קופשיווניצה
 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 שוויינטוקז'יסקיה |
| מחוז | סנדומייז' |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,531 (2006) |
| קואורדינטות | 50°35′N 21°35′E / 50.583°N 21.583°E |
| http://www.koprzywnica.eu/ | |
קופשיווניצה (בפולנית: Koprzywnica; ביידיש: פאקשיווניץ) היא עיירה במחוז סנדומייז' שבפרובינציית שוויינטוקז'יסקיה בפולין, בסמוך לשפך נהר קופשווינקה אל הויסלה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
בשנת 1185 הוקם בקופשיווניצה מנזר של נזירים ציסטרסיאניים, ובשנת 1268 הוענקו ליישוב זכויות עיר. באמצע המאה ה-17 הוחרבה העיירה בידי גייסות האימפריה השוודית.
בחלוקת פולין בסוף המאה ה-18 נכללה העיירה בתחום השליטה האוסטרית. בשנת 1869 ניטל מהיישוב מעמדו העירוני, וזה הושב לו רק בשנת 2001.
יהודי קופשיווניצה
על יהודים נאסר להתיישב בעיירה עד תקופת השלטון האוסטרי. במהלך המאה ה-19 גדלה הקהילה ביישוב, אך בסוף אותה מאה נבלמה התפתחות זו, כתוצאה ממגפת כולירה שפרצה בעיירה ומשריפה שפרצה לאחר מכן ברובע היהודי בה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה גירשו האוסטרים מהעיירה כ-500 יהודים, ולאחר המלחמה נקלעו יהודיה למשבר כלכלי. בין מלחמות העולם התקיימה בעיירה פעילות של אגודת ישראל ושל המפלגות הציוניות. בתקופה זו נמנו בעיירה כ-810 יהודים, כשליש מתושביה. בשנות השלושים של המאה ה-20 סבלו יהודי העיירה מהתנכלויות אנטישמיות גוברות והולכות מצד שכניהם הפולנים, תוך הצבת משמרות חרם בפתח חנויותיהם.
בעיר היו קהילות חסידיות של חסידות דז'יקוב וחסידות טריסק. רבני העיר: רבי יחיאל הורוביץ בנו של רבי מאיר מדז'יקוב (מתר"מ בערך עד תרנ"ב אז גורש מהעיר ומתרס"ט עד תרפ"ב), בנו רבי נפתלי (עד תרצ"ב) ואחריו אחיו רבי אלתר שנרצח בשואה. אח נוסף רבי אברהם כיהן אף הוא בעיר והקים בה ישיבה בשם "בית יחיאל" (נכדיו מכהנים בארצות הברית כאדמו"רים מפאקשנוויץ). במשך תקופה כיהן בעיר ברבנות רבי ניסן לייב טברסקי משושלת מקארוב.
בשואה
עם כיבוש העיירה בידי הגרמנים בתחילת ספטמבר 1939, הוטלו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת טלאי צהוב, איסור הליכה על מדרכות, חובת תשלום סכומי כופר, איסור על קשר עם לא יהודים וחובת ביצוע עבודות כפייה מעת לעת רצחו אנשי ס"ס קבוצות יהודים בעיירה. בדצמבר 1940 רוכזו יהודי העיירה בגטו שהוקם בה, ממנו שולחו למחנות עבודה סמוכים. בתחילת 1941 הובאו לגטו זה מאות יהודים מראדום ומווינה.
ב-27 באוגוסט 1941 הוצאו להורג כל חברי היודנרט בעיירה בידי שוטרים גרמנים ופולנים, לאחר שלא עמדו באחד מתשלומי הכופר. באוקטובר 1942 רוכזו בגטו שבעיירה יהודים נוספים מיישובי הסביבה.
ב-20 באוקטובר 1942 פשטו על הגטו שבעיירה אנשי ס"ס ושוטרים אוקראינים, ושילחו את כ-1,600 היהודים שנותרו בו למחנה ההשמדה טרבלינקה, תוך רצח חולים וקשישים במהלך האקציה.
יהודים מעטים שהצליחו להימלט מהאקציה ולהסתתר, נרצחו ברובם בידי הגרמנים ובידי פרטיזנים פולנים.
