פניטואין
 | |
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| 5,5-diphenylimidazolidine-2,4-dione | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| דילנטין, אפנוטין | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C15H12N2O2 |
| מסה מולרית | 252.268 גרם למול |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 100-70% דרך הפה, 24.4 בשימוש רקטלי |
| זמן מחצית חיים | 24-6 שעות |
| הפרשה | 2–3% מופרש בעיקר דרך המרה ובשתן |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | תרופת מרשם, בישראל נכללת בסל הבריאות[1] |
| דרכי מתן | דרך הפה |
| מזהים | |
| מספר CAS | 57-41-0 |
| PubChem | 1775 |
| ChemSpider | 1710 |
פניטואין היא תרופה אנטי-אפילפטית נפוצה. התרופה מדכאת את הפעילות המוחית החריגה הנראית בזמן התקף אפילפטי על ידי הפחתת המוליכות החשמלית בתאי המוח על ידי ייצוב המצב הלא פעיל של תעלות יונים ממותגות מתח. מלבד בהתקפים אפילפטיים היא מהווה תרופה אפשרית לטיפול בנירלגיה של העצב המשולש במקרה שקארבאמזפין או תרופת קו ראשון אחרת אינה מתאימה.
היסטוריה
פניטואין (דיפנילהידנטואין) סונתזה לראשונה על ידי הכימאי הגרמני היינריך בילץ (Heinrich Biltz) ב- 1908[2]. בילץ מכר את התגלית שלו לפרק-דייוויס שלא מצאו לה שימוש מיידי. ב- 1938 גילו מדענים מחוץ לחברה ביניהם ה. יוסטון מריט (H. Houston Merritt) וטרייסי פטנאם (Tracy Putnam) את התועלת של פניטואין בשליטה על התקפים בלי התוצאות המרדימות הקשורות לפנוברביטל. בניגוד לתגלית המקרית שלברומיד ופנוברביטל יש תכונות נוגדות פרכוסים, הרי פניטואין הוא תוצר של מחקר על קרובים מבניים לא מרדימים של פנוברביטל בחיפוש אחר חומרים היכולים לדכא עוויתות כתוצאה מנזעי חשמל בחיות מעבדה[3].
יש כמה אינדיקציות שיש לפניטואין השפעות אחרות. ביניהן שליטה בחרדה ווייצוב מצב רוח למרות שהיא לא אושרה מעולם למטרות אלה על ידי ה-FDA. ג'ק דרייפוס, מייסדה של קרן דרייפוס נעשה התומך הנלהב ביותר של שימוש בפניטואין כאמצעי לשלוט בעצבנות ובדיכאון כאשר הוא קיבל מרשם לדילנטין ב- 1966. סבורים שהוא סיפק כמויות גדולות של התרופה לריצ'רד ניקסון בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70. ניסיונו של דרייפוס עם פניטואין מובא בספרו A Remarkable Medicine Has Been Overlooked (התעלמו מתרופה יוצאת מן הכלל)[4]. למרות מאמציו והשקעתו הכספית הגדולה שיאפשרו שימושים אלטרנטיביים לפניטואין לא הייתה לו השפעה על הקהילה הרפואית. אחת הסיבות היא, כנראה, חוסר רצונה של חברת פארק-דייוויס להשקיע בתרופה שהייתה קרובה כבר לסוף התקופה בה היא מוגנת על ידי פטנט. סיבה אחרת היא תוצאות שונות ממחקרים שונים. היא אושרה על ידי FDA ב- 1953 לשימוש נגד פרכוסים.
תופעות לוואי
במינון רגיל מפחיתה פניטואין ניסטגמוס. במינונים גבוהים מאד חווים חולים רגיעה ושינה, אטקסיה צרברלית וכן פרכוסים. תופעות לוואי של פניטואין הדומות לאלו של תרופות אנטי-אפילפטיות אחרות כוללות פריחה ותגובות אלרגיות קשות.
פניטואין עלול להצטבר בקליפת המוח למשך תקופות ארוכות ולגרום בכך לניוון של המוח הקטן כאשר משתמשים בו במינונים גבוהים בקביעות. למרות זאת יש לתרופה היסטוריה ארוכה של שימוש בטוח והיא אחת התרופות האנטי-אפילפטיות הפופולריות ביותר הנרשמות על ידי הרופאים וכן היא תרופת קו ראשון בהגנה מפני פרכוסים.
בגלל סיכון מסוים לעובר מומלץ להימנע מטיפול בעת ההריון. הטיפול כן מומלץ אם התועלת הטיפולית שלו מצדיק את לקיחת הסיכון. יש להימנע מטיפול זה בעת הנקה.
המטולוגיה
נאמר שפניטואין גורמת לירידה ברמת חומצה פולית וגורמת לחולים להיות רגישים לאנמיה מגלובלסטית[5]. תופעות לוואי אחרות עלולות להיות אגרנולוציטוזה (חום גבוה וירידה בכדוריות דם לבנות), אנמיה אפלסטית, ירידה במספר טסיות הדם.
טרטולוגיה
פניטואין ידוע כחומר הגורם לפגמים בעובר התסמונת מורכבת מאנומליה בגולגולת (גשר אף רחב, שפה שסועה, מיקרוצפליה) ופיגור שכלי קל )ממוצע IQ=71)[6]. תסמונת זו דומה לתסמונת אלכוהול של העובר[7].
יש שממליצים להימנע מפוליתרפיה (שימשו בכמה תרופות ביחד) ולהשתמש במינון המינימלי הדרוש בזמן הריון אבל גם הם מודים שהנתונים הנוכחיים אינם מספקים תשובות ברורות[8].
גורם מסרטן
אין שום הוכחה שפניטואין הוא גורם מסרטן אצל בני אדם[9][10]
חניכיים
קישרו את פניטואין עם הגדלת יתר של החניכיים, כנראה בשל מחסור בחומצה פולית. עדויות שנאספו מניסוי מבוקר אקראית מעלות שתוספת חומצה פולית יכולה למנוע הגדלת יתר החניכיים אצל ילדים הנוטלים פניטואין[11]. לא הוגדרו בבירור ריכוזי פלסמה הדרושים ליצירת נגעים בחניכיים. התוצאות הן אלה: דימום בבדיקה, הפרשה מוגברת מהחך, תגובות דלקתיות מובהקות לרמות פלאק הקשורות במקרים אחדים עם איבוד עצם אבל בלי היפרדות של שיניים.
סיכון להתאבדות
אחרי כמעט 200 מחקרים על תרופות אנטי-אפילפטיות הזהיר ה- FDA מפני סיכון מוגבר להתאבדות אצל חולים שטופלו בתרופות אנטי-אפילפטיות מסוימות. המחקר שנערך על 44,000 חולים שמצא שחולים שהאפילפסיה אצלם מטופלת בתרופות הסיכון שלהם למחשבות אובדניות גדול פי שניים בהשוואה לאלה שנטלו פלצבו. למרות שפניטואין לא הוזכרה במחקר הודיע FDA שהיא נמצאת באותו סיכון המיוחס לכל תרופה אנטי-אפילפטית
דרמטולוגיה
היפרטריכוזיס (צמיחת שיער בלתי מרוסנת), פריחה, עור מתקלף, גירוד.
מחלה אוטואימונית (מחלת חיסון עצמי)
ידוע שפניטואין עלולה לגרום ללופוס[12].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פניטואין, אגף הרוקחות, משרד הבריאות
- ^ Biltz, H. (1908). "Constitution of the Products of the Interaction of Substituted Carbamides on Benzil and Certain New Methods for the Preparation of 5,5-Diphenylhydantoin". Chemische Berichte. 41: 1379–93.
- ^ Goodman and Gilman's Pharmacological Basis of Therapeutics, 10th ed. (New York: McGraw-Hill, 2001).
- ^ Dreyfus, Jack (1998). A Remarkable Medicine Has Been Overlooked: Including an Autobiography and the Clinical Section of the Broad Range of Use of Phenytoin. Continuum International Publishing Group. ISBN 0-8264-1069-3.
- ^ Carl GF, Smith ML (1992). "Phenytoin-folate interactions: differing effects of the sodium salt and the free acid of phenytoin". Epilepsia. 33 (2): 372–5. doi:10.1111/j.1528-1157.1992.tb02330.x. PMID 1547769.
- ^ Beckmann, Charles R.; et al. (2002). Obstetrics and Gynecology (4th ed.). Baltimore: Lippincott Williams & Wilkins.
{{cite book}}: Explicit use of et al. in:|author=(עזרה) - ^ CDC. (2004). Fetal Alcohol Syndrome: Guidelines for Referral and Diagnosis. Can be downloaded at http://www.cdc.gov/fas/faspub.htm.
- ^ Adab N, Tudur SC, Vinten J, Williamson P, Winterbottom J (2004). Adab, Naghme (ed.). "Common antiepileptic drugs in pregnancy in women with epilepsy". Cochrane Database Syst Rev (3): CD004848. doi:10.1002/14651858.CD004848. PMID 15266543.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Report on Carcinogens, Eleventh Edition (PB2005-104914, 2004) p III-216.
- ^ Maeda T, Sano N, Togei K, Shibata M, Izumi K, Otsuka H (1988). "Lack of carcinogenicity of phenytoin in (C57BL/6 x C3H)F1 mice". J Toxicol Environ Health. 24 (1): 111–9. doi:10.1080/15287398809531144. PMID 3373561.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Arya R, Gulati S, Kabra M, Sahu JK, Kalra V (אפר' 2011). "Folic acid supplementation prevents phenytoin-induced gingival overgrowth in children". Neurology. 76 (15): 1338–43. doi:10.1212/WNL.0b013e3182152844. PMC 3090066. PMID 21482950.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Scheinfeld N (באוגוסט 2003). "Phenytoin in cutaneous medicine: its uses, mechanisms and side effects". Dermatol. Online J. 9 (3): 6. PMID 12952753.
{{cite journal}}: (עזרה)
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.