פרי הפלא
 סינספאלום דולסיפיקום
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אברשאים |
| משפחה: | ספוטיים |
| סוג: | Synsepalum |
| מין: | פרי הפלא |
סינסֶפּאלוּם דוּלסיפיקוּם (שם מדעי: Synsepalum dulcificum), הידוע גם בשם פרי הפלא והפרי המכושף, הוא מין של צמח ממשפחת הספוטיים הנמנית בסדרת האברשאים, שמקורו במערב אפריקה ואשר מניב פירות בתצורת ענבה אדומה.
תרכובת כימית בשם מירקולין, סוג של גליקופרוטאין, המצויה בציפת הפרי, היא בעלת השפעה יוצאת דופן על חוש הטעם. לאחר אכילת ציפת הפרי, מולקולות המירקולין נקשרות לפקעיות הטעם הנמצאות על הלשון וגורמות להן לחוש מאכלים חמוצים כבעלי טעם מתוק. תופעה זו נמשכת עד שהמירקולין נשטף על ידי הרוק המופרש בחלל הפה, תוך כ-15 עד 30 דקות[1][2]. תכונה זו הובילה לשימוש בפרי כתחליף סוכר, אף ששיווק החומר בצורה מסחרית לא צלח בעולם המערבי.
מאפיינים
צמח הסינספאלום דולסיפיקום הוא שיח שגובהו המרבי מגיע עד ל-6.1 מטרים, בעל עלים באורך שבין חמישה לעשרה ס"מ וברוחב שבין 2 ל-3.7 ס"מ, המקובצים בקצוות הענפים. פרחיו חומים ופירותיו אדומים בעלי צורת ספרואיד מוארך (פרובלי). בכל פרי ישנו גרעין בודד.[3]
מוצא הפרי ותפוצתו
השימוש בפרי במערב אפריקה ידוע לפחות מתחילת המאה ה-18, כשמגלה הארצות והקרטוגרף הצרפתי שבלייה דה-מארשיי (Chevalier des Marchais) חקר מגוון פירות במהלך סיורו במערב אפריקה בשנת 1725 ותיאר את השימוש בפרי על ידי האוכלוסייה המקומית. על פי דיווחו של מארשיי, הילידים קטפו את פירות השיח ולעסו אותם לפני ארוחות.
המדען היפני, פרופ' קנזו קוריהארה, שהיה הראשון שהצליח לבודד את המרכיב הפעיל, מירקולין, מפרי הסינספאלום דולסיפיקום, העניק לחומר את שמו הנגזר מן המילה Miracle שמשמעותה "פלא" באנגלית, ופרסם את תגליותיו בכתב העת Science בשנת 1968. למרות ניסיון מסחרי לעשות שימוש ביכולתו של הפרי להקנות טעם מתוק למאכלים שאינם מתוקים, זאת ללא הערך הקלורי שבסוכר, קביעת ה-FDA לפיה הפרי הוא תוסף מזון הובילה לכישלון המהלך[4]. טענות הושמעו לפיהן הניסיון סוכל על ידי חברות המפיקות סוכר אשר חששו מפגיעה ברווחיהן במקרה שהמירקולין יגרום לירידה בביקוש לסוכר והפעילו לחצים על מנהל המזון והתרופות האמריקאי למנוע את אישור השימוש במירקולין[5]. טענות אלה הוכחשו על ידי ה-FDA, אך המסמכים העוסקים בפרשה מעולם לא שוחררו לבחינת הציבור[6].
כיום, הצמח נפוץ כגידול מתורבת בגאנה, פוארטו ריקו, טאיוואן ובדרום פלורידה[3], והשימוש בו פופולרי בקרב חולי סוכרת ותזונאים[7].
היבטים חקלאיים
אדמה בעלת ערכי הגבה נמוכים, בתחום שבין 4.5 ל-5.8, היא מיטבית לגידול צמח הסינספאלום דולסיפיקום. הצמח עמיד בפני תקופות בצורת, שמש ישירה וגידול על אדמה משופעת, אך אינו עמיד בפני כפור ומוטב לשתול אותו באזור מוצל ובאקלים לח[3].
דרושים בין 14 ל-21 ימים לנביטת זרעי הסינספאלום דולסיפיקום, ומומלץ לשמור על מרחק של 4 מטרים בין שיח לשיח[3]. השיחים ירוקי העד נושאים פירות לאחר שלוש עד ארבע שנים, ומניבים פירות פעמיים בשנה לאחר תקופת הגשם. באפריקה, שיחי הסינספאלום דולסיפיקום סובלים מזחלי פרפרים המכרסמים את עליהם ומזבובי פירות המטילים את ביציהם בפירותיהם[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ טעמים מתחפשים מתוך אתר מדע בצלחת
- ^ Park, Madison (25 במרץ 2009). "Miracle fruit turns sour things sweet". CNN.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 James A. Duke, Judith L. DuCellier, ed. (1993). CRC handbook of alternative cash crops. CRC Press. pp. 433–434.
- ^ Levin, Rachel B. (23 ביוני 2009). "Ancient Berry, Modern Miracle: The Sweet Benefits of Miracle Fruit". thefoodpaper.com. אורכב מ-המקור ב-2009-08-10. נבדק ב-2013-04-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mangold, Tom (2008-04-28). "Sweet and sour tale of the miracle berry". The Week.
- ^ Fowler, Adam (2008-04-28). "The miracle berry". BBC.
- ^ Balko, Radley (2007-02-08). "Free the Miracle Fruit!". Reason Magazine.(הקישור אינו פעיל)
31073477פרי הפלא