פוליטיזציה בישראל
הפוליטיזציה בישראל היא תהליך בו מוסדות, מושגים וזהויות נעשים פוליטיים. הפוליטיזציה היא תופעה חברתית רבת-פנים, שמשפיעה על חיי היומיום של אזרחי המדינה ועל מבנה פוליטיקה והחברה בישראל.
פוליטיזציה מוסדית משמעותה מעורבות פוליטיקה במערכות מקצועיות משפטיות וציבוריות שאמורות להיות נקיות מסממנים פוליטיים. תהליך בו שיקולים פוליטיים משפיעים על החלטות מקצועיות, על מינויים במשרות ציבוריות, ועל הפעלת סמכויות מנהליות וחלוקת משאבים במוסדות המדינה. תהליך זה מקבל ביטוי בתחומים שונים, כולל מערכת המשפט, המשטרה, התחבורה, השירות הציבורי וכלי התקשורת. בתהליך זה שיקולים המבוססים על טובת המדינה מפנים את מקומם לשיקולים פוליטיים וסקטוריאליים. הפוליטיזציה משקפת את המתח המתמיד בין ניהול מקצועי ועצמאי לבין השפעות פוליטיות שמטרתן לקדם אינטרסים מסוימים. בישראל, שהינה מדינה עם מערכת פוליטית מגוונת ומורכבת, התופעה הפכה לסוגיה מרכזית בדיון הציבורי.[1][2]
פוליטיזציה של זהויות מתבטאת בשימוש פוליטי בזהויות עדתיות, דתיות ולאומיות באופן שמעצים את המתח בין הקבוצות השונות.
פוליטיזציה של מושגים באה לידי ביטוי בהפיכת מונחים לבעלי משמעות פוליטית ולנושאים לוויכוח בין מחנות פוליטיים.
היסטוריה של פוליטיזציה מוסדית
1948-1959
בשנים ראשונות לאחר קום המדינה מינויים פוליטיים היו תופעה נפוצה בשירות הציבורי. מפא"י הייתה הכוח הדומיננטי בפוליטיקה הישראלית והיא שלטה במוסדות המדינה, כולל ההסתדרות, מערכת הבריאות והכלכלה. בתקופה זו הייתה שליטה רחבה של המפלגות הפוליטיות במערכת הציבורית. המפלגות ניהלו מערכות חברתיות והיו להן השפעות משמעותיות על מינויים מקצועיים באקדמיה, בחברות ממשלתיות במשרדי ממשלה ובחלק מהעיתונים. בשנותיו הראשונות של השלטון נעשה בשב"כ שימוש לצרכים הפוליטיים של מפא"י, השב"כ עסק בריגול פוליטי ומימן עיתון המתחרה בעיתון המבקר את השלטון וסיפק לו ידיעות.[3] על פי חלק מהמקורות בן-גוריון ניסה להילחם בתופעה ולהפוך את השירות הציבורי לשירות א‑פוליטי ולא מפלגתי. שירות ציבורי שבו הקבלה תיעשה על בסיס שוויוני ללא תלות בזיהוי הפוליטי של האדם והמינויים בשירות יהיו על בסיס כישורים והתאמה לתפקיד.[4][5][6] על פי מקורות אחרים בן-גוריון, השתמש בשב"כ ובמשטרה לצרכים פוליטיים. כך לדוגמה בשנות ה-50 המוקדמות, השלטון ברשותו רדף וביקר קבוצת חושפי שחיתויות באמצעות השב"כ המשטרה והתקשורת.[7] גם ההסתדרות תחת הנהגתו של בן-גוריון, הייתה כלי מרכזי להגשמת מטרות פוליטיות וחברתיות של מפא"י.[8]
1959-1977
על רקע זה הוקמה ב-1950 "מחלקת המנגנון" (בשנת 1954 שונה שמה ל"נציבות שירות המדינה"), שתפקידה היה לקבוע תקנות מנהליות לעובדי המדינה, לאשר מינויים ולהסדיר את חלוקת התפקידים. ב-1959 נחקק חוק שירות המדינה (מינויים). תחילה הייתה השפעתו מוגבלת מכוון שרוב המשרות כבר אוישו על ידי מפא"י, אך בשנות ה-60 וה-70, תופעת המינויים הפוליטיים הלכה ונחלשה, והמגמה הייתה להקנות לשירות המדינה אופי ממלכתי, מקצועי וא-פוליטי. למרות שהיו מינויים פוליטיים גם בתקופה זו, היו גם מאמצים לדה-פוליטיזציה של השרות הציבורי ונבנתה במהלכה מערכת מינויים שאיפשרה כניסה לשירות הציבורי ללא קשר להשתייכות פוליטית[9][10][11]
1977-1990
עם המהפך הפוליטי ב-1977 ועליית הליכוד לשלטון, חל שינוי במאפייני הפוליטיזציה. עם עלייתו של בגין לשלטון הפסיקה פעילותו הפוליטית של השב"כ. המערכת הציבורית עברה שינויים שהותאמו לאידאולוגיה של הממשלה החדשה, תוך העברת מוקדי השפעה למינויים פוליטיים. התקופה התאפיינה גם בגידול במתח בין הרשויות השונות, במיוחד בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. משנות ה-80 ואילך חל שינוי מגמה, והמינויים הפוליטיים חזרו להיות תופעה רווחת, המזכירה את המצב בשנים הראשונות לאחר קום המדינה. בשנות השמונים ובתחילת שנות התשעים התפשטה התופעה מאוד. הגורמים לחידוש תופעת המינויים הפוליטיים: 1. תגובה למינויים פוליטיים קודמים- מפלגות ימין ומרכז ראו היתר לעצמן לאייש משרות ממלכתיות באנשים המקובלים עליהן, כתגובה למינויים שבוצעו על ידי מפא"י בשנים קודמות. 2 . שינוי שיטות הבחירה במפלגות, שבו המועמדים צריכים להתחרות על תמיכה, הוביל לכך שרבים מהם הבטיחו טובות הנאה, כמו משרות בשירות הציבורי, לחברי הוועידה או המרכז.[12][13]
שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000
בתקופה זו התחזקה הביקורת על מינויים פוליטיים וניכרה מגמה של ניסיון לאזן בין עצמאות מקצועית למעורבות פוליטית. בתחילת שנות ה-90 חוקקה הכנסת שני חוקים שנועדו להקשות על מינויים פוליטיים. בין השאר, נאסר על עובדי מדינה בכירים להיות חברים במרכזי המפלגות. כמו כן תוקן חוק החברות הממשלתיות ונקבעו תנאי סף לכישורים לדירקטורים ומנהלים בחברות ממשלתיות ונקבעה ועדה (ועדת רביבי) לבחינת כישורים מיוחדים למועמדים שהם בעלי זיקה אישית או פוליטית לשר.[14]
בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוגדרו תפקידים שמאוישים על ידי מרכז או ועדת מינוי, דבר אשר נועד להפחית את מידת ההשפעה של גורמים פוליטיים. מעת לעת בוצעו ניסיונות לשינוי בחקיקה אשר יאפשרו מינויים פוליטיים.[15]
בעקבות המגבלות שהושתו על מינויים, התגברו התלונות של פוליטיקאים על כך שהם אינם מצליחים לממש את המדיניות שלהם וכי פקידים מטרפדים החלטות ממשלה[16] ומפריעים לעבודה תקינה.[17]
העשור השני של שנות ה-2000 ואילך
בעקבות הקושי שהרגישו הפוליטיקאים לממש את מדיניותם, הם פעלו למינוי מקורבים לתפקידים בכירים כדי להבטיח שהפקידות לא תנטרל את החלטותיהם. פעילות זאת נתקלה בהתנגדות שטענה שמדובר בפוליטיזציה פסולה. בין השאר הואשמו הפוליטיקאים בהתעלמות מחוות דעת מקצועיות.[18][15]
בשנים אלו גברו תופעות כמו מינוי משנים למנכ"לים במשרדי הממשלה ללא הליך תחרותי, שינוי בהרכב ובאופן הפעולה של ועדות איתור וניסיונות לבטל את "נבחרת הדירקטורים" בחברות הממשלתיות. בנוסף הועלו הצעות חוק להגברת השפעת הדרג הפוליטי על מינוי יועצים משפטיים במשרדי הממשלה והצעות חוק שמטרתן להקל על מינוי פוליטיקאים לשעבר לדירקטורים בחברות ממשלתיות.[9][19]
דוגמה להשפעות הפוליטיזציה ניתן לראות בממצאי ועדת חקירה לאסון הר מירון בהם צוינה השפעתה של פוליטיזציה על הגורמים האחראים לבטיחות ועל מקבלי ההחלטות שנמצאו אחראים לאסון.[20]
לעיתים תכופות נעשה סיווג בין "שמרנים" ו"אקטיביסטים" בהתייחס לשופטי בית המשפט העליון[21] למרות שהשופטים לא אמורים להוביל אג'נדה פוליטית, בפועל אפשר לרוב לצפות מראש את פסיקותיהם של השופטים לפי השתייכותם במפה הפוליטית.
מינויים פוליטיים עשויים לשבש את עבודת הרשות המבצעת על ידי פקידים שמונו בידי אלו שמשתייכים לצד השני של הפוליטיקה. מינויה של גלי בהרב-מיארה ליועצת המשפטית לממשלה נתקל בהתנגדות מצד יושב ראש הוועדה למינוי בכירים השופט בדימוס אשר גרוניס[22] ואף צוטט כאומר "זה כמו למנות תת-אלוף לרמטכ"ל. אין לה את ההכשרה המקצועית לתפקיד".[23] אך ממשלת ישראל השלושים ושש מינתה אותה[24]. מיארה כמעט ולא מנעה מהממשלה לקיים את מדינויותה. היא אפשרה למנות רמטכ"ל כשבוע לפני הבחירות[25] ובהסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון חיוותה את דעתה כי אין חובה על הממשלה להביא את ההסכם לאישור הכנסת, למרות שלדעת מומחים הוא היה מנוגד לחוק יסוד: משאל עם[26]. עם השבעתה של הממשלה השלושים ושש היא הפכה ללעומתית והתנגדה לרוב מהלכי הממשלה, ומספר פעמים לא אבתה לייצג את דעת הממשלה בבג"ץ.
אפיקי פוליטיזציה מוסדית
שירות המדינה
על שירות המדינה להיות ממלכתי באמצעות נאמנות לציבור, א-פוליטיות ושוויוניות, ולשמור על הגינות וטוהר המידות. הצורך בשירות ציבורי מקצועי מתיישב הן עם תפיסת עולם שמרנית והן עם הליברלית ומאפשר משילות ושירות ציבורי טוב יותר כדי לקדם כל מדיניות שנבחרה. שירות שאינו זוכה לאמון ושנתפס עסקני מוביל להתדרדרות באיכותו וככזה שמתעלמים מעמדותיו ויאבד את מנהליו האיכותיים[27] בעקבות שחיקתם ופגיעה במורל שלהם.[28]
מחקר משנת 2024 מציג מגמה גוברת של פוליטיזציה בשירות המדינה.
פטור ממכרזים
מספר המשרות הפטורות ממכרז קפץ ביותר מפי 8 משנת 2000 ועד 2024. מספר המשרות המקצועיות הבכירות הפטורות ממכרז קפץ בערך פי 12. בשנת 2024 כמעט שליש מכלל המשרות הבכירות הן ללא מכרז. חברי ועדת השירות, שאמונה על אישור הפטורים ממכרז, מתמנים על ידי הממשלה. בעשור האחרון יש עלייה חדה מאוד במספר ההחלטות ועדת השרות על פטור מחובת המכרז בייחוד לאחר שנת 2018. ממשלות ישראל ה-34 וה-37 היו הממשלות שבהן התקבל המספר הגדול ביותר של החלטות על פטור ממכרז. מדובר בפטורים מכל הסוגים: גם משרות בכירות, גם משרות אמון, וגם משרות זמניות. מספר ההחלטות לפטורים שאושרו על ידי נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ, הוא הגדול ביותר שניתן בקרב כל הנציבים האחרים. מגמה העלייה התחזקה בייחוד מדצמבר 2022. המחקר מדגיש את החשיבות של שומרי סף עצמאיים ומקצועיים במערכת, והתקשורת, כדי למנוע פוליטיזציה יתרה בשירות המדינה. הוא מציין כי ישראל מובילה בהתגברות מגמת הפוליטיזציה מבין המדינות הדמוקרטיות המפותחות. במסקנות המחקר נכתב כי קיימת הפוליטיזציה הגוברת העלולה לפגוע באיכותו וביעילותו של השירות הציבורי ובדמוקרטיה בישראל.[29][30]
מינוי ממלאי מקום
בנוסף לפטורים ממכרזים הפוליטיזציה בשירות המדינה נעשית גם על ידי מינויי ממלאי מקום לתקופות ארוכות, דבר המאפשר שליטה רבה יותר של פוליטיקאים על בעלי התפקידים.
חילופי תפקידים תכופים בשירות הציבורי[31]
הימנעות מאיוש מכרזים קיימים
דרך נוספת היא הימנעות מאיוש משרות פנויות, ובמקום זאת יצירת תפקידים חדשים עם תנאי סף מופחתים כדי להתאים אותם למקורבים.[30][31]
מינויים
מינוי אנשים לתפקידים בכירים שאינם עומדים בתנאי הסף הנדרשים. המינויים הפוליטיים מהווים הפרה של חובת הנאמנות הציבורית, שכן הרשות הממנה מפעילה את סמכותה לשרת תכלית אחרת ולא את טובת הציבור. כן נפגעת התועלת הציבורית שכן המינוי אינו ניתן בהכרח לאדם המתאים ביותר לתפקיד וכי מי שמונה עלול לערב שיקולים פוליטיים בשיקולים מקצועיים.[12] קיים חשש מרציה כלפי מי שמינה וכן חשש כי שירות ציבור יהיה פחות מקצועי ומושפע משייכות פוליטית של מקבל השירות.[32] דו"ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה מאפריל 2024 מציין קיום פוליטיזציה גם בהליך מינוי נציב שירות המדינה במטרה להגדיל שליטה פוליטית על שירות המדינה[31]
התעלמות מהדרג המקצועי
החלטות של הדרג המקצועי מתהפכות, והדרג הפוליטי מתערב באופן לא תקין בהליכי קבלת ההחלטות.[33]
השלכות של פוליטיזציה מוסדית
בינואר 2023 270 כלכלנים ומרצים לכלכלה וניהול, שאליהם הצטרפו כ-40 כלכלנים ומנכ"לי משרדי ממשלה לשעבר, חתמו על מכתב המתריע מפגיעה כלכלית קשה שעלולה להגרם עקב הרפורמה המשפטית. במכתב מעריכים הכלכלנים כי "הכלכלה הישראלית זוכה להערכה רבה מצד המוסדות וגופי הדירוג הכלכליים הבינלאומיים" וכי הערכה זו "נובעת בין היתר מעצמאות הרשות השופטת והשירות הציבורי". מלבד החשש מפני פגיעה בעצמאות מערכת המשפט, ונזקים כמו הורדת דרוג אשראי, הזהירו המומחים מפני נזק ארוך טווח עקב ריכוז של כוח פוליטי בידי קבוצה קטנה, בלא איזונים ובלמים חזקים, שנחשב גורם מרכזי לנחשלות כלכלית. החשש הוא שהסרת המגבלות על הממשלה תוביל להגברת החקיקה הפרסונלית וכי המנגנון הבירוקרטי יהפוך בלתי מקצועי. הפרופסורים לכלכלה הזהירו כי הנזק הצפוי מכך עלול להמשך עשרות שנים. הזהרות אלה מתבססות על מחקרים של זוכי פרס נובל לכלכלה דאגלס נורת', אנדריי שלייפר ודרון אג'מולו.[34]
במחקר שערך פרופ' מומי דהן על האפקטיביות של 34 ממשלות מבין מדינות ה-OECD נמצא קשר שלילי חזק בין האפקטיביות הממשלתית לבין רמת המינויים הפוליטיים.[35] בישראל, לאור החילופים התכופים בין השרים במשרדים השונים, הגברת ההשפעה הפוליטית על מינוי בכירים עלולה להוביל לאובדן הזיכרון הארגוני בכל פעם שהשלטון מחליף ידיים. התחרות בין מועמדי המפלגה על לבם של הבוחרים וקבלני הקולות עלולה לכלול הבטחה למינויים עתידיים בשירות הציבורי בתמורה לתמיכה פוליטית. שלטון מקורבים מוביל לסיאוב במובנים של הסתיידות שלטונית ובינוניות ולשחיתות. העדר פיקוח ובקרה מספקים על התמיכה של משרדי הממשלה בגופים שונים עלול לאפשר זרימת התקציבים מהקופה הציבורית אל בעלי אינטרסים המקורבים לשר או למפלגה. גם היעדר סנקציות כנגד חברי ממשלה על מינויים פוליטיים מאפשר את המשך קיום התופעה. גם תופעת "המכרזים התפורים" והעדר מכרזים מגביר אף הוא את הפוליטיזציה[36] ואיתה את הפגיעה באיכות השירות הציבורי ובחוסר ניהול אסטרטגי מסודר.[28]
פוליטיזציה של מושגים
פוליטיזציה של מושג או רעיון היא הפיכתו מנייטרלי לפוליטי. במהלך השנים האחרונות, מושגים שהיו בעבר נייטרליים עברו פוליטיזציה. המושג "דמוקרטיה", למשל, הפך לנושא מחלוקת בין גישות שונות למבנה המדינה ולתפקידי המוסדות, כאשר כל צד מאשים את האחר בפגיעה בעקרונות הדמוקרטיים. גם המושג "שחיתות שלטונית" הפך לכלי פוליטי בדיונים ציבוריים ובמסעות בחירות, כאשר גורמים פוליטיים משתמשים בו להדגשת כשלים בממשלות יריבות. השאלה מי מעלה את טענת השחיתות הופכת לחשובה יותר מהשאלה האם השחיתות אכן התרחשה. הפיכת מוסדות המדינה בשיח הציבורי למזוהים פוליטית מחליש אותם ומקשה על יכולת התפקוד שלהם ועל המאבק בשחיתות.[37] גם המושג "שלטון החוק" הפך למוקד למחלוקות בין רשויות המדינה, במיוחד בהקשרים של מערכת המשפט והאכיפה. מושגים כמו פיוס, שוויון וסובלנות עברו פוליטיזציה וניסיון לקדם אותם מתויג ועובר דה-לגיטימציה.[38] תהליך זה יוצר מתח חברתי ומעמיק את הפערים בין קבוצות שונות באוכלוסייה.
פוליטיזציה של זהויות
פוליטיזציה של זהויות בישראל מתייחסת לשימוש בזהויות אתניות, דתיות, תרבותיות ומגדריות ככלים לקידום מטרות פוליטיות. תופעה זו מתבטאת בהדגשת זהויות כמו מזרחיות, אשכנזיות, דתיות, חילוניות ועוד, והשפעתן על השיח הציבורי, המדיניות והפוליטיקה במדינה. פוליטיזציה של זהויות עלולה להוביל לפילוג חברתי, כאשר הדגשת ההבדלים בין קבוצות שונות מחזקת את ההפרדה והמתחים ביניהן.[39]
הזהות המזרחית בישראל עברה תהליכים של פוליטיזציה, שבהם קבוצות ואינדיבידואלים השתמשו בזהות זו כדי לקדם אינטרסים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים. הדגשת המזרחיות ככלי פוליטי נועדה להתמודד עם תחושות של הדרה ואפליה, ולדרוש הכרה ושוויון.[40]
רגשות נעשים קולקטיביים ושכיחים בזירה החברתית והפוליטית כאשר הם משרתים את האינטרסים של שחקני מפתח שיכולים לשלוט או להשפיעה בזירה זו. במדינות עם סכסוך מתמשך מתפתחת מסיבות הישרדותיות חשיבה המחלקת ומפרידה באופן נוקשה קבוצות לטובים ורעים ומתפתחת תפיסה שמי שלא שייך לקבוצה שלי הוא אויב. כדי שיתפתחו נורמות חברתיות המתנגדות למגמה זו על הציבור לקבל מסרים המאותתים כי הנורמה היא סובלנות בין קבוצות. מסרים אלו יכולים להגיע ממוסדות הנתפסים בעיני הציבור כמרכזיים (למשל כנסת, מערכת החינוך), מעוגנים חברתיים כמו משפיעני רשת או מנהיגים פוליטיים מהמיינסטרים, ומהדרך בה נתפסת דעת הקהל (כדוגמת סקרים). על פי הלפרין האותות המועברים לציבור בשלוש הדרכים הללו מחזקים פוליטיזציה של זהויות ושנאה בן קבוצתית.[41]
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ IDI | לקידום דמוקרטיה ושוויון בישראל, באתר www.idi.org.il, 2025-05
- ↑ The Formative Socio-Political Crisis in Israel: Implications for National Security, inss, ספטמבר 2023
- ↑ הסוד נחשף: כך מימן השב"כ שבועון שנועד להגן על הממשלה – חדשות 13, באתר 13news.co.il
- ↑ ממלכתיות. התפיסה האזרחית של דוד בן גוריון. עמוד 309
- ↑ ניר קידר, בן גוריון והחוקה. עמוד 184, באתר כותר
- ↑ מבוך המשילות. אתגרים מערכתיים של השרות הציבורי בישראל. עמוד 18
- ↑ כשבן־גוריון הפעיל את השב"כ והמשטרה נגד חושפי שחיתויות, באתר ישראל היום
- ↑ הפנקס האדום - חיפוש ב-Google, באתר www.google.com
- ^ 9.0 9.1 דן רבן, צחי שדה, "המנצח לוקח הכל": האם ניסיון העדפת המקורבים של היום חמור מימי מפא"י?, באתר ynet, 13 בינואר 2023
- ↑ ניר קידר, ממלכתיות. הגישה האזרחית של בן גוריון. עמוד 309
- ↑ קראו בכותר - עדכון גרסה : כללים חדשים לדמוקרטיה, באתר kotar.cet.ac.il
- ^ 12.0 12.1 יצחק זמיר, מינויים פוליטיים
- ↑ מינויים פוליטיים בישראל ובמבט השוואתי, באתר www.idi.org.il, 2011
- ↑ צבי זרחיה, תוכנית הולנדר נגד מינויים פוליטיים: סמנכ"לים למינהל לא יוכפפו לשרים, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2004
- ^ 15.0 15.1 פוליטיזציה של שירות המדינה, באתר www.idi.org.il, 2019
- ↑ "אוליגרכיה פקידותית מטרפדת החלטות ממשלה", באתר ערוץ 7, 24 בנובמבר 2003
- ↑ עידן גרינבאום וליאור גוטמן, "אם זה היה תלוי באוצר, לא היו היום נתיבי איילון", באתר כלכליסט, 3 בינואר 2010
- ↑ חוק, חוקה וממשל: יציבות שלטונית, חיזוק המשטר החוקתי ושלטון החוק, באתר www.idi.org.il, 2022
- ↑ במקצועיות ובעצמאות - חיזוק השירות הציבורי, באתר www.idi.org.il, 2019
- ↑ דוח ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון – כל מה שחשוב לדעת, באתר www.idi.org.il, 2024-08
- ↑ וואלה | מיהו שמרן ומיהו אקטיביסט? פסק דין חדש של העליון מגלה שוב שפה זה לא אמריקה Amit Pollak Matalon top Israeli law firm, באתר עמית פולק מטלון ושות - משרד עורכי דין, 17 באוגוסט 2023
- ↑ משה גורלי, רכבת ההרים למינוי היועמ"ש: גרוניס התנגד למועמדותה של מיארה, תמך בנזרי, באתר כלכליסט, 31 בינואר 2022
- ↑ אבישי גרינצייג, ההתייעצות עם מני מזוז וההמלצה הכפולה: מאחורי הקלעים של הדרמה בבג"ץ, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2022
- ↑ הממשלה אישרה פה אחד: גלי בהרב-מיארה מונתה ליועצת המשפטית לממשלה, באתר ערוץ 7, 7 בפברואר 2022
- ↑ טובה צימוקי, היועמ"שית אישרה לגנץ למנות רמטכ"ל חרף הבחירות, באתר ynet, 14 ביולי 2022
- ↑ פרופסור משה קופל, מה באמת נמצא בהסכם הגז עם לבנון ואיך הפרסומים הטעו אותנו, באתר פורום קהלת, 15 באוקטובר 2022
- ↑ רועי פולקמן ואיילה לונדנר, "מה שווה השירות הציבורי אם אנחנו לא שולטים בו?", השילוח – כתב עת ישראלי להגות ומדיניות, דצמבר 2018
- ^ 28.0 28.1
ירדן בן גל הירשהורן, שירות המדינה בשירות הפוליטיקאים: "מי שעובד לפי הכללים מסומן כבעייתי", באתר TheMarker, 20 באוקטובר 2024
- ↑ פטורים ממכרז בשירות המדינה: הסטייה מ"דרך המלך" והקשר למינויים פוליטיים, באתר www.idi.org.il, 2024
- ^ 30.0 30.1 פוליטיזציה של שירות המדינה, באתר www.idi.org.il, 2019
- ^ 31.0 31.1 31.2 תהליכי החלשת הדמוקרטיה: תמונת מצב לציון סיום מושב החורף של הכנסת
- ↑ דן רבן, צחי שדה, "המנצח לוקח הכל": האם ניסיון העדפת המקורבים של היום חמור מימי מפא"י?, באתר ynet, 13 בינואר 2023
- ↑ קראו בכותר - פוליטיקה חוקתית : חוק יסוד: הפוליטיקה : מענה לתופעת השחיתות השלטונית בישראל, באתר kotar.cet.ac.il
- ↑ מכתב המרצים והמרצות, סוף ינואר 2023
- ↑ מומי דהן, אפקטיביות הממשלה בישראל במבט בינלאומי משווה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מחקר מדיניות 114, נובמבר 2016
- ↑ קראו בכותר - פוליטיקה חוקתית : חוק יסוד: הפוליטיקה : מענה לתופעת השחיתות השלטונית בישראל, באתר kotar.cet.ac.il
- ↑ [https://www.idi.org.il/media/15583/לגיטימציה-של-מאבק-שחיתות-שלטונית-מול-מגמות-של-פופוליזם-סיכום-הכנס.pdf לגיטימציה של מאבק - שחיתות שלטונית מול מגמות של פופוליזם]
- ↑ עירן הלפרין, אזהרת שוליים, כנרת זמורה, 2024, עמ' 236
- ↑ [https://www.taubcenter.org.il/wp-content/uploads/2020/12/h2000pluralisminisrael.pdf? פלורליזם בישראל מכור היתוך ל"מעורב ירושלמי"]
- ↑ הזמן הזה, הזהות המזרחית כפרויקט פוליטי // אריאל דוד • הזמן הזה, באתר הזמן הזה, 2022-08-31
- ↑ עירן הלפרין, אזהרת שוליים, כנרת זמורה, 2024, עמ' 68-72, 95-136
פוליטיזציה בישראל40454434