קרב הונג קונג
 | ||||||||||||||||||
| חיילים יפניים כובשים את תחנת הרכבת צים שא צוי שבדרום קאולון, בצמוד לנמל ויקטוריה ולמול האי הונג קונג | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 8 בדצמבר 1941 – 25 בדצמבר 1941 (18 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מושבת הכתר הונג קונג | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יפני | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | הונג קונג נופלת תחת כיבוש יפני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
|
| ||||||||||||||||||
קרב הונג קונג הוא קרב שהתרחש בין ה-8 ל-25 בדצמבר 1941, במושבת הכתר הונג קונג, בין כוחות הצבא הבריטי לבין הצבא היפני הקיסרי. קרב זה הוא חלק מהמערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, בזמן מלחמת העולם השנייה.
רקע
עם סיום הברית האנגלו-יפנית, בתחילת שנות ה-20, החלה בריטניה לראות ביפן גורם מאיים במזרח אסיה. חששה של בריטניה גבר עם התפשטות הלחימה במלחמת סין-יפן השנייה. ב-21 באוקטובר 1938, כבשו היפנים את העיר קנטון (גואנגג'ואו), ובכך הקיפו את הונג קונג.
ב-1940, החליט הפיקוד העליון הבריטי לצמצם את חיל המצב בהונג קונג לכוח סמלי בלבד. מרשל אוויר סר רוברט ברוק פופהאם, המפקד העליון של הכוחות הבריטים במזרח הרחוק, עירער על החלטה זו, וטען כי תגבורת נוספת תאפשר את הדיפת הכוחות היפניים, ובכך ירוויח הצבא זמן להתארגנות. וינסטון צ'רצ'יל ושריו ראו בהונג קונג מוצב, ועל כן נמנעו מלשלוח תיגבורת. אולם בספטמבר 1941, הם שינו את דעתם וקבעו כי תיגבור הכוחות בהונג קונג עשוי לשמש כגורם הרתעה, אשר ימנע מהיפנים לתקוף. בנוסף, עשויה התיגבורת לשכנע את צ'יאנג קאי שק כי בריטניה באמת מעוניינת בהגנת המושבה.
ב-16 בנובמבר 1941, הגיע להונג קונג כוח קנדי שכלל שני גדודים ומפקדת חטיבה (1,975 אנשים), על מנת לחזק את חיל המצב באי. הגדודים השתייכו ל"רגימנט הרובאים של קנדה" מקוויבק ול"רגימנט הגרנדירים של ויניפג" ממניטובה. גדודים אלה לא הוצבו באזורי לחימה טרם שליחתם להונג קונג, ועל כן רוב חייליהם היו חסרי ניסיון.
הקרב
המתקפה היפנית החלה מעט אחרי השעה 08:00, ב-8 בדצמבר 1941, פחות משמונה שעות לאחר ההתקפה על פרל הארבור (מכיוון שקו התאריך הבינלאומי עובר בין הוואי לאסיה, תועדה התקיפה בהוואי בתאריך 7 בדצמבר). כוחות בריטים, קנדים והודים, תחת פיקודו של מייג'ור-ג'נרל כריסטופר מלטבי, העמידו התנגדות לפלישה היפנית של הרגימנטים ה-21, ה-23 וה-38, בפיקוד לוטננט-ג'נרל טאקאשי סאקאי. בסופו של דבר, נכנעו המגינים בשל נחיתות מספרית של אחד לשלושה (ליפנים היו 52,000 חיילים, לעומת 14,000 של בעלות הברית) ובשל העובדה כי החיילים היפנים היו מנוסים יותר.
היפנים השיגו עליונות אווירית כבר ביום הראשון לקרב. הכוח האווירי של בעלות הברית בהונג קונג כלל מטוס סיור אחד ושני מטוסים ימיים של חיל האוויר הבריטי, ואלה הושמדו על ידי מפציצים יפניים. לאחר השמדת כלי הטיס, הצטרפו אנשי חיל האוויר וצוותי האוויר לכוחות הרגלים. בנוסף, שתיים מתוך שלוש המשחתות שעגנו בנמל הונג קונג, נשלחו לסינגפור.
המגינים החליטו לוותר על קו נהר סאם צ'אן, אותו צלחו היפנים באמצעות גשרים ניידים, והציבו שלושה גדודים על "קו שותי הג'ין" (Gin Drinkers Line), קו ביצורים שנמתח לאורך הגבעות, בחלק הדרומי של חצי האי קאולון. אולם, גם קו זה נפרץ ב-10 בדצמבר, ופינוי חצי האי החל ביום שלאחר מכן, תחת הפגזות מהאוויר והרעשה ארטילרית כבדה. ב-13 בדצמבר, עזבו אחרוני כוחות חבר העמים הבריטי את היבשת, ונסוגו לאי הונג קונג. באותו יום, מסרו היפנים את דרישתם כי הכוחות על האי יכנעו, אולם הם נענו בסירוב.
מאלטבי אירגן את ההגנה על האי, וחילק את כוחותיו לחטיבה מזרחית וחטיבה מערבית. ב-15 בדצמבר, החלו היפנים בהפצצה שיטתית של חופו הצפוני של האי, וכאשר דרישתם לכניעת המגינים ב-17 בדצמבר שוב נענתה בשלילה, החלו כוחות יפנים לנחות בצפון מזרח האי, בערב ה-18 בדצמבר. באותו לילה, נערך טבח בכעשרים רובאים בסוללת סאי ואן, לאחר שאלה נכנעו. טבח נוסף שאירע באותו לילה היה במיסיון על דרך צ'אי ואן, ובו נטבח צוות רפואי ששכן במקום. בשני המקרים, נותרו רק שורדים בודדים.
הקרבות הקשים על האי נמשכו, אך עליונותו של הצבא היפני הקנתה לו יתרון עצום. ב-20 בדצמבר חילקו היפנים את האי לשני חלקים, בעוד הכוחות הבריטים נדחקים לחלק המערבי שלו. עם החלוקה לשניים, כבשו היפנים את מאגרי המים של האי, ובכך הפסיקו את אספקת המים לכוחות הבריטים.
בבוקר ה-25 בדצמבר, נכנסו חיילים יפניים לבית חולים שדה שהוקם במכללת סנט סטפן, ועינו ורצחו מספר רב של חיילים פצועים, ואף את הצוות הרפואי.
בצהרי ה-25 בדצמבר 1941, היה ברור כי המשך ההתנגדות לא תניב תוצאות, ונציגי השלטון הבריטי, ובראשם מושל הונג קונג, סר מארק אייצ'יסון יאנג, הגישו את כניעתם במפקדה היפנית. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה מושבת כתר נכנעת לכוח פולש. חיל המצב החזיק מעמד 17 ימים.
תוצאות הקרב
יום הכניעה, 25 בדצמבר 1941, נודע בהונג קונג כ"חג המולד השחור". מושלה היפני הראשון של הונג קונג היה רנסוקה איסוגאי. כניסתו לתפקיד סימנה את תחילה של תקופה בת שלוש שנים ושמונה חודשים של שלטון מינהלי יפני בהונג קונג. היפנים שינו את מטבע החליפין של האי, והנהיגו קיצוב בשל המחסור במזון. הכיבוש היפני הביא לקריסת כלכלת האי, ומרבית תושביו סבלו מרעב כבד.
על אף הכניעה, המשיכו תושבי המקום הסינים בהתנגדותם לכיבוש היפני, בצורת לוחמת גרילה. הצבא היפני הגיב על התנגדות זו בפעולות עונשין כנגד האוכלוסייה המקומית, והעלה באש כפרים שלמים. אולם, תנועות ההתנגדות המשיכו את פעולתן עד סוף המלחמה.
אזרחים זרים נכלאו במחנה סטנלי. בראשית המלחמה מספר העצורים היה כ-2,400 איש, אולם במהלך המלחמה הצטמצם מספרם בעקבות השבת חלקם למדינות המולדת שלהם. עצורים שמתו במחנה המעצר, וכמו כן אסירים שהוצאו להורג על ידי היפנים, קבורים בבית הקברות סטנלי. בבית הקברות הצבאי סאי ואן קבורים 1,528 חיילים, בעיקר מחבר העמים הבריטי, שנפלו בקרב הונג קונג. בבית הקברות קבורים גם חיילים שנהרגו באזור לאחר הקרב ואף חיילים מלאומים שונים, כגון מלחים הולנדים.
השלטון הבריטי בהונג קונג הושב על כנו עם כניעת יפן ב-15 באוגוסט 1945. גנרל טקאשי סקאי, שהוביל את הפלישה להונג קונג, ואחר כך שימש כמושל לתקופה קצרה, נשפט בבית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק, והוצא להורג בידי כיתת יורים ב-1946.
בשלט האצולה של הונג קונג, אשר נחנך בשנת 1959, מופיעות שיני חומה, לזכר קרב ההגנה שהתרחש בהונג קונג. שלט אצולה זה נותר בשימוש עד 1997, אז הוחלף בסמל הנוכחי.
לקריאה נוספת
- Banham, Tony (2005) Not the Slightest Chance: The Defence of Hong Kong, 1941, Hong Kong University Press, 2005. מסת"ב 9622097804.
- Harris, John R. The Battle for Hong Kong 1941-1945, Hong Kong University Press, 2005. מסת"ב 9789622097797
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרב הונג קונג |
- דיווח הקרב הרשמי של מייג'ור ג'נרל מלטבי
- קנת' קמבון, Guest of Hirohito, סיפורו של רובאי קנדי מקרב הונג קונג ומהשבי
הערות שוליים
