פורפיריוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה. פורפיריוס (ביוונית: Πορφύριος,‏ בלטינית: Porphyrios; נקרא גם: פורפירי מצור; בערך 233–309 לספירה) היה פילוסוף נאופלאטוני ממוצא סורי.

חייו

פורפיריוס נולד בשם "מלכוס"[1] להורים סוריים בעיר צור. בשנת 254 הגיע לאתונה ולמד שם פילוסופיה, דקדוק ורטוריקה אצל קסיוס דיוניסיוס לונגינוס, ששלח אותו לרומא ב-263 כדי להשתתף שם בהרצאותיו של פלוטינוס, הפילוסוף הנאופלאטוני. במשך חמש שנים פורפיריוס הקדיש את זמנו ללימוד תורת הנאופלאטוניזם ובשל כך פיתח נטיות להתאבדות. ב-268 הוא נשלח לסיציליה על ידי פלוטינוס, שם הבריא מנטיותיו להתאבדות וכתב את ספרו "דברים נגד הנוצרים". אוגוסטינוס טען כי פורפיריוס היה נוצרי לפני שהפך ללא מאמין. אולם הסיפור על כך שהיה במקור נוצרי והפך להיות פגאני בשל מקרה אישי מצער, נראה כהמצאה גמורה.[2]

פלוטינוס מת ב-270 ופורפיריוס שב לרומא זמן מה אחרי כן, ירש את מקומו כראש האסכולה הנאופלאטונית וסיים את עריכת כתבי פלוטינוס. בשנותיו המאוחרות פורפיריוס נשא לאישה את מארסלה, שהייתה אלמנה עם שבעה ילדים ותלמידה נלהבת של פילוסופיה. מסורת נוצרית שנמסרה ב"תאוסופיה" של אריסטוקריטוס, גורסת כי מארסלה הייתה יהודיה.[2]

בערך ב-301 פורפיריוס כתב את הספר "חיי פלוטינוס". אין ברשותנו פרטים רבים על חייו של פורפיריוס ואין אנו יודעים בבירור באיזו שנה נפטר.

חיבוריו

פורפיריוס ידוע ביותר בשל תרומותיו לפילוסופיה. הוא נודע בראש ובראשונה בשל ספרו "הקדמה לקטגוריות" (ביוונית: "Εἰσαγωγή", הקדמה; בלטינית: "Introductio in Praedicamenta" או "Isagoge et in Aristotelis Categorias commentarium"), שרבים חושבים שבו התכוון לקטגוריות של אריסטו. אולם יש סבורים כי המדובר בתורת ההיגיון בכללה ובמיוחד בתאוריות של סיווג, הגדרה והוכחה. ביצירתו זו הוא מסביר כיצד ניתן לסווג את התכונות שאנו מייחסים לשמות עצם או לתואר השם המלווה אותם, ומיישם את תורת ההיגיון של אריסטו בתאוריה של הנאופלאטוניזם.

מלבד חיבור זה, הוא כתב גם את "אמצעי-עזר ללימוד הקלים להבנה" (ביוונית: Ἀφορμαὶ πρὸς τὰ νοητά; בלטינית: Sententiae Ad Intelligibilia Ducentes) - תקציר בסיסי של הנאופלאטוניזם.

פורפיריוס כתב את ספרו "דברים נגד הנוצרים" (ביוונית: Κατὰ Χριστιανῶν; בלטינית: Adversus Christianos) בחמישה עשר כרכים, שמהם שרדו קטעים בלבד.

פורפיריוס ידוע כמגן הפגאניות. חיבורו "פילוסופיה מאורקלים" (ביוונית: Περὶ τῆς ἐκ λογίων φιλοσοφίας; בלטינית: De Philosophia ex Oraculis Haurienda) כלל במקור שלושה ספרים וישנה מחלוקת באשר לזמן כתיבתו - אם נכתב בצעירותו, כדברי אונאפיוס, או סמוך יותר לזמן רדיפת הנוצרים תחת שלטונם של דיוקלטיאנוס וגלריוס. קטעים מהחיבור מצוטטים רק בכתבים נוצריים, במיוחד של אוסביוס, תאודורטוס (אנ'), אוגוסטינוס ויואנס פילופונוס. קטעים אלה מספרים על מנהגי הקרבת קורבנות, על אופיו של הגורל האסטרולוגי ועל נושאים אחרים הקשורים בדת היוונית והרומית במאה ה-3 לספירה. ישנה מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לשאלה אם חיבור זה סותר את מאמרו המגן על צמחונות, שהזהיר את הפילוסוף וקרא לו להימנע מהקרבת בעלי חיים.

פורפיריוס, שהעריץ את פיתגורס שהטיף לצמחונות, כתב את החיבור "על הימנעות ממאכלי חיות" (ביוונית: Περὶ ἀποχῆς ἐμψύχων;‏ בלטינית: De Abstinentia ab Esu Animalium), שבו התריע נגד "אי ההגינות שברצח בעלי חיים למטרת אכילה". פורפיריוס טוען כי "למרות שאנו אוסרים מלחמה על חיות טרף בשל סיבות מוצדקות, עדיין אנחנו נמנעים מאכילת בעלי חיים החיים לצד בני האדם. זו הסיבה שהיוונים אינם אוכלים כלבים או סוסים או חמורים, אולם אוכלים חזירים וציפורים. מכיוון שחזירים הם חסרי תועלת אלא כמזון".[3] פורפיריוס טוען כי הקרבת בעלי חיים מתרחשת תחת לחץ חברתי ומעמת את הכניעה ללחץ עם עמידתם של היהודים בפני רדיפות על רקע סירובם לאכול חזיר: "וגם כאשר מלכים רבים התאמצו לשנותם הם העדיפו למות ולא לעבור על החוק, אנחנו בוחרים לעבור על חוקי הטבע ועל הצווים האלוהיים בשל פחד מבני אדם או מלשון הרע שעשויה לצאת מפיהם".[4]

פורפיריוס היה אחד המלומדים המגוונים ביותר בעת העתיקה המאוחרת.[2] על פי עדותו של אוסביוס מקיסריה, פורפיריוס עסק גם בהיסטוריה של יוון. הוא עסק גם באסטרולוגיה, תאולוגיה ומוזיקה. הוא כתב "היסטוריה של הפילוסופים" (Philosophos historia) שכללה ביוגרפיות של פילוסופים ובהם פיתגורס ומורו של פורפיריוס, פלוטינוס. ספרו "חיי פלוטינוס" (Vita Pythagorae) שרד עד ימינו אלה. הביוגרפיה על אפלטון מהספר הרביעי שרדה רק בציטוטים אצל קירילוס האלכסנדרוני. פרשנותו על החיבור "הרמוניה" של האסטרונום תלמי (Eis ta Harmonika Ptolemaiou hypomnēma) היא מקור חשוב לתולדות התאוריה של ההרמוניה העתיקה.

כתבי פלוטינוס

פורפיריוס כתב את מאמריו של פלוטינוס, ה"אנאדות" (Ἐννεάδες), במשך שנים. מ-253 לספירה עד לכמה חודשים לפני מותו בהערכה. פלוטינוס לא יכול היה לערוך את כתביו בעצמו בשל ראייתו הגרועה אך כתביו היו צריכים עריכה דחופה. כתב ידו של פלוטינוס היה גרוע מאד, הוא לא הפריד כיאות בין המלים, והיה אדיש כלפי כתיב נכון. הוא לא אהב את המשימה של כתיבה מחדש, ולכן העביר אותה לפורפיריוס, שתיקן את הכתבים וסידר אותם.

פורפיריוס על היהדות והנצרות

על היהדות

פורפיריוס הפגין בכתביו התענינות רבה ביהדות.[2] בספר הראשון של "פילוסופיה מהאורקלים", פורפיריוס מציין את "חכמת העברים" בין אומות אחרות הידועות בחכמתן, ומייחס לאורקל של אפולו את האמירה: "רק כשדים ועברים חכמה מצאו בסגידה טהורה לאל יציר-עצמו".[5] בחיבור "חיי פיתגורס", פורפיריוס מצטט את הסופר אנטוניוס דיוגנס (אנ'), שכתב "שפיתגורס ביקר אצל המצרים, הערבים, הכלדיים (האשורים) והעברים, מהם למד את מדע החלומות".[6] בחיבור "נגד הנוצרים" לעומת זאת, כתב פורפיריוס שהמיתולוגיות של היהודים "הן בעלות שם רע בין כל בני האדם".[7] אחד האלמנטים העיקריים בעבודתו של פורפיריוס הוא טבעה המדעי של הביקורת שלו כלפי הברית הישנה, וכך הוא בעצם מבשר רחוק של מבקרי המקרא המודרניים.[8] פורפיריוס גם תוקף את שיטת הפירוש האלגורי של כתבי הקודש.[9][10]

בחיבור "על מערת הנימפות" הביא פורפיריוס ציטוט ישיר של נומניוס מאפאמיאה, שציטט את הפסוק "רוח אלוקים מרחפת על פני המים" מספר בראשית[11] והזכיר את משה בכנותו אותו "הנביא".[12] אם החיבור "Ad Gaurum" הוא אכן פרי עטו של פורפיריוס, גם בו נעשה שימוש בספר בראשית, שם הוא מצטט את "התאולוג של העברים" בהקשר להשקפה שכאשר גוף האדם נוצר, "אלוקים נשף אויר מעצמו אל תוך הגוף כדי שנשימתו תשמש כנשמה חיה".[13] אוסביוס מקיסריה ציין בהקדמה לכרוניקון שלו, כי בספר הרביעי של החיבור הזה פורפיריוס מיקם כרונולוגית את משה כמעט 850 שנה לפני מלחמת טרויה, וזאת למרות שלדברי אוסביוס, מוסכם על סופרי ההיסטוריה העתיקה כי משה חי בתקופת אינכוס (אנ') (מלכה הראשון של ארגוס) ואילו זה קדם למלחמה ב-500 שנה בלבד.[14]

כמו כן ביקר את ספר יונה ודניאל. הירונימוס בפירושו לדניאל ציין שפורפיריוס, כמו היהודים, חשב שהמלכות הרביעית הנזכרת בנבואה בספר דניאל, פרק ב', פסוק מ' כזו שאמורה באחרית הימים לשלוט לנצח, מתייחסת לעם ישראל.[15] פורפיריוס מזהה בנבואה בדניאל את האירועים שהתרחשו בתקופת שלטונו של אנטיוכוס ובהם גם פרוץ מרד החשמונאים. הוא סבר שהמילים "עזר מעט"[16] מתייחסות למתתיהו החשמונאי, אולם טעה כשכתב שמתתיהו נהרג בקרב.[17] פורפיריוס הוא המקור היחידי הטוען כי אנטיוכוס הציב בבית המקדש בירושלים פסל של עצמו.[18][19]

כרוניקון ועל הימנעות ממאכל חיות

נראה כי לאחר מותה של קלאופטרה השלישית, יהודי מצרים, שתמכו בה באדיקות, נותרו נאמנים לבנה הצעיר תלמי אלכסנדר, שככל הנראה חיזק את שלטונו בעזרת קשרים קרובים עם נתיניו היהודים הרבים, כנגד אחיו הגדול, תלמי סוטר לתירוס. האירועים הללו נובעים מדברי פורפיריוס, שגורס כי תמיכת היהודים הייתה סיבה עיקרית לעוינותם של האלכסנדרונים לתלמי אלכסנדר, שהתבטאה במחיקת שנות שלטונו מהכרוניקות וצירופן לאלו של אחיו. עם זאת, מקורות אחרים המתייחסים לגירושו של תלמי אלכסנדר אינם מזכירים את חלקם של קשריו עם היהודים.[20]

בספר הרביעי של החיבור "על הימנעות ממאכלי חיות", פורפיריוס מציין חיבור שיוסף בן מתתיהו כתב "נגד היוונים", אותו יש לזהות עם "נגד אפיון", ומצטט בפרפראזה מתוך הספר השני בחיבורו מלחמת היהודים, כאשר להקדמתו לתיאור הסערות והרדיפות שסבלו מהן היהודים תחת אנטיוכוס והרומאים, יש נימה אוהדת. הוא מזכיר את שלוש הכיתות של היהדות בתקופת בית שני (פרושים, צדוקים ואיסיים), כאשר על האיסיים הוא מצטט קטע שלם מיוספוס. הוא אף מדגיש את נחישותם של היהודים בהימנעותם ממאכלי בשר שונים: חזיר, דגים ללא קשקשים וכל בעל חיים שאינו בעל שסע; ומציין את האיסור על הריגת בעלי חיים שמצאו מקלט בביתם ועל הרג חיות יחד עם צאצאיהן, ואת המצווה לחוס על בעלי חיים המסייעים לאדם בעבודתו, אפילו בארץ אויב. הוא מסביר שהמחוקק "לא חשש שבעלי החיים שאסורים לקורבן יתרבו ויגרמו לבני האדם רעב, כי הוא ידע שבעלי החיים המתרבים הם בעלי תוחלת חיים קצרה, ושרבים מהם ימותו אם לא יקבלו תשומת לב אנושית ושישנן חיות אחרות התוקפות את אלו המתרבות".[21] בחיבורו זה סבר פורפיריוס כי היהודים (והפיניקים) נמנעו מאכילת חזיר "משום שבמקומותיהם לא היו כלל חזירים בנמצא".[3]

על הנצרות

בחיבור "פילוסופיה מהאורקלים", פורפיריוס מבטא את ההשקפה שהיהדות עולה על הנצרות.[2][22] גישתו כלפי היהדות, כפי שמתבטאת בחיבורו "נגד הנוצרים", היא אופיינית לפולמוסנים האנטי-נוצרים הפגאנים הגדולים, מקלסוס (אנ') והלאה. אהדתו של פורפיריוס נתונה לתורה היהודית על פני תורתו של פאולוס. ניתן לצפות לגישה זו מפורפיריוס, שגרס כי אדם צריך לעבוד את האלוהות על פי המסורת הלאומית.[23][24]

פורפיריוס נודע כמתנגד לנצרות, והגן על פילוסופיה הנובעת מבת קולם של האלילים. בחיבורו "נגד הנוצרים" כתב: "האלים הכריזו על ישו כירא שמים, אך הנצרות היא דת רעה ומבולבלת." הוא חשב כי מנקודת מבט פילוסופית, האמונה הנוצרית מהווה השקפה אבסורדית ולא הגיונית על האלוהות. השקפתו האנטי נוצרית גרמה לאיבה מצד סופרים נוצריים ובהם אוסביוס מקיסריה, שכינה אותו "אויבם של הנוצרים". ב"פילוסופיה מהאורקלים" פורפיריוס אף מצדיק את הוצאתו להורג של ישו הנוצרי.[22]

בהקדמה ל"נגד הנוצרים", נראה כי פורפיריוס הדגיש כי הנוצרים אינם עובדים את האלוקים שהיהודים עובדים אותו על פי המנהגים של אותו עם: הנוצרים מעדיפים לבחור "לסלול לעצמם סוג חדש של מסילה במדבר ללא דרכים, שלא שומר על דרכי היוונים או על אלו של היהודים".[7] פורפיריוס מתייחס לפאולוס כאישיות בת כלאיים, שבהתאם לנסיבות המשתנות, מקבל על עצמו דמות של יהודי, רומאי, או יווני.[25] הוא מצביע על מה שלדעתו נראה כצביעות אצל הנוצרים: "הם מגנים את טקסי הקורבנות, הקטורת ודברים אחרים הנהוגים במקדשים שלנו, בזמן שאותו סוג של פולחן מקור בעת העתיקה בהם עצמם או מהאל שלו הם סוגדים".[26] הוא תוקף את הנוצרים, שמחקים את בוני המקדשים "על ידי בניית בתים גדולים מאד שבהם הם מתכנסים לתפילה, למרות ששום דבר לא מונע מהם לעשות זאת בבתי מגוריהם, מאחר שאלוקים מקשיב מכל מקום".[27]

חלק בולט בביקורתו של פורפיריוס את האוונגליסטים, היא חשיפתו הקפדנית של אי דיוקיהם בציטוט מהתנ"ך. הוא האשים את האוונגליסט מתי בעשיית טעות בשל העובדה שנראה כאילו באוונגליון שלו חסר דור.; הירונימוס, פרשנות על ספר דניאל, פרק 1, פסוק 1.}} ובפרשנותו לספר תהילים, הוא מכנה אותו "בור" ומציין שהוא מייחס לישעיהו מה שבכלל שייך לתהילים; ספר תהילים, פרק ע"ח, פסוק ב'.}} נגד פאולוס הוא מצטט קטעים מתורת משה.[24]

לקריאה נוספת

  • Menahem Stern (מנחם שטרן), Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1980, Vol. II: CXXVIII. Porphyry, pp. 423-483

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורפיריוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פורפיריוס, על חיי פלוטינוס, 17.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVIII. Porphyry, p. 423
  3. ^ 3.0 3.1 פורפיריוס, על הימנעות ממאכלי חיות, ספר 1, 14.
  4. ^ פורפיריוס, על הימנעות ממאכלי חיות, ספר 2, 61.
  5. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 9, פרק 10, סעיפים 5-1.
  6. ^ פורפיריוס, חיי פיתגורס, 11.
  7. ^ 7.0 7.1 אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 1, פרק 2, סעיפים 5-1.
  8. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVIII. Porphyry, p. 428
  9. ^ אוסביוס, תולדות הכנסייה, ספר VI, פרק 19, סעיפים 8-4.
  10. ^ Macarius Magnes, IV, 9
  11. ^ ספר בראשית, פרק א', פסוק ב'.
  12. ^ Porphyrius, De Antro Nympharum, 4
  13. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVIII. Porphyry, pp. 424, 482; Ad Gaurum, 11
  14. ^ ההקדמה של אוסביוס לכרוניקון שלו, בתוך הכרוניקון של הירונימוס.
  15. ^ הירונימוס, פרשנות על ספר דניאל, פרק 2, פסוק 40.
  16. ^ ספר דניאל, פרק י"א, פסוק ל"ד.
  17. ^ הירונימוס, פרשנות על ספר דניאל, פרק 11, פסוק 34.
  18. ^ הירונימוס, פרשנות על ספר דניאל, פרק 11, פסוק 36.
  19. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVIII. Porphyry, p. 470
  20. ^ אוסביוס, כרוניקון, ספר 1, פסקה 165;‏ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVIII. Porphyry, pp. 445-446
  21. ^ פורפיריוס, על הימנעות ממאכלי חיות, ספר 4, 14-11.
  22. ^ 22.0 22.1 אוגוסטינוס, עיר האלוקים, ספר 19, פרק 23.
  23. ^ מכתב למארסלה, 18.
  24. ^ 24.0 24.1 Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVIII. Porphyry, p. 427
  25. ^ Macarius Magnes, III, 30-33
  26. ^ אוגוסטינוס, מכתבים, 102, סעיף 16.
  27. ^ Macarius Magnes, IV, 21
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26703661פורפיריוס

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פורפיריוס&oldid=1758443"