פינגווין צהוב-עין
 פינגווין צהוב עין
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | פינגווינאים |
| משפחה: | פינגוויניים |
| סוג: | Megadyptes |
| מין: | פינגווין צהוב עין |
| שם מדעי | |
 Megadyptes antipodesפורסטר, 1781 | |
| תחום תפוצה | |
| |
פינגווין צהוב-עין (שם מדעי: Megadyptes antipodes) הוא מין יחיד בסוג Megadyptes שבמשפחת הפינגווינים, ומצוי באזור האי הדרומי של ניו זילנד.
אזור התפוצה של הפינגווין צהוב-העין כולל את האי הדרומי של ניו זילנד, האי סטיוארט, איי קמפבל ואיי אוקלנד. מושבותיו של הפינגווין צהוב העין בחצי האי אוטגו הן אתר תיירות פופולרי, בהן יכולים התיירים לצפות מקרוב בפינגווינים צהובי-העין.
מיון
פינגווין צהוב העין הוא המין היחיד בסוג Megadyptes. בעבר נחשב כקרוב לפינגווין הזוטר (Eudyptula minor), אך בעקבות מחקר מולקולרי, הוא נחשב כיום כקרוב יותר לפינגווינים מהסוג Eudyptes.
הפינגווין תועד לראשונה על ידי ז'ק ברנאר הומברון והונורה ז'אקינו ב-1841. במאורית, הפינגווין מכונה הואיהו.
תיאור
זהו מין גדול יחסית של פינגווין. גובהו כ-62 עד 79 ס"מ. משקלו של הפינגווין משתנה במהלך השנה; הוא עומד על כ-5.5 עד 8 ק"ג לפני נשירת הנוצות, ועל כ-3-6 ק"ג לאחר הנשירה, בעוד הזכרים גדולים מהנקבות. ראשו של הפינגווין צהוב בהיר, וקשתית עינו צהובה בהירה. גרונו וסנטרו חומים-צהבהבים, מקורו ורגליו ורודים. בין עיניו ועל עורפו של הפינגווין יש רצועה בצבע צהוב, שהעניקה לפינגווין את שמו.
תוחלת חייו של הפינגווין צהוב-העין היא כ-20 שנה.
תפוצה
הפינגווינים מקננים בדרך כלל ביערות או באזורי צמחייה נמוכה, לעיתים קרובות המקומות בהם נמצאים צמחי פשתן ותורמוס. אזורי הקינון ממוקמים בדרך כלל במפרצים קטנים, ולעיתים על שיני הסלע במפרצים גדולים יותר.
הפינגווין צהוב-העין הוכרז כנתון בסכנת הכחדה, ואוכלוסייתו כוללת כ-4,000 פרטים. זהו אחד ממיני הפינגווינים הנדירים ביותר בעולם.
בריאות
באביב שנת 2004, התגלה כי כ-60% מגוזלי הפינגווינים צהובי-העין בצפון אוטגו ובחצי-האי אוטגו חולים במחלה בלתי-ידועה. המחלה מקושרת לזיהום של חיידקים מהסוג Corynebacterium, שגורמים דיפתריה לבני אדם. הפתוגן המרכזי של המחלה אינו ידוע. בעיה דומה התגלתה גם באוכלוסייה שבאי סטיוארט.
התנהגות
הפינגווינים מחפשים מזון בעיקר בסמוך למדפים יבשתיים. הם מתרחקים כ-2 עד 25 ק"מ מהחוף, וצוללים לעומק של כ-40 עד 120 מ' בחיפושיהם אחר מזון. ישנם שני סוגים של שיטוטי חיפוש מזון: טיולי בוקר, בהם הפינגווינים מתרחקים כ-25 ק"מ מהמושבה שלהם, וטיולי ערב, קצרים יותר, שנמשכים כ-4 שעות ובהם הפינגווינים מתרחקים כ-7 ק"מ מהמושבה.
דגים מרכיבים כ-90% מתזונתו של הפינגווין. הוא ניזון לרוב ממינים שנמצאים קרוב לקרקעית הים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
