פאול מוהן
פאול מוהן, (24 במאי 1898, שטוקהולם, שוודיה - 18 בפברואר 1957, סורנגו, שווייץ), היה דיפלומט שוודי, משנה לשופט השוודי אמיל סנדסטרום שעמד בראש ועדת אונסקו"פ. האיש "שיותר מכל אדם אחר תיחם את גבולות המדינה העברית העתידה"[1] שרטט את ההצעה למפת תוכנית החלוקה של האו"ם ב-1947.
ביוגרפיה
מוהן החל לללמוד באוניברסיטת שטוקהולם עם סיום לימודיו התיכוניים בשנת 1916. בשנת 1925 למד באוניברסיטת אופסלה.
ביוני 1947 נמנה על חברי המשלחת השבדית בועדת אונסקו"פ[2].
באוגוסט 1948 הגיע לחיפה כיועץ המדיני של המתווך פולקה ברנדוט[3]. לאחר רצח ברנדוט נותר בישראל, שכן הוא היה מינוי רשמי של מזכירות האו"ם ולא יועץ אישי של ברנדוט[4]. באוקטובר 1948 נתמנה לנציגו של באנץ בתל אביב[5]. במסגרת זאת הוא ניהל שיחות על בינאום ירושלים[6].
ב–1949, בתום מלחמת תש"ח מילא תפקיד דיפלומטי בשיחות שביתת הנשק בין ישראל למדינות ערב. בין השאר פיקח על שיחות ישראל-לבנון[7]. הוא סיים את תפקידו בישראל ביולי 1949[8].
בסוף 1952, במהלך המשבר ביחסי איראן ובריטניה, נשלח ללונדון כדי לעמוד בראש המחלקה בשגרירות שבדיה בלונדון שתייצג את ענייני איראן בלונדון לאור ניתוק היחסים בין איראן לבריטניה[9].
יחסו לעם היהודי סבלותיו ושאיפותיו
אביו היה כומר פרוטסטנטי שהזדעזע עמוקות ממשפט דרייפוס והנחיל לבנו את המודעות לקורותיו הטראגיים של העם היהודי. שמה של ארץ ישראל בפיו היה "ארץ הקודש", נהג לעיין ברשימת חתני פרס נובל היהודים ולהתעמק בחקירת "השכל היהודי". בשנות מלחמת העולם השניה, עת שרת במזרח התיכון התוודע לשאיפות הלאומיות של הערבים ולא גילה כלפיהם אהדה יתירה. ביקור במחנות העקורים שם נפגש עם ניצולי השואה שהמתינו להחלטה על הקמת המדינה היהודית הותיר בו רושם עז.
ביומנו העיד שהמציאות של ישוב יהודי בנגב, שבעיניו הייתה "הצלחה יוצאת דופן", היא ששכנעה אותו להותיר את הנגב בגבולות המדינה היהודית. מנגד, הוא כתב שהבדואים "יכולים לחיות שם גם אלף שנה מבלי להשאיר סימן".
המצדדים בתקפותו של האידיאל "במקום בו תעבור המחרשה העברית – שם יקבע הגבול" ראו במפתו של מוהן הוכחה לצדקת טענתם.
הגרסא המקורית של המפה וחלופתה
על פי תאורו של ההיסטוריון אלעד בן-דרור מוהן, איש הביון השוודי, פרש על שולחנו בז'נבה את מפת הארץ, גזר משולשי נייר צבעוניים, הפיל אותם על המפה, הזיז על פי הבנתו וחיפש נקודות השקה[10].
המפה ששרטט מוהן והעמידה את היחס בין שטח המדינה היהודית לעומת שטח המדינה הערבית על 62:38 לטובת המדינה היהודית נילוותה להצעת ועדת אונסקו"פ שהועברה לדיון בעצרת הכללית של האו"ם. העצרת החזירה את ההצעה והמפה לדיון נוסף בתת ועדה של ועדת אונסקו"פ - ועדת אד-הוק, עליה נמנו נציגי כל המדינות החברות באו"ם[11], דיון שגרע משטח המדינה היהודית, ביחס למפה המקורית של מוהן, 7% המשיקים לגבול עם מצרים במערב הנגב והעמיד את היחס בין שטחי המדינות על 55:45 לטובת המדינה היהודית[12]. החלטתה של ועדת האד-הוק היא שהתקבלה על ידי העצרת הכללית כגבולות החלוקה[13].
ראו גם
לקריאה נוספת
עופר אדרת, השוודי הציוני והשתקן שחילק את ארץ ישראל הפך קצת פחות מסתורי, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2017
הערות שוליים
- ^ דוד הורביץ, שליח הסוכנות היהודית לאו"ם
- ^ מי ומי חברי ועדת החקירה, המשקיף, 1 ביוני 1947
- ^ הגיע הגנרל השבדי ראש המפקחים, על המשמר, 1 באוגוסט 1948
- ^ 5 המשקיפים השבדיים עוזבים, הבוקר, 6 באוקטובר 1948
- ^ דר. מוהן נתמנה נציג באנץ בת"א, המשקיף, 7 באוקטובר 1948
- ^ ד"ר מוהן מקווה עדין לפירוז ירושלים, הבוקר, 18 באוקטובר 1948
- ^ שיחות ישראל - הלבנון - הבוקר בראש הנקרה, הבוקר, 1 במרץ 1949
- ^ ריילי ללוזאן, מון ללייק־סקסס, הבוקר, 28 ביולי 1949
- ^ אחרון פקידי פרס בלונדון, שערים, 2 בנובמבר 1952
- ^ אלכס דורון, המתווך: האיש שליווה את ישראל ונשכח, באתר nrg, 2 באפריל 2012
- ^ תת-ועדה לועדת אונסקו"פ
- ^ מפת הצעת הרוב של ועידת אונסקו"פ מול מפת הצעת החלוקה שגיבשה ועדת האד-הוק ואושרה בעצרת האו"ם, בתוך רות גביזון (עורכת), שישים שנה להחלטת כ"ט בנובמבר 1947 - החלטת החלוקה והמחלוקת סביבה, הוצאת מרכז מציל"ה, עמ' 339
- ^ בתום מלחמת תש"ח עמד היחס בין שטח המדינה היהודית לשטח שנותר בידי הערבים בארץ ישראל המערבית על 78:22 לטובת המדינה היהודית