אריאדנה (סיירת, 1900)

"אריאדנה"

תיאור כללי
סוג אונייה	סיירת קלה
צי	הצי הקיסרי הגרמני
דגל הצי
סדרה	גאצלה
ציוני דרך עיקריים
תחילת הבנייה	14 בדצמבר 1899
הושקה	10 באוגוסט 1900
תקופת הפעילות	18 במאי 1901 – 28 באוגוסט 1914 (13 שנים)
אחריתה	הוטבעה בקרב מפרץ הלגולנד
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 2,659 טון, מקסימלי: 3,006 טון
אורך	105.1 מ'
רוחב	12.3 מ'
שוקע	4.93 מ'
נתונים טכניים
מהירות	21.5 קשר (39.8 קמ"ש)
גודל הצוות	257
טווח שיוט	6,590 ק"מ
הנעה	8 דוודי קיטור, 8,000 כוחות סוס, המניעים 2 מדחפים
אמצעי לחימה
שריון	סיפון – 20–25 מ"מ מגדל הניווט – 80 מ"מ צריחי התותחים – 50 מ"מ
חימוש	10 תותחים 105 מ"מ (4.1 אינץ') 2 צינורות טורפדו 450 מ"מ (17.7 אינץ')

"אריאדנה" (בגרמנית: SMS Ariadne) הייתה אוניית הצי הקיסרי הגרמני אשר נכנסה לשירות במאי 1901.

אריאדנה הייתה החמישית בסדרת גאצלה, שכללה עשר סיירות קלות אשר נבנו עבור הצי הקיסרי הגרמני. סדרה זו שילבה את היתרונות של סיירות לא ממוגנות ושל סירות אוויסו, ועל עיצוב זה התבססו כל הסיירות הקלות העתידיות של הצי הקיסרי. סדרה זו נבנתה כדי לשרת את הצי הגרמני הראשי וכסיירת קולוניאלית. היא הייתה חמושה בסוללה של עשרה תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') והגיעה למהירות מרבית של 21.5 קשרים (39.8 קמ"ש).

אריאדנה ראתה שירות מועט במהלך הקריירה שלה; היא שירתה בשייטת הראשית, תחילה בשייטת הראשונה ואחר כך בקבוצת הסיור הראשונה בין השנים 1902–1906. בתקופה זו נטלה חלק באימונים שגרתיים ובהפלגות לחו"ל. היא הושבתה בסוף 1906, והייתה בעתודה עד תחילת מלחמת העולם הראשונה ביולי 1914. היא הופעלה מחדש ב-2 באוגוסט, היא שירתה כמנהיגת שייטת סירות טורפדו ששמרו על חופי הים הצפוני של גרמניה. במהלך קרב מפרץ הלגולנד ב-28 באוגוסט, היא יצאה לפעולה כדי לתגבר את הספינות בסיור במפרץ הלגולנד, שם הופתעה והוטבעה על ידי סיירות מערכה בריטיות. נתוני הנפגעים משתנים, כאשר 59 או כ-250 מאנשי הצוות שלה חולצו על ידי סיירות גרמניות אחרות.

תכנון

בעקבות בניית הסיירות הבלתי מוגנות של מסדרת בוסארד והאוויסו מסדרת הלה עבור הצי הקיסרי הגרמני, מחלקת הבנייה של משרד הצי הקיסרי (גר') הכין עיצוב לסיירת קטנה חדשה שתשלב את התכונות הטובות ביותר של שני סוגי כלי השיט. המעצבים היו צריכים לתכנן סיירת קטנה עם מיגון שריון בעל שילוב אופטימלי של מהירות, חימוש ויציבות הנחוצים לפעילות הצי, יחד עם הסיבולת לפעול בתחנות זרות באימפריה הקולוניאלית הגרמנית. התכנון של סדרת גאצלה שהתקבל סיפק את הבסיס לכל הסיירות הקלות שנבנו על ידי הצי הגרמני עד לתכנונים הרשמיים האחרונים שהוכנו בשנת 1914.

אריאדנה הייתה באורך 105.1 מטר (344 רגל 10 אינץ'), רוחב 12.2 מטר (40 רגל) ושוקע של 4.93 מטר (16 רגל 2 אינץ') בקדמת האונייה. הדחק האונייה היה 2,6592,617 טון (2,663 טון ארוך) בדרך כלל ועד 3,006 טון (2,959 טון ארוך) במעמס קרבי מלא. מערכת ההנעה שלה כללה שני מנועי קיטור תלת דרגתיים מתוצרת AG Weser. הם תוכננו לתת 8,000 כוחות סוס, למהירות מרבית של 21.5 קשרים (39.8 קמ"ש). המנועים הונעו על ידי שמונה דוודי צינור מים פחמיים מסוג מארין. אריאדנה נשאה 560 טון (550 טון ארוך) של פחם, מה שהעניק לה טווח של 3,560 מיילים ימיים (6,590 ק"מ) ב-12 קשרים (22 קמ"ש). היה לה צוות של 14 קצינים ו-243 מלחים.

הספינה הייתה חמושה בעשרה תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') SK L/40 בצריחים בודדים. שניים הוצבו זה לצד זה קדימה על המצודה, שישה מוקמו באמצע הספינה, שלושה משני הצדדים, ושניים הוצבו זה לצד זה מאחור. התותחים יכלו לתקוף מטרות עד לטווח של 12,200 מטרים (13,300 יארד). סופקו להם 1,000 פגזים, 100 פגזים לכל תותח. היא הצטיידה גם בשני צינורות טורפדו בקוטר 45 סנטימטרים (17.7 אינץ') עם חמישה טורפדות. הם היו שקועים בגוף הספינה בצד הרוחב. הספינה הייתה מוגנת על ידי סיפון משוריין שהיה בעובי 20–25 מילימטרים (0.79–0.98 אינץ'). במגדל הניווט היו דפנות בעובי 80 מילימטרים (3.1 אינץ'), והתותחים היו מוגנים במגני תותחים בעובי 50 מ"מ (2 אינץ').

היסטוריית שירות

אחת מהסיירות מסדרת גאצלה, אולי אריאדנה, בקיל בשנת 1901

אריאדנה הוזמנה תחת שם החוזה "D" והונחה במספנת AG Weser בברמן ב-14 בדצמבר 1899. היא הושקה ב-10 באוגוסט 1900 ומנהל ה-Kaiserliche Werft (המספנה הקיסרית) בווילהלמסהאפן, קונטר-אדמירל הוגו פון שוקמן נשא נאום בטקס, ולאחר מכן החלו עבודות ההתאמות. היא הוזמנה לניסויים ימיים ב-18 במאי 1901. בעודה בניסויים ב-11 ביולי, התפוצץ הדוד הראשון שלה בצד השמאלי; שלושה נהרגו ושלושה נוספים נפצעו בתאונה. הספינה הוכרזה לבסוף מוכנה לשירות ב-22 באוקטובר 1902, כאשר היא שובצה לסיירת הראשונה, שבסיסה בקיל. קורבטנקפיטן אדולף יוזפי קיבל את הפיקוד על הספינה באותה תקופה. היא הצטרפה לאוניות המערכה של השייטת לשייט לנורווגיה, ולאחר מכן התקיימו אימונים בים הצפוני. ב-1 במרץ 1903 שובצה אריאדנה לקבוצת הסיור הראשונה, יחידת הסיור הראשית של השייטת, בפיקודו של קונטר-אדמירל לודוויג בורקנהאגן.

היחידה יצאה לשייט אימונים לספרד בתחילת 1903, במהלכו אריאדנה עצרה בברסט, צרפת ב-14 במאי כדי לאסוף דואר לשייטת. ביולי, עיקר הצי, כולל אריאדנה, ערך ביקור נוסף במימי נורווגיה. תרגילי אימון הסתיו השנתיים של הצי נערכו בספטמבר ובאוקטובר, והתקיימו בים הצפוני והבלטי כאחד. הספינה השתתפה בתרגילי הצי במאי 1904, ולאחר מכן נערכה סקירה ימית עבור המלך הבריטי אדוארד השביעי במהלך ביקורו בקיל. הצי ערך לאחר מכן ביקור בבריטניה ואריאדנה ליוותה מאוחר יותר את היאכטה הוהנצולרן של הקייזר וילהלם השני בשייט בין 3 ל-10 בספטמבר. קורבטנקפיטן אלפרד שירמר החליף את יוזפי באותה תקופה. בשנת 1905, הספינה השתתפה בתוכנית האימונים של השנה, אשר הופסקו במרץ כאשר אוניית המערכה מקלנבורג עלתה על שרטון בחגורה הגדולה; אריאדנה הייתה בין הכלים שנשלחו למשוך אותה לחופשי. בפברואר 1906, אריאדנה ליוותה את אוניית המערכה החדשה פרוסן, שייצגה את גרמניה בטקסי ההכתרה של המלך הדני פרידריך השמיני בקופנהגן. לאחר שחזרה לגרמניה, אריאדנה הוצאה משירות בווילהלמסהאפן ב-22 בספטמבר והושמה בעתודה, שם שהתה בשמונה השנים הבאות.

מלחמת העולם הראשונה

אריאדנה בקרב מפרץ הלגולנד

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה ביולי 1914, אריאדנה הופעלה מחדש ב-2 באוגוסט כמובילת שייטת עבור שייטת סירות הטורפדו של הגנת החוף ששמרו על שפכי נהרות היאדה והווזר. על הספינות הוטלה המשימה להגן על דרכי המים החשובים הללו מפני התקפות של ספינות מלחמה של האויב. מפקדה היה קפיטן צור זי הנס זיבוהם.

ב-23 באוגוסט, מספר מפקדים בריטים הגישו תוכנית לתקוף את קו הסיור לאורך החוף הגרמני עם הסיירות והמשחתות הקלות של כוח הארוויץ', בפיקודו של קומודור רג'ינלד טירוויט. ספינות אלו ייתמכו על ידי צוללות וסיירות המערכה של תת אדמירל דייוויד ביטי וכוחות קלים קשורים. התוכנית אושרה ונקבעה ל-28 באוגוסט. הכוחות הבריטיים החלו לצאת מהנמל בערב 26 באוגוסט, החל מהצוללות שהוקצו למבצע. רוב כוחות השטח יצאו לים מוקדם בבוקר שלמחרת; שייטת הסיירות ה-7, שנוספה כדי לספק תמיכה נוספת לכוח הארוויץ', יצאה מהנמל מאוחר יותר באותו היום.

בבוקר 28 באוגוסט, אריאדנה הוסבה אל מחוץ לקו הסיור הקדמי ועגנה בכניסה אל נהר וזר לתמיכה בסיירות ובספינות הטורפדו בסיור. לאחר קבלת דיווחים על המתקפה הבריטית בבוקר אותו היום, אריאדנה ועוד כמה סיירות הפליגו ומיהרו לתמוך בפטרולים הגרמנים. היא פגשה את שטטין בערפל כבד בסביבות השעה 13:40, אך פחות מעשרים דקות לאחר מכן, הגיעו סיירות המערכה של ביטי, שרדפו אחר קלן, והחלו לירות גם על אריאדנה. היא פנתה לימין וניסתה לברוח. היא נפגעה מספר פעמים מהתותחים הבריטיים, ופגז אחד פגע בחדר הדוודים הקדמי. מחסן הפחם עלה באש וחמישה דוודים הושבתו; המהירות שלה ירדה ל-15 קשרים (28 קמ"ש). שתי סיירות מערכה צמצמו את הטווח לעברה, אחת מהן הייתה לאיון, עד שהם ירו בתותחי 12 אינץ' (30.5 סנטימטרים) ו-13.5 אינץ' (34 סנטימטרים) רובים במרחק של 3,000 מטרים (3,300 יארד), טווח נקודתי עבור תותחים בקליבר הזה. אריאדנה השיבה אש כמיטב יכולתה, אך ללא השפעה.

עם שריפות משתוללות מקדימה ומאחורה, אריאדנה הציפה את מחסן התחמושת הקדמי שלה כדי שהלהבות לא יגיעו למטעני חומר הנפץ ההודף. בשעה 14:15 הפסיקו הבריטים את האש ואפשרו לאריאדנה לצלוע. הצוות שנותר בחיים שהצליח להימלט מהספינה התאסף על המצודה והתכונן לנטוש את הספינה. הסיירת דנציג הגיעה מעט לפני השעה 15:00 והחלה לאסוף ניצולים, כאשר זמן קצר לאחר מכן הצטרפו קולברג ושטרלזונד למאמץ החילוץ. שטרלזונד ניסתה לגרור את הכלי הנכה, אך בשעה 16:25, אריאדנה התהפכה, מה שסיים את המאמץ להציל את הספינה. היא נשארה לצוף זמן מה לפני שטבעה לבסוף. מאמץ החילוץ נפגע כתוצאה מפיצוצים תכופים של תחמושת שאוחסנה על הסיפון של אריאדנה, מה שמנע מסירות להתקרב מדי לסיירת ההרוסה. הדיווחים על נפגעים שונים מאוד. לפי ההיסטוריון גארי סטאף, בסך הכל חולצו תשעה קצינים, כולל מפקדה, וחמישים מלחים. אבל ההיסטוריונים הנס הילדברנד, אלברט רוהר והנס-אוטו שטיינמץ מצהירים שכ-250 מאנשי הצוות שלה ניצלו, ורק 64 מאנשי הצוות שלה נהרגו בטביעה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אריאדנה בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37804876אריאדנה (סיירת, 1900)