ערב אל-ע'וארנה
ערב אל-ע'וארנה (בערבית: عرب الغوارنة) הוא שבט בדווי שנדד בארץ ישראל מהמאה ה-19, בעיקר באזורי ביצות. כיום מרוכזים מרבית אנשי השבט בכפר ג'סר א-זרקא שבמישור חוף הכרמל ובכפר ואדי אל-חמאם בבקעת כנרות.
השם אל-ע'וארנה נגזר מהמילה ע'ור (غور) שפרושה בערבית שקע או עמק, והוא ניתן לשבט משום ששהה באזור הע'ור בבקעת הירדן. מוצאו של השבט אינו ברור, אך ידוע כי לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי איברהים פאשה ב-1832 התקבצו בו חיילים ועריקים מצריים, עבדים נמלטים ומשפחות שברחו מכפריהן בעקבות סכסוכים פנימיים או מחשש מפני נקמת דם. בשל היותם נרדפים על ידי החוק ומנודים מהחברה הערבית, נדחקו מהאזורים המיושבים ובחרו לחיות באזורי ביצות ומים על אף שאינם נוחים לעיבוד חקלאי ובהם התיישבו.
מוצאם של רבים מהע'וארנה ממצרים או מצאצאי עבדים בא לביטוי בשמות הנפוצים "אל-מצרי" ו"אל-עביד".
אזורי הנדידה שלהם השתרעו מצפון הארץ עד לאזורי המלחות בדרום ים המלח, וריכוזי ההתיישבות שלהם היו בקעת בית שאן, ביצות כבארה במישור חוף הכרמל, ובעיקר עמק החולה, שם עסקו בגידול צאן ותאויים (ג'מוס), בדיג ובקליעת מחצלאות מקנים וגומא. חלקם הועסקו כאריסים בחקלאות בקרקעות שבבעלות משפחות עשירות מסוריה ולבנון. ישוביהם היו כפרים קטנים של אוהלים וסוכות גומא, ולעיתים היו נוטשים אותם כאשר הצטבר סביבם לכלוך רב, ומקימים אותם מחדש במרחק כמה מאות מטרים[1].
הע'וארנה שישבו בביצות כבארה פונו משם כאשר חברת פיק"א רכשה את שטח הביצות לצורך ייבושו, ב-1924. כפיצוי על כך, קיבלו את רכס הכורכר שמדרום לשפך נחל תנינים והקימו עליו את הכפר ג'סר א-זרקא.
בעמק החולה המשיכו הע'וארנה לשבת עד מלחמת העצמאות. בעקבות המלחמה נמלטו חלקם לסוריה ולבנון, ואחרים פונו ויושבו מחדש בכפר חמאם שהוקם בעבורם לרגלי הר ארבל.
הערות שוליים
- ^ יהודה קרמון, עמק חולה הצפוני, הוצאת י"ל מאגנס 1956, עמ' 64
24821971ערב אל-ע'וארנה