פורט ג'פרסון (פלורידה)
 | |
| פורט ג'פרסון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבצר |
| שימוש | פארק לאומי |
| על שם | תומאס ג'פרסון |
| כתובת | הפארק הלאומי דריי טורטוגס |
| מיקום | פלורידה קיז |
| מדינה |
פלורידה,  ארצות הברית |
| בעלים |
חיל הים האמריקאי שירות הפארקים הלאומיים |
| נגישות | מעבורת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | דצמבר 1846 – הווה (כ־178 שנים) |
| חומרי בנייה | לבני חרסית |
| יוצר | הוראשיו רייט(אנ') |
| אדריכל |
ג'וזף טוטן (אנ') מונטגומרי מייגס (אנ') דניאל וודברי (אנ') |
| מידות | |
| שטח |
65 דונם (כללי) 53 דונם (חצר פנימית) |
| גובה מעל פני הים | 0 מטר |
| קומות | 2 |
| קואורדינטות | 24°37′41″N 82°52′23″W / 24.628°N 82.873°W |
| https://www.nps.gov/drto/index.htm | |
|
(למפת פלורידה רגילה) | |
.jpg)
.jpg)
פורט ג'פרסון הוא מבצר שנבנה במאה ה-19 בדרום פלורידה כדי להגן על חופי המדינה מפני שודדי ים. זהו מבנה הלבנים הגדול ביותר בארצות הברית אולם בנייתו התעכבה בגלל מלחמת האזרחים האמריקנית ובסופו של דבר נעצרה בגלל התחזקות צי ארצות הברית שעצר את פעילות שודדי הים בזירה זו. המבצר הוכרז כמונומנט לאומי ומשמש כאתר פתוח לביקורים באחריות שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. האתר רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ומהווה חלק מהפארק הלאומי דריי טורטוגס ממערב לקי וסט.
רקע
החל מהמאה ה-16 התפשטה במערב האוקיינוס האטלנטי, בימים שבקרבת האיים הקריביים ובמפרץ מקסיקו תופעת שוד ימי (אנ') על ידי שודדים שהגיעו מבסיסים באיים כמו פורט רויאל (ג'מייקה), טורטוגה (האיטי) (אנ') ונסאו (בהאמה). שיא הצלחתם של שודדי הים היה בשנים 1660–1730 תוך שהם גורמים נזקים רבים לארצות הברית ולמדינות אירופה. בשלהי המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 התחזקה התנגדות המדינות הנפגעות לשודדי הים עד מיגורו של רוב האיום עד 1850. מאמצי ארצות הברית למיגור הפירטיות הימית התגברו לאחר שרכשה ב-1819 את פלורידה מספרד במסגרת הסכם אדמס-אוניס.
התנגדות זו כללה חיזוק ותיגבור ציי המלחמה[1], בניית מבצרים והקמת מושבות באיים. בין השאר הוקמו בדרום פלורידה מצודת זאכרי טיילור ופורט ג'פרסון.
הקמת המבצר
איתור
בתחילת 1825 ערך קומודור דייוויד פורטר (אנ') את הסקר הראשון במערב פלורידה קיז (כיום הפארק הלאומי דריי טורטוגס) כדי לאתר מקום מתאים להקמת בסיס ימי כדי לסייע למלחמה בשודדי הים. פורטר מצא את האיים כלא מתאימים להקמת בסיס צבאי בגלל היותם בגובה פני הים, התשתית החולית והמחסור במי שתייה. לאור זאת הוקם במקום ב-1826 מגדלור בשם "מגדלור גרדן קי" (אנ')[2].
ב-1829 יצאה למקום משלחת מחקר נוספת שמצאה מקום מתאים להקמת נמל מבוצר תוך שהיא מציינת שהמקום הנבחר מוגן בטבעת איים המשמשים כשוברי גלים וכן שקיים במקום נתיב של מים עמוקים שמאפשר כניסה של אוניות מפרש גדולות. המלצות אלו התעכבו זמן רב בדרגים הבכירים ורק ב-1844 יצאה למקום משלחת צבאית לסקר נוסף כשב-1845 הוכרז המקום כבסיס צבאי שנקרא על שם הנשיא השלישי ארצות הברית תומאס ג'פרסון. תוכניות הבנייה אושרו בנובמבר 1846 והבניה החלה חודש לאחר מכן כשהמגדלור נכלל בתחום הבסיס.
תכנון
הבסיס הימי שתוכנן הוקף בחומת סוגרים בצורת משושה כששתי צלעות שלו באורך 145 מטר ושאר ארבע הצלעות באורך 99 מטר. במפגש של כל שתי צלעות נבנה באסטיון בולט לשיפור ההגנה. הקירות היו בגובה של שתי קומות כשגרם מדרגות ספיראלי אפשר גישה לקומה השנייה ולגג. בכל קומה וכן על הגג תוכנן מקום ל-150 תותחים (סה"כ 450 תותחים) ובהתאם לכך נפערו בקירות המבנה פתחים שאיפשרו את ירי התותחים. בנוסף לחומה הבצורה שנועדה בעיקר עבור התותחים תוכננו בחצר המבצר מבני מגורים, מחסני תחמושת, מפקדת המבצר ובית חולים.
בנייה
הבנייה החלה, כאמור, בשלהי 1846 כשהבונים שעבדו במקום כללו כ-230 בעלי מלאכה אזרחים ומספר רב של עבדים מפלורידה. הלבנים הובאו למקום על ידי חברה מהעיר פנסקולה (אנ') שבפלורידה. כדי לספק מי שתייה לשוהים באתר (תחילה פועלים ובהמשך חיילים) נבנתה מערכת איסוף מי גשמים מהחומה לבורות מים שנחפרו במקום. לצערם של המתכננים רק חלק קטן מהמערכת איפשר הפקת מי שתייה מאחר שרוב המים שנאספו בצורה זו המיסו מלחים בדרכם ולא היו ניתנים לשתייה. בהמשך הוצבו במקום שני דוודי קיטור שהפיקו 26 מ"ק מים ליום. עבודות הבנייה הופסקו עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית לאחר שרוב העבדים שוחררו.
עבודות הבנייה באתר חודשו לאחר המלחמה וב-1872 הושלמה בניית החומות אולם ב-1874 הן הופסקו לתמיד.
השימוש במבצר
מלחמת האזרחים
ב-1861, עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, תוגבר המבצר ב-62 מחייליו של רגימנט ארטילריה של איחוד כוחות הצפון שנועדו למנוע השתלטות של חיילי הקונפדרציה. רגימנט זה הביא את מספר השוהים במבצר ל-168 (כולל ילדים ונשים). בהמשך תוגבר המבצר בעוד שני רגימנטים שהביאו את מספר השוהים בו למעל 300 איש.
עם תחילת המלחמה הוחלט על ידי מפקדי הצפון להפוך חלק מהמבצר לבית כלא לאסירי הקונפדרציה ולעריקים מצבא הצפון[3]. מספר הכלואים גדל בהדרגה מ-214 ב-1863 ל-880 ב-1864 כשמספר החיילים ששמרו עליהם גם הוא עלה בהדרגה והגיע בשיאו לכ-650 חיילים.
בעקבות ההחלטה על סיום העבדות שוחררו, במהלך המלחמה, רוב העבדים כהי העור שעבדו בבניית המבצר דבר שהאט מאוד ואף עצר את מהלך הבנייה.
לאחר המלחמה
עם סיום מלחמת האזרחים במאי 1865 החל תהליך שחרור האסירים והחיילים ומספר השוהים במבצר הצטמצם. ביולי אותה שנה נאסרו במקום ארבעה מחבריו של ג'ון וילקס בות' שנאשמו בשותפות בקשירת הקשר לרצח אברהם לינקולן[4] אולם בהמשך העניק להם הנשיא אנדרו ג'ונסון חנינה.
השלמת חומות המבצר ב-1872 איפשרה הצבת 243 תותחים במקום. למעט אימונים שום מערכה לא התחוללה במקום שדרשה ירי מתותחים אלו.
ב-1874 החליט משרד ההגנה לסגור את המקום לאחר ששרשרת של הוריקנים הכתה במקום ומחלת צהבת פגעה בחיילים המוצבים במבצר. במקום נשארה יחידת צבא קטנה שתיחזקה את הציוד ושמרה על התחמושת.
ב-1889 הפך הצבא את המקום לבית חולים צבאי ולקרנטינה. בהמשך פתח הצי במקום תחנת תדלוק בפחם לאוניותיו. ב-1898, עם פרוץ מלחמת ארצות הברית–ספרד הפך המבצר שוב לבסיס ימי עבור צי ארצות הברית. ב-1902 חודשו מתקני הפקת המים במקום ונבנתה אסדה לטעינת פחם אולם כל אלו נהרסו ב-1906 על ידי הוריקן. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוצבה במקום תחנת אלחוט וכן פעל במקום מטוס ימי.
כשמורת טבע
ב-1908 הוכרז המבצר וסביבתו כשמורת טבע פדרלית לציפורים.
ב-4 בינואר 1935 הכריז הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט על המבצר כמונומנט לאומי דבר שהביא לשיפוץ ושימור המקום בשנים 1935–1938 על ידי מינהל קידום העבודות[5].
ב-10 בנובמבר 1970 נרשם המבצר במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. ב-26 באוקטובר 1992 הוכרז הפארק הלאומי דריי טורטוגס והמבצר הפך להיות חלק ממנו.
האתר פתוח למבקרים וניתן להגיע אליו רק בספינות כשקיים שירות מעבורת יומי מקי וסט (אנ'). במבצר קיים מוזיאון וחנות ספרים וניתן להישאר לישון במקום בתנאי קמפינג וכן לשכור ציוד צלילה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Lewis, Emanuel Raymond (1979). Seacoast Fortifications of the United States. Annapolis: Leeward Publications. ISBN 978-0-929521-11-4.
- Weaver II, John R. (2018). A Legacy in Brick and Stone: American Coastal Defense Forts of the Third System, 1816-1867, 2nd Ed. McLean, VA: Redoubt Press. ISBN 978-1-7323916-1-1.
- Reid, Thomas (2006). America's Fortress: A History of Fort Jefferson, Dry Tortugas, Florida. Florida: Amazon. ISBN 978-0-8130-3019-7.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פורט ג'פרסון- פורט ג'פרסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פורט ג'פרסון, באתר נשיונל ג'יאוגרפיק
- סיורי תיירות בפורט ג'פרסון, באתר drytortugas.com
- ההיסטוריה הצבאית של פורט ג'פרסון, באתר drytortugas.com
- שחזור חומות פורט ג'פרסון, באתר structuremag.org, שנת 2013
- פורט ג'פרסון, באתר "טריפ אדוויזר"
- תמונות מספריית הקונגרס: קבוצה 1, קבוצה 2, קבוצה 3, קבוצה 4, קבוצה 5, קבוצה 6
תהליך שימור שמורת הטבע פורט ג'פרסון, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ תגבור הצי האמריקאי נעשה כחלק ממלחמת ארצות הברית–מקסיקו
- ^ המגדלור של פורט ג'פרסון, באתר lighthousefriends.com
- ^ היה זה הנשיא אברהם לינקולן שהחליט לחוס על חיי העריקים ולהמיר את עונש המוות בעונש מאסר
- ^ היו אלו סמואל מאד (אנ'), אדמונד ספנגלר (אנ'), סמואל ארנולד (אנ') ומיכאל אולוקלין (אנ')
- ^ שיפוץ פורט ג'פרסון, באתר livingnewdeal.org
38280091פורט ג'פרסון (פלורידה)