עפרונן קצר-אצבעות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןעפרונן קצר-אצבעות
עפרונן קצר-אצבעות
עפרונן קצר-אצבעות
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: עפרוניים
סוג: עפרונן Calandrella
מין: עפרונן קצר-אצבעות
שם מדעי
Calandrella brachydactyla
תחום תפוצה
מפת התפוצה של עפרונן קצר-אצבעות

מפת התפוצה של עפרונן קצר-אצבעות

  מקייץ
  יציב
  חולף
  חורף

עֶפְרוֹנָן קְצַר-אֶצְבָּעוֹת (שם מדעי: Calandrella brachydactyla) הוא מין של ציפור שיר קטנה במשפחת העפרוניים. הוא מקייץ ומקנן בדרום אירופה, בצפון-מערב אפריקה וברחבי האזור הפלארקטי מטורקיה ודרום רוסיה ועד למונגוליה. במהלך הנדידה הוא יוצר להקות גדולות וצפופות הנודדות יחד; אך לעיתים הוא נודד גם בלהקות קטנות יותר.

בישראל הוא חולף מצוי בכל רחבי הארץ בסתיו ובאביב. הוא דוגר בצפיפויות נמוכות ובאופן מקומי ברמת הגולן, בגליל המזרחי, בגלבוע ובשולי עמק בית שאן, ובנגב המרכזי והמערבי. מספר הזוגות המקננים ופיזורם משתנה מאוד משנה לשנה.[1] בסלנג צפרים הוא מכונה לעיתים בראשי תיבות: "עפרונן קצ"א".

טקסונומיה ואטימולוגיה

העפרונן קצר-האצבעות תואר על ידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן לייסלר בשנת 1814, שנתן לו בתחילה את השם המדעי Alauda brachydactila.[2] עפרוני זה ממוקם כעת בסוג עפרונן שהוגדר על ידי חוקר טבע גרמני אחר, יוהאן יעקב קאופ, בשנת 1829.[3]

השם המדעי הנוכחי הוא מיוונית עתיקה. שם הסוג Calandrella הוא צורת הקטנה של kalandros, השם ביוונית עתיקה שניתן למין אחר במשפחת העפרוניים, עפרוני ענק. שם המין הספציפי brachydactyla גם הוא מיוונית עתיקה, מהמילה brakhudaktulos (βραχυδακτυλος) שמשמעותה "קצר אצבעות": brakhus - "קצר" ו-Dakttulos - "בוהן".[4][5]

העפרונן המונגולי נחשב בעבר לתת-מין של העפרונן קצר-האצבעות (כ-C. b. dukhunensis) עד לפיצולו בשנת 2016 על ידי ה-IOU.[6] בעבר, חלק מהרשימות החשיבו את העפרונן אדום-הכיפה למין האב (כ-C. cinerea) או תת-מין (כ-C. b. cinerea) של העפרונן קצר-אצבעות.[7]

תת-מינים

ישנם שמונה תת-מינים מוכרים:[8]

  • C. b. Brachydactyla ("עפרונן קצר-אצבעות אירופי") (יוהאן פיליפ אכילס לייסלר, 1814) - תת-המין הנומינלי, מצוי בדרום אירופה, באיי הים התיכון ובצפון-מערב אפריקה
  • C. b. hungarica ("עפרונן קצר-אצבעות הונגרי") (הורוואת', 1956) - מצוי בהונגריה ובצפון סרביה
  • C. b. rubiginosa ("עפרונן קצר-אצבעות צפון אפריקאי") (פרומהולץ, 1913) - מצוי בצפון אפריקה
  • C. b. hermonensis ("עפרונן קצר-אצבעות לבנטיני") (הנרי בייקר טריסטראם, 1865) - תואר במקור כמין נפרד.[9][10] מצוי מדרום טורקיה וסוריה ועד צפון-מזרח מצרים
  • C. b. woltersi (הנס קומרלווה, 1969) - מצוי בדרום טורקיה ובצפון-מערב סוריה
  • C. b. artemisiana ("עפרונן קצר-אצבעות טרנס-קווקזי") (בנג'קובסקי, 1913) - מצוי ממרכז טורקיה וטרנס-הקווקז ועד לצפון-מערב איראן
  • C. b. longipennis ("עפרונן קצר-אצבעות ערבתי") (אדורארד פרידריך אוורסמן, 1848) - תואר במקור כמין נפרד בסוג זרעית (Alauda). מצוי מאוקראינה ודרום רוסיה ועד דרום מרכז סיביר ודרום מונגוליה
  • C. b. orientalis (פיוטר סושקין, 1925) - מצוי במרכז סיביר, צפון מונגוליה וצפון סין

על-אף שהוגדרו מספר תת-מינים נפרדים, עדיין קיימת זרימת גנים משמעותית, והמין עצמו מהווה חלק מקומפלקס נרחב יותר של מינים קרובים.

תיאור

זהו עפרוני קטן ובהיר, קטן אף יותר מזרעית. אורך גופו 14–16 ס"מ, מוטת כנפיו כ-28 ס"מ, ומשקלו 19–25 גרם. צבעו חום-אפרפר-כהה עם פספוס כהה מלמעלה, ולבנבן יותר בחלקיו התחתונים. יש לו מקור מחודד ומוצק בצבע וורדרד עם גוון אפור במקצת. הוא בעל פס-גבה בהיר, זנבו כהה, וחישוף האברות קצר למדי. לחלק מהפרטים יש כתמים כהים ובולטים מצידי הצוואר. לפרטים במערב התפוצה יש צבע אדום בכיפה. הזוויגים דומים. העפרונן קצר-האצבעות חיוור יותר מהעפרונן המונגולי, שמקורו קצר יותר.[11] בחורף הוא מתקבץ בלהקות גדולות וצפופות הנעות בתעופה בצורה סינכרונית.[12] קל לבלבלו עם מינים אחרים בסוג, כמו למשל העפרונן הגמדי.

קולות

השירה משתנה בין שני סוגים: ציוץ פשוט ואופייני אליו המבוצע במקטעים קצרים; ומנגינה מגוונת יותר ובעלת חיקויים, הדומה למדי לזו של עפרונן גמדי ומיני עפרוני נוספים. קריאות התעופה אופייניות ומקוטעות, מעין "דרררט" קצר וצרוד, והן שחושפות פעמים רבות את נוכחותו בשדה.[13]

תפוצה ובית גידול

כלל האוכלוסייות של המין, מלבד חלק מהדרומיות ביותר, הן נודדות וחורפות דרומה עד לקצהו הדרומי של הסהרה והודו. הוא משוטט נפוץ למדי לצפון ומערב אירופה באביב ובסתיו.[14] אוכלוסיות המקננות בחצי האי האיברי חורפות באפריקה שמדרום לסהרה. שם הם מעדיפים שטחי גידול ושטחי מרעה יבשים עם שיחים קצרים בעוד שהעפרוננים הגמדיים מעדיפים אזורים יבשים יותר. [15]

תת-המין הנומינלי, C. b. Brachydactyla, מתרבה באירופה (איבריה, צרפת, איטליה, הבלקן ורומניה) וחורף באפריקה. תת-המין ההונגרי, hungarica, מקייץ ומקנן בחלקים המזרחיים של אירופה בעוד rubiginosa מתרבה בצפון-מערב אפריקה. תת-המין hermonensis (לעיתים כולל woltersi) מתרבה בטורקיה, סוריה ומצרים. תת-המין artemisiana (הנחשב לעיתים לתת-מין יחיד עם longipennis[16]) מקייץ ומקנן באסיה הקטנה וחורף בדרום-מערב אסיה. תת-המין longipennis מקייץ ומקנן באוקראינה, מונגוליה ומנצ'וריה וחורף בדרום אסיה בעיקר באזורים היבשים יותר של צפון-מערב הודו.[12]

זהו מין נפוץ החובב ארץ פתוחה יבשה וגידולים חקלאיים. הוא בונה את קינו על האדמה ומטיל שתיים עד שלוש ביצים. מזונו הוא זרעים וחרקים, עם נטייה חזקה יותר לחרקים במיוחד בעונת הקינון.

לעיתים קרובות להקות יעופו למקומות מועדפים יחד כדי לשתות בשעות הבוקר. בערבים הם נחים על אדמה חשופה, כאשר כל ציפור משתופפת בשקע קטן באדמה.[17]

בהודו הקולוניאלית הם ניצודו כמזון, בדומה לגבתוני גנים.[12]

הם מגיעים לאזורים שונים בדרום אסיה ויוצרים להקות גדולות במהלך החורף, ולעיתים נמשכים למדשאות קצרות לאורך שדות תעופה והופכים לסכנה למטוסים.[18]

סטטוס ומגמות באוכלוסייה

למין זה טווח תפוצה נרחב למדי, ועל אף שמגמת האוכלוסייה מראה סימנים מסוימים לירידה, המין אינו מוגדר כמתקרב לסף פגיעות, ומסווג ברמת סיכון "ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).

ההערכה היא כי באירופה האוכלוסייה המקננת מונה 4,730,000–9,050,000 זוגות, מה שמתרגם לכ-9,460,000–18,100,000 פרטים בוגרים. מחקר מצא כי בין השנים 1998 ל-2013 המספרים נותרו יציבים.[19]

בישראל הוא מוגדר כמין ש"עתידו בסכנה" (VU) בשל הירידה המתשכת בגודל אוכלוסייתו, המוערכת בלמעלה מ-30% במשך 10 שנים.[1]

גלריה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עפרונן קצר-אצבעות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אבנר רינות, אסף מירוז, יואב פרלמן, ליאור כסלו, נדב ישראלי, נעם וייס, טוביה קאהן, עזרא חדד, עפרונן קצר-אצבעות Calandrella cinerea, באתר הערכות הסיכון לטבע בישראל של רט"ג
  2. ^ Leisler, Johann Philipp Achilles (1814). "Die kurzzehige Lerche Alauda brachydactila". Annalen der Wetterauischen Gesellschaft für die Gesammte Naturkunde zu Hanau (בגרמנית). 3: 357, plate 19.
  3. ^ Kaup, Johann Jakob (1829). Skizzirte Entwickelungs-Geschichte und natürliches System der europäischen Thierwelt (בגרמנית). Darmstadt: Carl Wilhelm Leske. p. 39.
  4. ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 76, 84. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  5. ^ Jobling, J.A. (2018). del Hoyo, J.; Elliott, A.; Sargatal, J.; Christie, D.A.; de Juana, E. (eds.). "Key to Scientific Names in Ornithology". Handbook of the Birds of the World Alive. Lynx Edicions. נבדק ב-21 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Species Updates « IOC World Bird List". www.worldbirdnames.org. נבדק ב-12 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Calandrella cinerea - Avibase". avibase.bsc-eoc.org. נבדק ב-12 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "IOC World Bird List 6.4". IOC World Bird List Datasets. doi:10.14344/ioc.ml.6.4.
  9. ^ 9.0 9.1 הסינטייפים (הדגימות על-פיהן הוגדר הטקסון) של C. hermonensis (Proceedings of the Zoological Society of London. לונדון, 1864, עמ' 434), 3 זכרים בוגרים ופרט אחד צעיר, מוחזקים באוסף הזואולוגיה של בעלי החוליות של המוזיאונים הלאומיים של ליברפול במוזיאון העולמי, עם המספרים המזהים NML-VZ T15738, NML-VZ T17770, NML-VZ T17771 ו-NML-VZ T17773. הפרטים נאספו למרגלות החרמון, לבנון ביוני 1864 על ידי חוקר הטבע הבריטי הנרי בייקר טריסטראם. הדגימות הגיעו לאוסף הלאומי של ליברפול באמצעות רכישת האוסף של טריסטראם על ידי המוזיאון בשנת 1896.
  10. ^ R. Wagstaffe (1978-12-01). Type Specimens of Birds in the Merseyside County Museums (formerly City of Liverpool Museums).
  11. ^ Rasmussen, PC; JC Anderton (2005). Birds of South Asia: The Ripley Guide. Vol. 2. Smithsonian Institution & Lynx edicions. p. 303.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Whistler, Hugh (1949). Popular Handbook of Indian Birds (4th ed.). Gurney and Jackson, London. p. 256.
  13. ^ ד"ר יואב פרלמן, עפרונן קצר-אצבעות Calandrella brachydactyla, באתר מרכז הצפרות הישראלי
  14. ^ Tomek, T. & Bocheński, Z. (2005). "Weichselian and Holocene bird remains from Komarowa Cave, Central Poland" (PDF). Acta Zoologica Cracoviensia. 48A (1–2): 43–65. doi:10.3409/173491505783995743.
  15. ^ Suarez, Francisco; Vincente Garza; Manuel B Morales (2002). "Habitat use of two sibling species, the Short-toed Calandrella brachydactyla and the Lesser Short-toed C. rufescens Larks in mainland Spain" (PDF). Ardeola. 49 (2): 259–272.
  16. ^ Dickinson, E.C.; R.W.R.J. Dekker (2001). "Systematic notes on Asian birds. 11. A preliminary review of the Alaudidae" (PDF). Zool. Verh. Leiden. 335: 61–84. אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 באוקטובר 2007. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Ali, S; S D Ripley (1986). Handbook of the birds of India and Pakistan. Vol. 5 (2nd ed.). Oxford University Press. pp. 19–22.
  18. ^ Mahesh, SS (2009). "Management of Greater Short-toed Larks Calandrella brachydactyla in Indian aerodromes". Indian Birds. 5 (1): 2–6.
  19. ^ Greater Short-toed Lark, Calandrella brachydactyla, BirdLife Data zone
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35524266עפרונן קצר-אצבעות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עפרונן_קצר-אצבעות&oldid=2215818"