פורטל:הונג קונג
הונג קונג או בשמה המלא הונג קונג,הוא אחד משני אזורים מנהליים מיוחדים ברפובליקה העממית של סין, (השני הוא מקאו).
הונג קונג מורכבת מהאי הונג קונג, קאולון והטריטוריות החדשות. חצי האי קאולון מחובר לטריטוריות החדשות בצפון, המתחברות לשטח סין גופא מעבר לנהר סאם צ'אן. בסך הכל, כולל שטח הונג קונג 236 איים קטנים, שהגדול בהם הוא לנטאו והשני בגודלו והמאוכלס ביותר הוא האי הונג קונג. האי הזעיר אפ ליי צ'או שליד נמל אברדין נחשב לשטח המאוכלס ביותר בעולם.
הונג קונג הייתה מושבה בריטית עד 1 ביולי 1997, כאשר הושבה לשלטון סיני. תחת המדיניות של "מדינה אחת, שתי שיטות" נהנית הונג קונג ממידה רבה של אוטונומיה תחת השלטון הסיני, וממשיכה לקיים מערכת משפט, מטבע, מכס והגירה משלה, כמו גם נהיגה בצד השמאלי, כמקובל במושבות בריטיות.
נמל התעופה קאי טאק (אנגלית Kai Tak Airport, סינית 啟德機場) היה שדה תעופה הבינלאומי בהונג קונג. ב-6 ביולי 1998 נסגר השדה. שדה התעופה שכן בצידו הצפוני של מפרץ קאולון בהונג קונג. מצפון וממזרח לשדה ובמרחק של קילומטרים ספורים ממנו, התנשאו רכסי הרים לגובה של עד 600 מטרים. מסלול הנחיתה מאידך, שכן בגובה פני הים, עובדה שחייבה נחיתה והמראה בזווית חדה מהמקובל בתעופה האזרחית. קצהו הדרומי של המסלול חדר לתוך מפרץ קאולון כאשר חלק מהמסלול נסלל על שטח שיובש מתוך המפרץ. הנחיתה בשדה היוותה אתגר לטייסים ומחזה מלהיב ומרשים עבור חובבי תעופה. עקב משטר הרוחות האופייני לאזור, הדבר הצריך טיסה לתוך צלע ההר ופניה ברגע האחרון כדי להתיישר עם מסלול הנחיתה, תוך חליפה בגובה נמוך מאד מעל לבתי אזור קאולון. מעבר לדרך שבקצהו הצפוני של המסלול עמדו בנייני מגורים ומשרדים שגובהם עד 6 קומות. שלושת צדדיו האחרים של המסלול גבלו במי המפרץ. נוסעים אחדים טענו כי יכלו להבחין בהבהוב מכשירי הטלוויזיה בתוך הבתים בעת הנחיתה.
אזור הונג קונג היה מיושב כפי הנראה כבר בתקופת האבן החדשה. הונג קונג התקיימה כבר בימיה של שושלת צ'ין, ושימשה כבסיס ימי מסחרי במשך שושלת טאנג ושושלת סונג. הקשר הראשון עם האירופאים נוצר, כאשר עגן בנמל הונג קונג יורד ים פורטוגזי בשם ג'ורג' אלבארס. הקשר עם הבריטים נוצר לאחר שהחברה הבריטית-הודית, שהיה לה כבר סניף בגואנגג'ואו, החליטה לפתוח סניף בהונג קונג הסמוכה.
בשנת 1839, עקב סירובה של סין לאפשר לבריטים לסחור באופיום באזור, פרצה בריטניה במלחמה שכונתה מלחמת האופיום הראשונה. המלחמה הסתיימה בניצחונה של בריטניה, וסין אולצה לחתום על הסכם משפיל שכונה חוזה נאנקינג, בו ויתרה ב-1842 על שטח הונג קונג לטובת בריטניה לצמיתות. במקום הוקמה מושבת כתר בריטית, שכונתה בשם "העיר ויקטוריה". עשרים שנה אחר כך ב-1860, פתחה בריטניה במלחמה נוספת - מלחמת האופיום השנייה. גם במלחמה זו יצאה בריטניה כשידה על העליונה, ולקחה אליה את שטחי קאולון, בהסכם שנחתם בועידת פקין. ב-1898 אילצה בריטניה את סין להחכיר לה שטחים נוספים ל-99 שנה. שטחים אלו כונו הטריטוריות החדשות.
הונג קונג הוכרזה כנמל חופשי כדי לשרת כעיר סחר לאימפריה הבריטית. הוקמו מוסדות חינוך ברוח בריטית. ולקהילה הסינית שגרה באזור, היה אך קשר מועט עם האוכלוסייה האירופאית העשירה.
במלחמת העולם השנייה פלשה יפן להונג קונג בשנת 1941, והחלה לכבשה. בסיומו של קרב הונג קונג - כפי שכונה, נכנעו הבריטים והמושבה הפכה לקולוניה יפנית. אולם היפנים לא האריכו ימים בהונג קונג, ואזרחים רבים סבלו ממגפות וממחסור במזון. גם האינפלציה הייתה גבוהה, עקב ההכרח היפני להפוך את הכסף לשטרות צבאיים. אוכלוסיית הונג קונג ירדה מ-1.6 מיליון איש לפני השתלטות יפן, ל-600,000 בלבד בשנת 1945, כאשר הבריטים החזירו לידם את השליטה, אחרי הפסד יפן במלחמה.
אוכלוסיית הונג קונג הבריאה מהר מאוד. פליטים רבים נמלטו מסין עקב המהומות, במיוחד אחרי יסודה של הרפובליקה העממית של סין. זאת ועוד, הונג קונג הייתה המגע היחיד של סין עם מדינות שאר העולם, עקב התרחקות הממשל מקשר עם מדינות זרות, ובמיוחד אחרי שהאו"ם הכריז חרם כלכלי על הרפובליקה העממית של סין לאחר מלחמת קוריאה.
תחת שלטון בריטניה הונג קונג שגשגה ופרחה. הנמל שלה הפך להיות מרכז הסחר הבריטי במזרח הרחוק ודרכו עברו סחורות רבות בדרכם למערב. חברות רב לאומיות רבות מיקמו בה את המטות שלהם למזרח הרחוק וכך היא הפכה למרכז בנקאות וביטוח. הבורסה של הונג קונג היא אחת המרכזיות במזרח הרחוק.
המשא ומתן בעניין מעמדה של הונג קונג החל ב-24 בספטמבר 1982 בעת ביקורה של ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר בבייג'ינג, ופגישתה עם מנהיג הרפובליקה העממית של סין, דנג שיאופינג. במשא ומתן ויתרה בריטניה על שליטה בכל המושבה, החל ממועד פקיעת החכירה על הטריטוריות החדשות, ואילו סין הבטיחה לתת מעמד מנהלי מיוחד באזור ולהותיר על כנו את הקפיטליזם בהונג קונג, תחת הכותרת "מדינה אחת שתי שיטות". "ההצהרה המשותפת הסינית-בריטית" שפירטה את הליכי מעבר השלטון נחתמה בביג'ין על ידי ראשי הממשלות של שתי המדינות ב-19 בדצמבר 1984. החזרת הונג קונג לשלטון התנהלה כמתוכנן ב-1 ביולי 1997.
| כהונה | ראשית הכהונה | סיום הכהונה | מושל | |
|---|---|---|---|---|
| 1 | יוני 1843 | מאי 1844 | סר הנרי פוטינגר | |
| 2 | מאי 1844 | מרץ 1848 | סר ג'ון פרנסיס דייוויס | |
| 3 | מרץ 1848 | אפריל 1854 | סר ג'ורג' בונהאם | |
| 4 | אפריל 1854 | מאי 1859 | סר ג'ון בורינג | |
| 5 | ספטמבר 1859 | מרץ 1865 | סר הרקולס רובינסון, ברון רוזמיד | |
| 6 | מרץ 1866 | אפריל 1872 | סר ריצ'רד גרייבס מקדונל | |
| 7 | אפריל 1872 | מרץ 1876 | סר ארתור קנדי | |
| 8 | אפריל 1877 | מרץ 1882 | סר ג'ון פופ הנסי | |
| 9 | מרץ 1883 | דצמבר 1885 | סר ג'ורג' בואן | |
| 10 | אוקטובר 1887 | מאי 1891 | סר ויליאם דה-וו | |
| 11 | דצמבר 1891 | ינואר 1898 | סר ויליאם רובינסון | |
| 12 | נובמבר 1898 | יולי 1903 | סר הנרי ארתור בלייק | |
| 13 | יולי 1904 | אפריל 1907 | סר מתיו נייתן | |
| 14 | יולי 1907 | מרץ 1912 | סר פרדריק לוגארד | |
| 15 | יולי 1912 | ספטמבר 1918 | סר פרנסיס הנרי מאי | |
| 16 | ספטמבר 1919 | אוקטובר 1925 | סר רג'ינלד אדוארד סטאבס | |
| 17 | נובמבר 1925 | פברואר 1930 | סר ססיל קלמנטי | |
| 18 | מאי 1930 | מאי 1935 | סר ויליאם פיל | |
| 19 | דצמבר 1935 | אפריל 1937 | סר אנדרו קולדקוט | |
| 20 | נובמבר 1937 | ספטמבר 1941 | סר ג'פרי נורת'קוט | |
| 21 | 10 בספטמבר 1941 | דצמבר 1941 | סר מארק איצ'יסון יאנג | |
| הכיבוש היפני של הונג קונג | ||||
| 一 | דצמבר 1941 | פברואר 1942 | טאקאשי סאקאי ומאסאיצ'י נימי | |
| 二 | פברואר 1942 | דצמבר 1944 | רנסוקה איסוגאי | |
| 三 | פברואר 1945 | אוגוסט 1945 | היסאקאזו טאנאקה | |
| השבת השלטון הבריטי | ||||
| 21 | מאי 1946 | מאי 1947 | סר מארק איצ'יסון יאנג | |
| 22 | יולי 1947 | דצמבר 1957 | סר אלכסנדר גרנתהאם | |
| 23 | ינואר 1958 | מרץ 1964 | סר רוברט בראון בלק | |
| 24 | אפריל 1964 | אוקטובר 1971 | סר דייוויד קלייב קרוסבי טרנץ' | |
| 25 | נובמבר 1971 | אפריל 1982 | סר מריי מקלהוס | |
| 26 | מאי 1982 | דצמבר 1986 | סר אדוארד יוד | |
| 27 | אפריל 1987 | יולי 1992 | סר דייוויד וילסון, ברון טיילורן | |
| 28 | יולי 1992 | יוני 1997 | כריס פאטן, ברון פורד | |
|
 |
מבני ממשל: בית הממשלה, בקתת פאנלינג, גבעת הממשלה
גורדי שחקים: הבניין הראשי של HSBC מגדל הפנינה המזרחי
כיכרות: כיכר הפסלים, שדרת הכוכבים
מבנים היסטוריים: מגדל השעון צים שא צוי, מגדל הפסגה, בית פלגסטאף
מבני דת: מסגד קאולון, בית הכנסת אהל לאה, מקדש מאן מו, מנזר פו לין, בודהה טיאן טאן
פארקים ציבוריים: פארק קאולון, פארק הונג קונג, פסגת ויקטוריה, גן פסגת ויקטוריה, שביל הונג קונג, נגונג פינג, פסגת לנטאו, שביל לנטאו
שכונות: סנטרל, צים שא צוי, מיד-לוולס
מוזיאונים: מוזיאון הונג קונג לאמנות, מוזיאון החלל של הונג קונג, מוזיאון המדע של הונג קונג, פארק המדע של הונג קונג, המוזיאון להיסטוריה של הונג קונג, המוזיאון להגנת החופים של הונג קונג, קבר ליי צ'נג אוק מתקופת האן, מוזיאון דוקטור סון יאט-סן, מאדאם טוסו הונג קונגהרכבת התחתית של הונג קונג: קו צואן ואן
בית פלגסטאף (באנגלית: Flagstaff House) הוא מבנה היסטורי הממוקם בפארק הונג קונג שבאי הונג קונג, בדרך קוטון טרי (Cotton Tree Drive).
המבנה שימש את מגורי מפקד כוחות הצבא הבריטיים באי, וכיום משמש כמוזיאון לכלי תה.
בית פלגסטאף נבנה בשנת 1846 על מנת לשמש כביתו של מפקד הצבא הבריטי בהונג קונג. במהלך הכיבוש היפני של הונג קונג נפגעו האגף המערבי והמזרחי של המבנה מהפצצות. שלטונות הכיבוש היפניים שיקמו את המבנה, והמבנה שימש כמגורי מפקד האי היפני.
לאחר שחרור הונג קונג שב המבנה לשמש את מפקד הצבא הבריטי במושבה, ושימש כבית המפקד עד שנת 1978.
בשנת 1984 הפך המבנה למוזיאון לכלי תה, סניף של מוזיאון הונג קונג לאמנות.
- רשימת ערכים חסרים לפי נושא שכדאי לכתוב! ניתן להוסיף ערכים לרשימה זו
- רשימת כל הערכים החסרים הקשורים להונג קונג על פי אתר ויקינתונים
מצאו ערכים לשיפור בנושא הונג קונג: לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •
בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)