טומטום ואנדרוגינוס
טֻמְטוּם ואַנְדְּרוֹגִינוֹס הם מונחים המשמשים בהלכה לתיאור אדם בעל זוויג שאינו ברור, אַנְדְּרוֹגִינוֹס הוא אדם שיש לו איברים של שני המינים גם יחד, וכתוצאה מכך לא ניתן להכריע למי מהמינים הוא שייך באופן אובייקטיבי. באדם כזה הספק הוא בלתי ניתן להכרעה מבחינה הלכתית. לעומתו טֻומְטוּם הוא מי שאיבריו פנימיים ואינם נראים לעין, או שאין אפשרות לזהות על פי איבריו לאיזה מין הוא שייך כי הם אינם משתייכים באופן מובהק לאחד מהמינים, אך ייתכן כי יזוהה לאחר זמן, רטרואקטיבית, שייך לאחד מהמינים.
המשנה קובעת בנוגע להלכות זב, כי: ”טמטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חמרי (חומרות) האיש וחמרי האישה.” (מסכת זבים, פרק ב', א') דבר זה בא לידי ביטוי בהלכה במקומות נוספים, בהם מתייחסים לשני אנשים אלה כאל ספק, ומשכך יש להחמיר.
המילה "אנדרוגינוס" היא הרכבה של שתי מילים ביוונית: andro) ανδρο) - איש, ו-gune) γυνη) - אישה. על פי ספר הערוך, המילה "טומטום" באה מהמשמעות של "אטום"; כלומר, שאבריו אינם גלויים[1].
הגדרה הלכתית לאנדרוגינוס
בהגדרת אנדרוגינוס ישנן דעות רבות בראשונים. העיקריות שבהן:
דעת הרמב"ם
לדעת הרמב"ם[2] אנדרוגינוס דינו כספק זכר ספק נקבה. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך. אמנם גם לדעה זו יש להבחין בין טומטום לאנדרוגינוס: בעוד הספק במקרה של הטומטום הוא מציאותי, הספק במקרה של האנדרוגינוס הוא דיני. דהיינו, אם מינו של האנדרוגינוס הוא זכר, כך יהיה הדין לכל אנדרוגינוס בעולם. ואילו הספק בטומטום הוא פרטני וייתכן כי טומטום אחד הוא זכר בעוד חברו נקבה. כך בעוד טומטום שתוקע בשופר אינו מוציא אף את מינו, אנדרוגינוס יכול להוציא את מינו כי שניהם באותו ספק.
דעת הראב"ד
הראב"ד[3] חולק וסובר שדינו כחציו זכר וחציו נקבה, כעין חציו עבד וחציו בן חורין. ומקורו מתלמוד ירושלמי מסכת יבמות פרק ח' הלכה ו'.
דעת הרא"ש
הרא"ש [4] פסק להלכה, שדינו להלכה כדין ודאי זכר, וכדעת ר' יוסי במשנה. וכן דעת התוספות[5].
דעת הרמב"ן
לדעת הרמב"ן[6] הוא בריה בפני עצמה, כלומר מלבד זכר ונקבה קיים מין שלישי והוא אנדרוגינוס.
דינים המוסכמים לכל השיטות
יש לציין שמחלוקת הראשונים היא רק לגבי ההתייחסות לאנדרוגינוס עצמו. לגבי סימני הזכרות שלו, מוסכם לכל השיטות שדינו כזכרות גמורה. הנידון הוא רק איך משפיעים הסימנים על דיני האנדרוגינוס.
הגדרה הלכתית לטומטום
אחת ההשלכות המשותפות לטומטום ואנדרוגינוס היא פטור ממצוות עלייה לרגל, מכיון ששניהם אינם מוגדרים כ"זכורך" (מלשון זכר)[7].
לפי ההלכה, טומטום אינו נחשב אדם ממין שלישי, אלא מוגדר כספק אשה וספק גבר, ועל כן הוא אינו פטור ממצוות עשה שהזמן גרמא (כמו נשים) וחלות עליו החומרות של שני המינים, מספק[8]. מחמת אותו ספק טומטום לא יכול להוציא אחרים ידי חובה במצוה שנשים אינן חייבות בה, כי ייתכן שהוא עצמו אינו חייב בה, ואדם שאינו חייב במצוה אינו יכול להוציא אחרים ידי חובה בה[2]. מותר לאנשים משני המינים להתייחד עם טומטום, ומותר לבוא עמו במגע[9]. לנקבה אף מותר לקיים יחסי אישות עם טומטום, אולם לבת זוג של טומטום אין מעמד הלכתי של אשת איש רגילה, והנואף עמה לא נענש בחנק ככל שוכב עם אשת איש[10]. איסור משכב זכר לא חל על משכב עם טומטום, אולם זכר השוכב עם טומטום חייב במכת מרדות מספק[11].
טומטום שנקרע העור שמעל איבריו ונמצא כי יש לו איברים זכריים או נקביים, משנה את מעמדו ההלכתי, ומאותו רגע מינו נקבע על פי האיבר שנתגלה שיש לו. למרות שבמקרה כזה מסתבר רטרואקטיבית שמרגע לידתו היה לו מגדר, הוא לא נחשב כאילו היה לו מגדר מרגע לידתו, אלא רק מרגע חשיפת איבריו[12].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: טמטום |
| ערך מילוני בוויקימילון: אנדרוגינוס |
- טומטום, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אנדרוגינוס, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- אנדרוגינוס, באנציקלופדיה רפואית-הלכתית
- טומטום ואנדרוגינוס, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ רבי נתן מרומי, ספר הערוך, ערך "טם"
- ^ 2.0 2.1 משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ב', הלכה ב'; ניתן להסיק משם לגבי שאר המצוות שספק אם חייב בהן.
- ^ על משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ב', הלכה ב'
- ^ יבמות פב:
- ^ שם
- ^ הלכות בכורות פ"ו
- ^ מסכת חגיגה, פרק א', א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות עבודה זרה, פרק י"ב, הלכה ד'.
- ^ שולחן ערוך, חלק אבן העזר, סימן כ"ב, י"ב.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ג', הלכה א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, שם, פרק א' הלכה ט"ו.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות נחלות, פרק ב', הלכה ג'.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
24763233טומטום ואנדרוגינוס