פרויקט תגלית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרויקט תגלית

תגלית (באנגלית: Birthright Israel – "זכות אבות", "זכות מלידה") הוא ארגון חינוכי ללא כוונת רווח ומיזם ציוני שהוקם כדי להילחם בתופעת ההתבוללות של הדור היהודי הצעיר בתפוצות וכדי לחזק את הקשר שבין צעירי יהדות התפוצות לישראל. המיזם הוקם בשנת 1999 כשותָפות ראשונה במינה של פילנתרופים יהודיים עם ממשלת ישראל ועם הקהילות היהודיות ברחבי העולם. תגלית, כשמה, מעודדת את משתתפיה, שלרובם זה ביקורם הראשון בישראל, לגלות משמעות חדשה בזהותם היהודית האישית ובקשר שלהם אל ההיסטוריה ואל התרבות היהודית.

רקע

בשנת 1994 המיזם הוקם לפי הצעתו של יוסי ביילין, בשיתוף נדבנים כמו: צ’ארלס ברונפמן, מייקל שטיינהרדט (אנ') ולין שוסטרמן, בנוסף לממשלת ישראל, הסוכנות היהודית לישראל, תורמים פרטיים וקהילות יהודיות ברחבי העולם.

נכון לשנת 2018, מאז תחילת הטיולים בחורף 2000, למעלה מ-600,000 צעירים משישים ושש ארצות שונות השתתפו בהם. כ-80% הגיעו מארצות הברית.[1] בין המשתתפים גם כ-100,000 צעירים ישראלים – סטודנטים או חיילים.[2]

בשנת 2011, הִציבו לעצמם השותפים יעד חדש: הגדלת מספר המשתתפים השנתי מ-30,000 ל-51,000 עד שנת 2013. ד"ר מרים ושלדון ג’י אדלסון הבטיחו עוד חמישה מיליון דולר למבצע, שהיה בהם כדי לאפשר את השתתפותו של כל מבוגר צעיר יהודי שני.[3] ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע על הגדלת תקציב הממשלה לתגלית, והבטיח העברת 100 מיליון דולר במהלך שְלוש השנים הבאות. ממשלת ישראל מצפה להגדלת מימון מקבילה מהארגונים השותפים של תגלית – הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה והסוכנות היהודית לישראל – ומתורמים פרטיים.

מאפייני המיזם

מיזם "תגלית" מאפשר לכל צעיר וצעירה יהודים, בני 18 עד 32, לבוא לישראל לסיור חינוכי בן עשרה ימים ולהכיר את הארץ היכרות ראשונית. התוכנית פועלת בשיתוף עם חברות תיירות פרטיות כמו: החוויה הישראלית, קבוצת טללים, סחלב, צוקי יעלים ועוד. במהלך הביקור המשתתפים, רובם המכריע סטודנטים, מסיירים באתרים מרכזיים בתולדות העם והמדינה ונפגשים עם ישראלים בני גילם ודוברי שפתם – סטודנטים ובעיקר קצינים וחיילים נבחרים המשרתים בצה"ל.

תוכנית הביקור כוללת סיורים וטיולים ברחבי ישראל, באתרים הקשורים בתולדות היהדות (למשל העיר העתיקה והכותל המערבי בירושלים), ביד ושם, באתרים הקשורים בתולדות הציונות (למשל היכל העצמאות בתל אביב), באתרים הקשורים בתולדות המדינה ובתרבותה (כמו משכן הכנסת, כיכר רבין, ביקור בקיבוצים, מאהלים בדואים וכדומה) ובאתרים נוספים. בנובמבר 2017 החליטה מחלקת החינוך של תגלית להקפיא את המפגשים בין משתתפי הפרויקט לערבים.[4]

עיקר המסיירים מגיעים לישראל בשני מחזורים: במחזור החורף מסוף נובמבר עד סוף פברואר ובמחזור הקיץ מתחילת מאי עד סוף אוגוסט.

הסיורים מאורגנים בידי קבוצות וארגונים שונים הנקראים 'מארגנים', בכפוף לכללים ולמגבלות שמַציבה הנהלת המיזם בהקשרים חינוכיים, לוגיסטיים וביטחוניים. כל הסיורים חייבים לכלול חבילת-בסיס מוגדרת של פעילויות, אך עשויים להיות שונים זה מזה בנושאים, בקבוצת הגיל, בזיקתם לדת ובפעילויות הייחודיות שהם מציעים. רוב מארגני הסיורים הם חברות ישראליות או מצפון אמריקה ורוסיה, אך בהשתתפות מוצעים למעלה מ-50 מדינות.

בשנת 2010 ביקרו בישראל במסגרת המיזם למעלה מ-290,000 סטודנטים מלמעלה מ-50 מדינות. אליהם הצטרפו למעלה מ-45,000 חיילים וסטודנטים ישראליים. בשנת 2011 הגיעו לישראל במסגרת "תגלית" 32,500 צעירים.[5] קבוצות המשתתפים ב"תגלית" מגיעים ממדינות שקיימות בהן קהילות יהודים גדולות, כמו ארצות הברית, מדינות מערב אירופה, ברזיל, ארגנטינה, ואורוגוואי, וכן ממדינות שיש בהן קהילות קטנות יותר כאזרבייג'ן, איטליה, הודו ופינלנד.

בשנת 2010 הכניס המיזם לענף התיירות בישראל למעלה ממיליארד ש"ח.[6] הטיסות לישראל (רובן במטוסי "אל על"), בתי המלון, האוטובוסים, המדריכים, המלווים, המאבטחים, החובשים, המסחר, הביקורים באתרים ועוד, הופכים את "תגלית" לגורם משפיע בתעשיית התיירות בישראל. חשיבות המיזם גברה בעקבות הצמצום שחל בתיירות החינוכית לישראל במהלך האינתיפאדה השנייה – לרבות התיירות היהודית.

נוסף על בקרת האיכות, המוודאת כי המארגנים שמפעילים את הסיורים עומדים בכל הקריטריונים והסטנדרטים החינוכיים והלוגיסטיים שקבעה הנהלת הפרויקט,[דרוש מקור] נערכת גם הערכה על ידי מרכז כהן באוניברסיטת ברנדייס הבודקת את השגת המטרות בקרב משתתפים מצפון אמריקה, מאז תחילת הפרויקט. מחקר הערכה נערך גם בארצות אחרות באירופה, בדרום אמריקה ובחבר המדינות.

הטיול

טיולי תגלית כוללים ומממנים את דמי הטיסה מהערים הראשיות שבמדינות השונות וחזרה, לינה בבתי מלון, כניסות למוזיאונים ואתרי תיירים, כולל אירועים כללים או בהתאם לתקופת החגים, רוב הארוחות, אבטחה, כל ההסעות בתוך ישראל, והוצאות אחרות הקשורות לסיור בן ה-10 ימים בארץ. בדרך כלל הטיולים מורכבים מעשרה ימי נסיעות ברחבי הארץ לאתרים דתיים ותרבותיים כמו יד ושם, הכותל המערבי, מצדה וים המלח. לעיתים קרובות גם נערך אירוע ענק לכל מארגני הטיולים ולמשתתפים המבקרים באותה העת בישראל. באירוע נאומים מפי מכובדים ונציגי המדינה – והופעות מוזיקליות.

רכיב מרכזי בטיולים הוא "מפגש" בן 5–10 ימים עם צעירים ישראלים, בדרך כלל חיילים המשרתים בצה"ל, שמצטרפים לתוכנית. מטרת המפגש היא שהמשתתפים והחיילים יכירו זה את זה ויבינו טוב יותר את תפיסות-העולם והזהות היהודית זה של זה. נערכים דיונים מונחים בהם המשתתפים בוחנים סוגיות כגון מסורת יהודית בעולם המודרני, החיים היהודיים בישראל לעומת החיים היהודיים בחוץ לארץ, והשפעת שירות החובה בצבא על תפיסותיהם של ישראלים צעירים לגבי השירות ומחויבותם לארץ. מעל 50,000 ישראלים השתתפו במפגש כזה מאז שנת 2000.

ההרשמה לטיולים מתקיימת פעמיים בשנה, בחורף ובקיץ, ובשני המועדים מספר המועמדים גדול בכמה אלפים ממספר המקומות הפנויים. הטיולים נערכים ברוב חודשי השנה.

מימון

עד סוף שנת 2011, גויסו מעל 680 מיליון דולר, ולתוכנית היה תקציב הפעלה של 660 מיליון דולר. מעל מחצית המימון לתוכנית מגיע מנדבנים, ביניהם צ'ארלס ברונפמן, אדגר ברונפמן, דניאל אוך, מרלין פוסט, לין שוסטרמן, ומייקל שטיינהרדט. בערך רבע נוסף מגיע מממשלת ישראל, וכחמישית מארגונים וקהילות יהודיים, כגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה באמצעות איחוד הקהילות היהודיות (UJC), קרן היסוד, והסוכנות היהודית לישראל. ממשלת גרמניה גם משתתפת במימון התוכנית (דרך הוועידה לתביעות יהודיות חומריות נגד גרמניה).

בשנת 2007, מרים ושלדון אדלסון הבטיחו 25 מיליון דולר לפרויקט כדי להוציא מועמדים מרשימות ההמתנה ולהגדיל את הקיבולת השנתית מ-25,000 ל-37,000 משתתפים בשנים 2007 ו-2008.[7] באפריל 2013 נפגש שר האוצר יאיר לפיד עם שלדון אדלסון, בפגישה זו הובטח המשך הסיוע הממשלתי בסך 40 מיליון דולר בתקציב 2014 לתוכנית (השוואה לתמיכה של שלדון אדלסון).[8]

לדברי המארגנים, מאז ראשיתו ועד 2012 הניב הפרויקט הכנסות בסך 2 מיליארד דולר עבור שירותים כמו בתי מלון, אוכל, אבטחה, הדרכה, דמי כניסה, אוטובוסים, וטיסות.[9]

מתחילת הפרויקט ועד שנת 2019, הושקעו בתקציב הפרויקט קרוב למיליארד דולר[10].

מטרות המיזם

מטרות פרויקט תגלית הן פרישת רשת של תמיכה עולמית בישראל, הקמת תשתית של "שגרירי הסברה" בעולם וחיזוק זיקתם של רבבות צעירים יהודיים ברחבי העולם לישראל וליהדות. עבור צעירים לא מעטים, הסיור הוא, לעיתים, הזדמנות יחידה במינה לבקר בישראל, ורבים מן המשתתפים בו לא היו מבקרים בה לולא מיזם זה. כתוצאה מן המיזם, צעירים רבים מגיעים לביקור נוסף, לתוכניות לימודים ולהתנדבות לתקופות ארוכות יותר, ואף לעלייה לארץ. הישראלים המשתתפים בפרויקט מדווחים מצידם על חיזוק זיקתם היהודית, על חיזוק הקשר שלהם ליהודי התפוצות ועל עלייה מובהקת בגאוותם במדינה ובהישגיה.[11]

השפעה

צעירים שהשתתפו בטיולי תגלית-"ישראל זכות מלידה" מדווחים שהסיור חיזק את זהותם היהודית במגוון דרכים. מחקר עצמאי שערך מרכז מוריס ומרילין כהן ללימודי יהדות מודרנית, באוניברסיטת ברנדייס, מצא שההסתברות שמי שהשתתף בתוכנית ירגיש מחובר מאוד לישראל הייתה גבוהה ב-46% בהשוואה למועמדים שלא השתתפו. בדומה, ההסתברות שבוגרי תגלית יתחתנו עם יהודים הייתה גבוהה ב-51%. השפעתה של תגלית על בחירת בן/בת-זוג הייתה קשורה לגיל (השפעתה הייתה מרבית אצל מי שהשתתף בטיול בגיל צעיר יותר), אך לא לרקע חינוכי ביהדות (השפעתה הייתה אחידה לאורך כל קשת החוויה החינוכית ביהדות)[דרוש מקור].

השפעתה של תגלית הורגשה גם אצל בן/בת-הזוג של משתתפי התוכנית. ההסתברות שבן/בת-זוג שלא גדל בבית יהודי יתגייר הייתה גבוהה פי ארבעה אצל מי שהשתתף בהשוואה למי שלא השתתף. גם ההסתברות שבוגרי תגלית יראו נישואים עם יהודי כחשובים מאוד או במידה מסוימת הייתה גבוהה ב-28% בהשוואה למי שלא השתתף[דרוש מקור].

פרויקט תגלית היווה מקור השראה למפעלים דומים בפזורות אחרות עם מטרות דומות, כגון תגלית ארמניה לפזורה הארמנית, ותגלית יוון לפזורה היוונית[דרוש מקור].

הוקרה

בשנת 2018 הפרויקט זכה בפרס ירושלים לאחדות ישראל קטגוריה מיוחדת של מפעל חיים לרגל שנת ה-70 למדינת ישראל.[12]

מחאה נגד הפרויקט

תנועת Birthright Unplugged נוסדה כתגובה למה שמייסדיה תפשו כגישה חד-צדדית של תגלית לעימות הישראלי פלסטיני. מטרתה של Birthright Unplugged הייתה חשיפת הקבוצות לחברה הפלסטינית ולמציאות הפוליטית בה הם חיים תוך הכרתם לגדר ההפרדה, לערים, לכפרים ולמחנות הפליטים הפלסטיניים.

בקיץ 2018 השתתפו ב"תגלית" חברי ארגון IfNotNow ונטשו את הקבוצה באמצע התוכנית. הם הצטרפו לסיורים של ארגוני "שוברים שתיקה" ו"שלום עכשיו", שנועדו להכיר את הכיבוש הישראלי. הם שיתפו את האירוע ברשתות החברתיות, ועוררו שיח בטענה שמארגני הטיול מונעים מהם "לראות את הפנים האחרות של המציאות הישראלית".[13][14]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרויקט תגלית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Taglit-Birthright Israel CEO Report 2011
  2. ^ מתוך ראיון ברשת ב'
  3. ^ מתוך אתר תגלית
  4. ^ ג'ודי מלץ, ארגון "תגלית" החליט להפסיק להפגיש בין משתתפי הסיורים בישראל לבין ערבים, ‏3.11.2017
  5. ^ מתוך דו"ח "תוכניות סיור חינוכיות בישראל עבור בני נוער וסטודנטים מהתפוצות" של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 8 בפברואר 2012.
  6. ^ מתוך אתר תגלית
  7. ^ "Adelson Foundation Gives Taglit An Extra $5 Million Boost, by Elad Benari, Israel National News, , December 1, 2011"
  8. ^ Fresh Israeli Face Plays Down Dimming of Political Star JODI RUDOREN, אתר הניו יורק טיימס
  9. ^ Nadav Shemer, Birthright contributed NIS 2b. to Israeli economy, אתר ג'רוזלם פוסט
  10. ^ עמיעד כהן, ‏העולים ברמת החיים, השילוח 13, מברואר 2019
  11. ^ הסבר על המפגש באתר הרשמי של תגלית המפקדים בצה"ל מדווחים שרמת המוטיבציה של חייליהם שהשתתפו בתוכנית עלתה באופן מובהק.
  12. ^ הכי מגיע: מיזם קולולם זכה בפרס לאחדות ישראל, באתר "סרוגים", 7 ביוני 2018
  13. ^ איתמר אייכנר, פרשו מ"תגלית" לטובת "שוברים שתיקה": "האמת על הכיבוש הוסתרה", באתר ynet, 28 ביוני 2018
  14. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, שמונה משתתפים פרשו מטיול של תגלית: "לא מדברים איתנו על הכיבוש", באתר הארץ, 15 ביולי 2018
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34950427פרויקט תגלית

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פרויקט_תגלית&oldid=2206213"