פולמוס גיד הנשה
פולמוס גיד הנשה הוא פולמוס שהתעורר במאה ה-18 על זיהויו של גיד הנשה, בעקבות ערעורו של מנקר שנדד ברחבי אשכנז וטען, כי הזיהוי המסורתי לגיד הנשה שגוי והגיד האסור הוא גיד אחר, עד שרבי יהונתן אייבשיץ שהוכיח לו מדברי הסמ"ג שהוא טועה. על הוכחתו של רבי יהונתן אייבשיץ נוצר פולמוס גדול בדברי האחרונים, כיוון שלא ברור מאיפה הביא את הוכחתו כלפי המנקר.
האירוע
|
"והנה בזמני היה מנקר אחד אפילו בעל תורה ומומחה למאוד, ונשתבש בדעתו לומר על גיד אחר שהוא הגיד האמיתי, ועד היום הזה טעינו נחנו ואבותינו, בגיד שאינו גיד שאסרה התורה. והיה הולך ושב בכל ארץ אשכנז ומרעיש הבריות, עד שבא לפראג, והציע דבריו לפני ולפני חכמי העיר הגאונים. ואני חקרתי ובדקתי את הדבר, ומצאתי שזה הגיד אינו רק בבהמות זכרים ולא בבהמות נקבות, ואז הראתי לו סמ"ג שכתב דגיד הנשה נוהג בזכרים ונקבות, ועל ידי כן אשתקל מילוליה. |
| כרתי סימן ס"ה ס"ק טז |
בכרתי ופלתי[1] בהלכות גיד הנשה, מעורר רבי יהונתן שיש הרבה מנקרים שאינם בקיאים ומחמירים במקום המותר ומקילים במקום האסור. לדוגמה הוא מספר מעשה שהיה בזמנו, במנקר מומחה ותלמיד חכם שהסתובב בקהילות אשכנז וטען, שהמסורת המקובלת בזיהוי גיד הנשה מוטעית, והגיד האסור הוא גיד אחר.
בהגיעו לפראג במטרה לשכנע את בני המקום, פרס את דבריו לפני רבי יהונתן אייבשיץ. רבי יהונתן מספר כי חקר ומצא שגיד זה קיים רק בבהמות זכרים ולא בנקבות, כשבסמ"ג כתוב שגיד הנשה נוהג בזכרים ובנקבות, וכך הסתתמו טענותיו.
התמיהה
מיד לאחר הדפסת הכרתי ופלתי תמהו האחרונים[2] שהוכחתו של רבי יהונתן אייבשיץ מלשון הסמ"ג אינה מובנת, מכיוון שידוע שכשמסדרי המצוות[3] כותבים במצוות שונות ”מצווה זו נוהגת בזכרים ובנקיבות” כוונתם שמוזהרים עליה גם הזכרים וגם הנקבות, ולא כהבנת רבי יהונתן שהגיד קיים בבהמות נקבות. בנוסף תמהו, שהסמ"ג[4] במצוות גיד הנשה כלל לא מזכיר את השוויון בין זכרים לנקבות.
רבי יחזקאל פייבל בעל תולדות אדם[5] ניסה לחפש בספרי מצוות אחרים, ומצא שבספר החינוך נכתב נוסח זה, אך כתב שאי אפשר להביא ממנו ראיה כי כך דרכו לכתוב בכל מצווה. הוא מסיק כי מקרה זה הוא דוגמה לכך שגם אדם גדול עשוי לטעות.
הדיון
בעקבות כך, ומחשש לטענתו של אותו מנקר, כתב הפתחי תשובה[6] שאין לאכול בשר אחוריים אלא אם כן ניקרו את שני הגידים, אך לא ידוע איזה גיד יש בבהמות זכרים ולא בנקבות. יש הטוענים[7] שכוונתו של אותו מנקר היה לאיבר הזכרות, אך בדברי רבי יהונתן אייבשיץ נראה כי היה צריך לחקור אחר הדבר, ואם היה מדובר באיבר הזכרות הדבר היה פשוט.
רבי אברהם אבן עזרא בפירושו על התורה[8] מביא סברה כזו ודוחה אותה: "בגיד הנשה ידוע כאשר העתיקו קדמונינו ז"ל, ואין בו ספק כי אם לחסרי הדעת ותולדות שמפרשים שהוא האבר, ויפרשו הנשה מגזרת נשים."
בספרות האחרונים הועלו כמה נסיונות ליישב את ראייתו של רבי יהונתן או לדחות את דברי המערער בדרכים אחרות.
החתם סופר[9] משיב לשואל ששאל אותו אם יש לחשוש לדברי אותו מנקר, כיון שהתברר שדחייתו של רבי יהונתן שגויה. ועל כך משיב לו החת"ס "ואני אומר דברי חכמים קיימים", ומסביר את הוכחת רבי יהונתן בדרך פלפול, שאילו גיד הנשה היה קיים רק בזכרים, היתה מותרת לנשים אכילת גיד הנשה, כך שמדברי הסמ"ג או ספר החינוך מוכח שהגיד נמצא בכל סוגי הבהמות ללא חילוק בין זכרים לנקבות, ומסיים "ודברי חכמים קיימים".
רבי שלמה קלוגר[10] דוחה את הסבר החתם סופר, וכותב שאין דרך האחרונים לדבר ברמיזה, אך כותב לדחות את דברי המנקר בראיה אחרת מהמשנה בחולין.
רבי משה יוסף שפירא בספרו מסילה לאלוקינו[11] דוחה את דברי רבי יהונתן שבוודאי אין כוונת הסמ"ג לומר שגם גיד של נקבות אסור כהבנת רבי יהונתן, שהרי מכיון שהתורה אסרה גיד הנשה בסתמות, פשוט שאין חילוק בין בהמות שונות. אמנם את ערעור המנקר על המסורת הוא דוחה, שהזיהוי המקובל בעם ישראל הוא מסורת שבעל פה ממשה רבינו, ולכן אין לפקפק בו.[12]
רבי אברהם שמעון טרויב רבה של קיידאן[13] הציע להגיה במקום סמ"ג: סה"ג (ספר הלכות גדולות), שבו נכתב "ומשקליה לדכר ונוקבא" (= ויטול לזכר ולנקבה)[14]. אמנם המהרש"ם מברז'אן בספרו דעת תורה[15] כותב כי כוונת הבה"ג ל"גיד" זכר ו"גיד" נקבה[16].
התגלית והתעלומה
בחודש תשרי ה'תר"צ לרגל הוצאת חוברת היובל של המאסף 'שערי ציון'[17] פרסם הרב שלמה מיכאל נעכעס[18] כי יש בידו את הספר כרתי ופלתי שהיה ברשות רבי יהונתן[19] ובו הגהות מכתב ידו. בספר זה בסימן ס"ה העביר המחבר קו על המילה סמ"ג והגיה: "סה"נ" והוא הספר 'סדר הלכות ניקור', שבו נאמר שגיד הנשה נמצא בזכרים (שורים) ונקבות (פרות)... ומסיים "וכבוד הגאון ר' יהונתן במקומו מונח ומצווה לפרסם זאת".
התגלית התפרסמה וצוטטה בכמה מספרי השו"ת, אולם בספר "ליקוטי הערות"[20] העיר שאין ספר בשם זה, ואולי כוונתו לספר בשם סדר הניקור[21], שבו כתוב[22] "ופוסק הירך האחד ומפרק בסכין במקום שיש שם הזכרות בעצם שבו גיד הנשה וחותך הזכרות והנקבות ומשליכו".
לאחר כמה שנים הוברר כי הספר עם ההגהה שנמצא בידי הרב נעכעס, כלל לא שייך למחבר רבי יהונתן אייבשיץ הידוע מפראג, אלא היה זה ספר של רבי יהונתן אייבשיץ רבה של לאשיץ[23], ובכך חזרה התעלומה למקומה.
לקריאה נוספת
- הרב ב. חמד, מה ענו למנקר המערער, מוסף שבת קודש, וישלח תשפ"א, באתר אוצר החכמה
- יוסף ויכלדר, גיד הנשה, המבשר תורני, וישלח תש"פ, באתר אוצר החכמה
קישורים חיצוניים
- גיד הנשה בזמני היה מנקר אחד באתר פורום לתורה
- גיד הנשה בנקבות באתר פורום לתורה
- שיעורו של רבי בן ציון פלמן ערוך.
הערות שוליים
- ^ סימן ס"ה (ס"ק ט"ז)
- ^ פתחי תשובה, חתם סופר, רבי יחזקאל פייבל ועוד.
- ^ ספר החינוך
- ^ סמ"ג לאוין קי"ט באתר ויקיטקסט
- ^ רבי יחזקאל פייבל, תולדות אדם, עמוד כב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ יו"ד סימן ס"ה ס"ק ב'
- ^ שלמה זלמן הבלין, כרך ג, על האחרונים פרק י"ב, מסורת התורה שבעל פה, רחובות: הוצאת מכללת אורות ישראל, תשפ"ב, עמ' 958- 964
- ^ אבן עזרא, בראשית פרק לב, פסוק לג.
- ^ שו"ת חת"ס יו"ד חלק ב' סי' ס"ט
- ^ שו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ק תשו' ק'
- ^ פרשת וישלח
- ^ בדומה לדברי הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות בזיהוי האתרוג כפרי עץ הדר שבתורה.
- ^ שהגיה והו"ל את הבה"ג
- ^ בה"ג הלכות טריפות סימן ס"א
- ^ יורה דעה סימן סה
- ^ על פי הטור יו"ד סימן ס"ה שכתב כדברי בה"ג. הפרישה ס"ק נ"ו ובית יוסף פירשו את דבריו שיש להסיר איבר הזכרות או הנקבות משום מיאוס או שיש בו יניקה מן החלב
- ^ קובץ, והצדיקו את הצדיק, שערי ציון, תשרי תר"צ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ רב בלוס אנג'לס ומנכדי הגאון מווילנא
- ^ שנדפס בחייו באלטונה בשנת ה'תרס"ד
- ^ הרב ישכר דוב גולדשטיין, ליקוטי הערות על שו"ת חתם סופר יורה דעה חלק א, עמוד קיט, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ וכך גם לאחר שצוטט ע"י הרב ישעיהו אפשטיין בקובץ 'תלפיות' (שנה ה' חלק ד) כותב לו בתגובה הרב נעכעס 'במטותא, הלא הכרתי ופלתי עם כי"ק הרבי ר' יהונתן נמצא אצלי, וכתוב בפירוש סדר הלכות ניקור…
- ^ בדומה ללשון הארבעה טורים, יורה דעה, סימן ס"ה
- ^ כך ע"פ כמה עדויות, ראה אהרן לוין, מבי מדרשא, המבשר תורני, וישלח תשע"ט, באתר אוצר החכמה