ליקו לאחר הקרב והוא זכה לאחר מותו בצלב ויקטוריה. אלמנתו של הארווי, אתל, קיבלה את הפרס בארמון בקינגהאם על ידי המלך ג'ורג' החמישי ב-15 בספטמבר 1916. קבוצת המדליות שלו הושאלה מאוחר יותר למוזיאון הנחתים המלכותי, צריף איסטני על ידי בנו לוטננט-קולונל ג'ון מלקולם הארווי מרגימנט המלך ב-1973. שמו של הארווי רשום על האנדרטה הימית של צ'טהאם לאלה שאין להם קבר ידוע, המנוהלת על ידי ועדת חבר העמים לקברי מלחמה.[16]
קישורים חיצוניים
- פרנסיס הארווי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Snelling, p. 108
- ^ Snelling, p. 106
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Snelling, p. 107
- ^ Bennett, p. 131
- ^ Bennett, p. 143
- ^ Bennett, p. 144
- ^ 8.0 8.1 Snelling, p. 93
- ^ Campbell, p. 349
- ^ Campbell, pp. 64–65
- ^ Snelling, p. 94
- ^ Through the Hawse Pipe, Captain Alexander Grant, retrieved 20 November 2007. Some accounts, including Perrett, suggest that both of Harvey's legs had been torn off by the shell blast, but Snelling indicates that he could still walk during these final seconds. The full extent of his injuries is unclear. One of the officers who helped recover his body, Lieutenant-Colonel F.R. Jones, wrote to the Marines' journal, The Globe and Laurel, in October 1956 that Harvey's body was "very badly burnt … [but] not dismembered in any way."
- ^ Snelling, p. 95
- ^ Campbell, pp. 65–66
- ^ 15.0 15.1 Snelling, p.96
- ^ Harvey, Major Francis John William, Commonwealth War Graves Commission, retrieved 20 November 2007
38166441פרנסיס הארווי (1873–1916)