פדריקו דה מונטפלטרו, דוכס אורבינו
 | |||||||||
| דיוקן של פדריקו. | |||||||||
| לידה |
7 ביוני 1422 גוביו, מדינת האפיפיור .svg){kind=small} | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 בספטמבר 1482 (בגיל 60) פרארה, דוכסות פרארה .svg){kind=small} | ||||||||
| מדינה |
דוכסות אורבינו  | ||||||||
| מקום קבורה |
אורבינו, איטליה  | ||||||||
| דת | נצרות קתולית | ||||||||
| בת זוג |
ברנקלוני גנטליה, בטיסטה פורצה | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
.svg){kind=small}
פדריקו דה מונטפלטרו (באיטלקית: Federico da Montefeltro; 7 ביוני 1422 - 10 בספטמבר 1482) היה קונדוטיירי בימי הרנסאנס האיטלקי ורוזן (מאוחר יותר גם דוכס) אורבינו. פדריקו אשר היה אינטלקטואל, הומניסט ומנהיג אזרחי נחשב להיות אחד השליטים החשובים ביותר שתמכו והאדירו את השפעת הרנסאנס. במהלך שלטונו על אורבינו הפכה העיר למרכז התרבות של חצי האי האפניני והוקמה הספרייה הגדולה ביותר באיטליה, שנייה רק לספריית הוותיקן במדינת האפיפיור.
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות
פדריקו נולד בתור בנו הלא חוקי של גוידנטוניו דה מונטפלטרו, רוזן אורבינו. עוד בצעירותו הוא הוכר כבן חוקי בידי האפיפיור, מרטינוס החמישי. אורבינו (ממוקמת מזרחית לפירנצה) הייתה בתוך האימפריה הרומית הקדושה והושפעה רבות מהרנסאנס האיטלקי שהחל באותה העת מתוך פליטים שברחו אל חצי האי האפניני מהאימפריה הביזנטית והביאו איתם כתבים קלסיים מהמזרח.
פדריקו קיבל חינוך פרטי והושפע רבות מהומניזם. עוד בהיותו ילד הפך לאסיר פוליטי ברפובליקה של ונציה במסגרת הסכם הכניעה של אביו לאחר הפסד כוחותיו במלחמות האזוריות בחבל לומברדיה (בצפון איטליה) בגיל 15 קיבל תואר אביר מידי זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ושנתיים אחר כך החל באימונים להיות קונדוטיירי אחרי אביו, (מפקד של צבא שכיר).
קונדוטיירי
אורבינו והשטחים בסביבתה שנשלטו בידי משפחת האצולה מונטפלטרו לא הייתה עשירה ביחס לערים אזוריות שונות. השדות החקלאיים לא הביאו גידולים רבים והעיר לא הייתה ממוקמת על כל מעבר סחר מרכזי. מצב זה הביא רבים מאנשי אורבינו להתגייס לכדי צבא שכיר בשירות כוחות גדולים יותר ברחבי צפון איטליה. ראש משפחת מונטפלטרו נהג לקחת על עצמו את התפקיד של הקונדוטיירי, מנהיג הצבא השכיר.
רוב המלחמות ברחבי איטליה נוהלו בידי צבאות שכירים אלו. פעמים רבות משפחת אצולה שלטת העבירה שוחד למנהיג של צבא שכירים בשירות עוין בכדי להסית אותו לצידה, דבר קבע לעיתים גורל מלחמות. לאורך שירותו הצבאי קיבל פדריקו מוניטין גם של מפקד מוכשר אך גם כמנהיג נאמן אשר לא הושפע מהצעות שוחד. מוניטין זה הביא לכך שערי מדינה רבות ברחבי צפון איטליה חתמו איתו הסכמים שלא יפעל נגדם בתמורה למחיר תשלום נאה שהעשיר את אורבינו עצמה.
במהלך הנהגתו הצבאית פעל בשכירות ונציה, ממלכת נאפולי, דוכסות מילאנו, רפובליקת פירנצה ומדינת האפיפיור. מתוך חשש לאנשיו באורבינו, פדריקו דאג להרחיק את שדה הקרב מהעיר ואזורה ובכך מנע פגיעה באנשיו. מכיוון שרוב השכירים בצבאו היו תושבי אורבינו ומכאן גם נתיניו, פדריקו נהג להעביר כספים למשפחות של פצועים ונופלים מאנשיו בכדי למנוע קושי כלכלי עקב איבוד בן המשפחה.
שליט אורבינו
הנהגה
אביו של פדריקו, גוידנטוניו, נפטר במהלך פברואר 1443 ובמותו הותיר את אורבינו לירושת בנו אודנטוניו דה מונטפלטרו, אשר נבחר לרשת את אביו בהחלטתו של האפיפיור אאוגניוס הרביעי. ב-22 ביולי 1444 נרצח אודנטוניו בידי חבורת קושרים. מכיוון שלא היה חשוד במעורבות ברצח נבחר פדריקו בידי משפחתו לרוזן העיר החדש. פדריקו נבחר בין לבין הודות לכישרונו הצבאי והניהולי.
לפי תפיסתו הפילוסופית ההומנית, אשר לה הייתה השפעה רבה על פועלו, פדריקו פעל במדיניות של קרבה לעם וקרבה לאנשים הנמצאים תחתיו. כמו כן הוא ראה אצילים ובני המעמד השלישי כשווים בפני החוק. סדר היום הממוצע של פדריקו החל בהליכה לשוק העירוני ודיון עם הסוחרים לגבי צורכיהם ומצבם של העסקים השונים. בהמשך פעל אל מול מעון משפחתו ופעל בתפקיד של בורר בבעיות אזרחיות וסכסוכים אזרחיים ופליליים.
כמו כן פדריקו נהג לקבל ידיעות אקטואליה לגבי אירועים מדיניים אזוריים מפי תושבים במהלך שפעל כבורר. עם ירושת אורבינו היה פדריקו בשירות פרנצ'סקו ספורצה מדוכסות מילאנו. פדריקו העביר את העיר פזארו שכבש לידי בית ספורצה בתמורה ל-13,000 פלורנים (מטבע ששומש באותה העת ברחבי חצי האי האפניני). בשנת 1464 כבש את העיר רימיני בשם האפיפיור פאולוס השני.
פטרון רנסאנס
ערך מורחב – הרנסאנס האיטלקי
אהבתו הרבה של פדריקו ללימוד, בייחוד של פילוסופיה והיסטוריה, הביאה במהרה להכרתו בחשיבות הרבה של הרנסאנס עוד בתחילת ימיו. היחלשות האימפריה הביזנטית ונפילתה הסופית במהלך המצור על קונסטנטינופול במהלך 1453 הביאה בו בזמן לתנועה נרחבת של אינטלקטואלים ביזנטיים אל חצי האי האפניני. המידע שהביאו איתם, שכלל כתבים רבים עוד מהתקופה הרומאית המוקדמת היוו תפקיד מרכזי בתחילתו של הרנסאנס.
על כן קרא פדריקו להקים ספריית ענק בתוך אורבינו, אשר הייתה שנייה רק לספריית הוותיקן בכל איטליה. בתוך הספרייה היו מספר סקריפטוריומים שנועדו להעתקת כתבים עתיקים והוספתם לספרייה בידי סדרת כותבים שהועסקו בידי פדריקו עצמו. עם הקמת הספרייה הקים פדריקו גם ארמון מרכזי בתוך אורבינו שנועד להכיל את הספרייה אך גם את דיוני חצר המלוכה. עם הקמת הספרייה הגיעו יותר ויותר אינטלקטואלים לאורבינו עצמה והפכו אותה למרכז תרבותי ואידאולוגי אשר היה לסמל הרנסאנס האיטלקי. גדולה זאת של אורבינו תרמה רבות להתפשטות הרנסאנס ברחבי האימפריה הרומית הקדושה ומעבר לה.
על פועלו לקידום תרבות הרנסאנס ניתן לפדריקו תואר אביר מסדר הבירית מידי אדוארד הרביעי, מלך אנגליה. פועלו הנרחב של פדריקו הביא לכינויו "האור של איטליה". הארמון של דוכסות אורבינו אשר בנה יכלול מאוחר יותר אוספים רבים של יצירות אומנות, כולל איורים של רפאל סאנציו. מאוחר יותר חלק מהאיורים הועברו אל מוזיאון המטרופוליטן לאמנות. עם הזמן מלכים ברחבי מרכז ומערב אירופה הקיפו את חצר המלוכה שלהם באינטלקטואלים ויודעי דבר בתור סמל לרנסאנס[1].
חיים אישיים
רוב פועלו של פדריקו לבניית אורבינו לכדי מרכז של פאר ויוקרה נעשה ביחד עם אשתו השנייה, בטיסטה פורצה. במהלך רוב מסעות המלחמה של פדריקו נותרה בטיסטה באורבינו ומילאה תפקיד של דוכסית ועוצרת במקום בעלה. כמו כן, פדריקו נהג לערב את בטיסטה בנוגע להחלטות חשובות אודות אירועים פוליטיים ומדיניים. לאורך כל תקופת שלטונו של פדריקו בתור רוזן ומאוחר יותר דוכס (תואר שניתן לו בידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי בשנת 1474), אפפה השאלה לגבי היורש. מנישואיו של בטיסטה נולדו שש בנות אך בשנת 1472, בעודה בת 26 בלבד, נפטרה בטיסטה עקב סיבוכים בלידת בנה היחיד, שהיה ליורשו החוקי של פדריקו.
בנו של פדריקו, גוידובלדו, היה לאורך כל חייו חולה כרוני ולמרות זאת הוא פעל ללמוד רבות מאביו וחונך להיות מפקד צבאי. עם פטירתו של פדריקו במהלך מסע צבאי עקב חולי הדוכסות עברה לידי בנו, גוידובלדו, אשר לאורך שלטונו השפעתה נחלשה והפכה מאוחר יותר למדינת חסות של מדינת האפיפיור.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הומניזם: בבית מדיצ'י ופדריקו דה מונטפלטרו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- פדריקו דה מונטפלטרו, באתר המוזיאון הבריטי
- פדריקו דה מונטפלטרו, דוכס אורבינו, ביוגרפיה (באיטלקית)
הערות שוליים
- ^ פדריקו איבד את עינו הימנית במהלך תחרות אבירים ומכאן הסיבה שבדיוקנאות שלו הוא נראה על צד שמאל.
פדריקו דה מונטפלטרו, דוכס אורבינו30600703