פיליפ לקלרק

פיליפ לקלרק

רחוב גנרל לקלרק ברמלה

מרשל צרפת זא'ק פיליפ לקלרק דה אוטקלוק (נולד כמארי פיליפ ויקונט דה אוטקלוק; 22 בנובמבר 1902 - 28 בנובמבר 1947) היה איש צבא צרפתי אשר פעל במלחמת העולם השנייה במסגרת צבא צרפת החופשית ונודע בכך שכוחותיו הם ששחררו את פריז מן הכיבוש הנאצי.

חייו

לקלרק נולד למשפחת אצולה צרפתית בעלת מסורת צבאית. הוא היה בוגר מצטיין של האקדמיה הצבאית סן-סיר ב-1924, ושירת לאחר מכן במסגרת צבא צרפת במרוקו.

במאי 1940 שירת כקפיטן (דרגה המקבילה לסרן בצה"ל) במסגרת הכוחות שלחמו נגד הגרמנים במערכה על צרפת. במסגרת זו נכנס עם כוחותיו לבלגיה אך לאחר מכן נאלץ לסגת לצרפת, ונפצע בראשו בעת שלחם באזור שמפאן. ביולי 1940, לאחר שתבוסת צרפת הייתה לעובדה, נמלט לספרד והצטרף בלונדון לדה גול ואנשיו, צבא צרפת החופשית.

בשלב זה נראה היה כי המשימה החשובה העומדת בפני אנשי צרפת החופשית היא יצירת בסיסי פעולה במושבות צרפת ברחבי העולם, וזאת כאשר צרפת גופא כבושה בחלקה הצפוני והמערבי על ידי הגרמנים, ואילו דרומה, וחלק ממושבותיה, נשלט על ידי אנשיו של המרשל אנרי פיליפ פטן, משתפי הפעולה עם הנאצים, הקרויים "צרפת של וישי". יצירת בסיס ממנו יפעלו אנשי צרפת החופשית במושבות, ובמיוחד באפריקה, הייתה למשימה ראשונה במעלה.

אוטקלוק נפגש לראשונה עם דה גול בסוף יולי 1940, כשהוא עדיין חבוש בראשו. דה גול הכיר בערכו, ושלח אותו למשימה - יצירת בסיס לאנשי צבא צרפת החופשית במושבה קמרון שנשלטה על ידי אנשי וישי. אוטקלוק יצא למשימה כשהוא חמוש אך בכתב מינוי מאת דה גול, ובכינוי המחתרתי "לקלרק". בסוף אוגוסט 1940 הצליח לקלרק ליצור הפיכה, לסלק את אנשי וישי, ולהניף על קמרון את דגל צלב לורן, הוא דגלה של צרפת החופשית. לקלרק שימש כמושלה הצבאי של קמרון מטעם צרפת החופשית עד נובמבר 1940, אז מונה על ידי דה גול למושלה הצבאי של צ'אד. במהלך פיקודו על אנשי צרפת החופשית בקמרון היה המפקד הכולל של הקרב על גבון שהתנהל בתחילת נובמבר 1940, ובו כבשו אנשי צרפת החופשית את המושבה גבון מידי אנשי וישי. מפקד כוחות היבשה במבצע זה היה הגנרל פייר קניג.

באזור שבין צ'אד ולוב, החלו אנשי צרפת החופשית ליזום פעולות נגד האיטלקים אשר שלטו בלוב, וזאת במטרה להראות כי על אף התבוסה הצבאית שנחלו כוחות צרפת, עדיין משמשת צרפת החופשית כוח צבאי שיש להתחשב בו והמסוגל לתרום למטרתן של בנות הברית. במסגרת זו פעלו לקלרק וכוחותיו בפטרולים נועזים, במרחק של מאות קילומטרים מבסיסיהם, כנגד הכוחות האיטלקים.

בסוף פברואר 1941 יצא לקלרק בראש אנשיו מבסיסיהם שבצ'אד אל נווה המדבר אל-כופרה שבדרום-מזרח לוב, שהוחזק על ידי חיל משמר איטלקי. לאחר מסע מלחמה, ב-1 במרץ 1941 כבשו לקלרק ואנשיו את נווה המדבר מידי הצבא האיטלקי. לקלרק נשבע בפני אנשיו שלא יניח את נשקו עד שדגל צרפת יועלה שוב מעל לקתדרלה של סטרסבורג. בכיבוש אל-כופרה והחזקתה הייתה אף התרסה מסוימת בפני הבריטים, שכן עקרונית הייתה כופרה חלק מסודאן אשר הייתה תחת שלטון אנגלו-מצרי.

במהלך החודשים הבאים הכין לקלרק את הקרקע למסע מלחמה דרך מדבר הסהרה מצ'אד אל אזור הים התיכון, לחבירה לכוחות הבריטיים והאמריקניים כשתהא השעה כשרה לכך. בנובמבר 1942 פלשו בעלות הברית לאזור אלג'יריה ומרוקו במסגרת "מבצע לפיד". הייתה זו ההזדמנות לה חיכה דה גול. ב-14 בנובמבר 1942 הורה ללקלרק לצאת למסע שמטרתו הצטרפות לבעלות הברית במסע המלחמה בצפון אפריקה. לאחר פעולות הכנה מרובות יצא לקלרק למסע המלחמה ב-2 בדצמבר מאזור צ'אד לכיוון טריפולי, אותה כבש בסוף ינואר 1943. בפברואר ומרץ 1943 חבר לכוחותיו של הגנרל ברנרד לו מונטגומרי אשר נלחמו נגד ה"אפריקה קורפוס" של הגנרל הגרמני ארווין רומל במסגרת המערכה בתוניסיה, וזכה עמם להישגים צבאיים במיגור שארית כוחותיו של היטלר בצפון אפריקה.

במאי 1943 מונה לקלרק למפקד הדיוויזיה השנייה של צבא צרפת החופשית במרוקו. דיוויזיה זו הייתה מורכבת מאנשי צבא צרפת החופשית, בני מושבות אפריקנים ואנשי צבא צפון אפריקה שעד לא מזמן היו נאמנים לוישי.

באוגוסט 1944 נחת לקלרק עם הדיוויזיה ה-2 בנורמנדי. בראש כוחותיו חבר לכוחות המחתרת שהחלו בהתקוממות בפריז, על מנת לשחרר את העיר. על אף שכוחות אמריקניים בפיקודו של הגנרל עומר בראדלי יכלו להתקדם לשחרור העיר, ניתנה ללקלרק ולכוחותיו הזכות ההיסטורית לפעול לשחרורה, במקום שתשוחרר על ידי כוחות שאינם צרפתיים.

על אף שהיטלר פקד על מפקד הכוחות הגרמניים בעיר, הגנרל דיטריך פון קולטיץ, להחריב את העיר כליל בטרם ייסוגו, הצליח לקלרק במשא ומתן לקבל מן הגנרל ביום 25 באוגוסט 1944 את כניעתה של העיר מבלי שזו נהרסה ואוכלוסייתה סבלה אבדות כבדות, כדוגמת האירועים באותו הזמן בורשה. כניסתו בראש הכוחות הצרפתיים לעיר, ושחרורה על ידי הצרפתים עצמם, לאחר שזו נכבשה כארבע שנים לפני כן, מהווה אות של כבוד למאמץ הצבאי הצרפתי, ולעם הצרפתי אשר הושפל והוכתם בכניעה ובשיתוף פעולה, בארבע השנים שקדמו לכך. מבחינת לקלרק היה זה שיא תהילתו הצבאית.

בהמשך נלחמו לקלרק וכוחותיו באלזס-לורן במסגרת הארמייה ה-3 של הגנרל ג'ורג' פטון. בנובמבר 1944 קיים את הבטחתו לחייליו ונמנה עם משחרריה של סטרסבורג. במאי 1945 סיים את המלחמה בברכטסגדן (מעון הקיט המפורסם של היטלר בבוואריה).

בשנת 1945 שינה באופן רשמי את שמו לז'אק פיליפ לקלרק דה אוטקלוק.

לקלרק נשלח על מנת לפקד על כוחות צרפת בהודו-סין (כיום וייטנאם), אך משהגיע למזרח הסתיימה כבר המלחמה נגד היפנים באזור זה. ב-15 באוגוסט 1945 ייצג לקלרק את צרפת בטקס הכניעה של יפן על גבי אוניית המערכה "מיזורי" במפרץ טוקיו. במהלך שהותו במזרח המליץ לממשלת צרפת לחתום על הסכם עם הו צ'י מין ולהעניק עצמאות לצפון וייטנאם.

לאחר מכן התמנה למפקח הכללי של הצבא הצרפתי בצפון אפריקה. לקלרק נהרג בתאונת מטוס באלג'יריה בשנת 1947. בהלווייתו השתתפו כשני-שלישים מלוחמי הדיוויזיה שלו ממלחמת העולם השנייה. הוא נקבר בארמון האינווליד.

ב-1952 קיבל דרגת כבוד של "מרשל צרפת", שהוענקה לו לאחר מותו. צבא צרפת כיבד את לקלרק כאשר קרא על שמו טנק - AMX-56 לקלרק. בפריז, ברובע מונפרנאס, מצוי מוזיאון המוקדש למורשתו, לשחרור העיר על ידו, וכן להתנגדות הצרפתית, ולגיבור ההתנגדות ז'אן מולן.

לקריאה נוספת

• שארל דה גול, "מאבק לחירות", הוצאת "עם הספר", 1960.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיליפ לקלרק בוויקישיתוף

• ביוגרפיה ותמונה אתר "ספרטקוס".
• ביוגרפיה בצרפתית

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24027961פיליפ לקלרק