שביית שמונת חיילי הנח"ל בלבנון
שבייתם של שמונה חיילי הנח"ל, שהיו במשימת תצפית צפונית לעיירה בחמדון שבלבנון, התרחשה ב-4 בספטמבר 1982, לקראת סופו הרשמי של "מבצע שלום הגליל" במסגרת מלחמת לבנון הראשונה. השובים היו ארבעה לוחמים מארגון הפת"ח. השמונה שוחררו בעסקאות חילופי שבויים, שבהן שחררה ישראל יותר מ-5,900 אסירים ועצורים.
נפילתם בשבי
בשעות הבוקר של יום שבת, 4 בספטמבר 1982, חוליה של ארבעה לוחמים מארגוני פת"ח והחזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית התקרבה בחשאי לתצפית קדמית שמוקמה 500 מטר מתחת מוצב מאולתר באזור אריסת בלוט הסמוך לבחמדון, בו הוצבו שמונה חיילים מחטיבת הנח"ל. משימת התצפית חולקה לשתי משמרות שבכל אחת מהן ארבעה חיילים: שניים מתצפתים בעמדה קדמית ושני האחרים מאבטחים מהאגפים. בגלל שיחים שהיו במיקום התצפית לא היה קשר עין בין החיילים. החיילים היו עם נשקים טעונים. כמה שעות לפני האירוע החיילים מנעו מאזרח עם רובה ציד לעבור לכפר הסמוך ושלחו אותו בחזרה למקום ממנו בא. לוחמי הפת"ח הגיעו בחשאי והסתתרו מאחורי שיח. בשעה 15:00 קפצו מבין השיחים שניים מהלוחמים ואיימו על החיילים שבעמדה קדמית. במקביל, שני לוחמים איגפו מהצדדים. אחד מהחיילים הספיק לדרוך את נשקו אבל כאשר ראה שחברו בצד השני מאוים על ידי אחד מלוחמי הפת"ח הניח את נשקו. ארבעת לוחמי הפת"ח צעדו עם שמונת החיילים, תוך שלוחמי פת"ח נוספים מצטרפים אליהם, עד שהגיעו לקרבת כביש ביירות-דמשק, שם התברר ללוחמי הפת"ח שאין להם מספיק ג'יפים להעביר את כל השמונה למפקדת הפת"ח דרך המחסומים של צבא סוריה. במקרה עבר בסמוך ג'יפ של החזית העממית של ג'יבריל. אנשיו הבטיחו שיסייעו להעביר שניים מהשמונה למפקדה של הפת"ח אך הפרו את הבטחתם ונסעו עם שני שבויים לסוריה[1].
שחרורם
שישה מהשבויים - אבי קרוננפלד, ראובן כהן, רפי חזן, דני גלבוע, אבי מונטלביסקי ואלי אבוטבול - הוחזקו על ידי הפת"ח. בעקבות מידע מודיעיני הוחל בתכנון מבצע של סיירת מטכ"ל לשחרורם, אולם המבצע לא יצא אל הפועל[2]. הם שוחררו לבסוף ב-23 בנובמבר 1983 בעסקת חילופי שבויים (המכונה לעיתים עסקת ג'יבריל הראשונה) שבה שחררה ישראל 4,700 עצורים לבנוניים מכלא אנצאר שבדרום לבנון, 29 קצינים של פת"ח שנתפסו מספר שבועות קודם לכן במבצע של חיל הים ו-65 אסירים ביטחוניים, שהיו כלואים בישראל[3]. ישראל מיהרה לבצע את החילופים בגלל הקרבות בין הפת"ח לקבוצה של אבו מוסא והחשש לגורל השבויים בעקבות הקרבות הללו. מרבית העצורים הלבנונים ששוחררו נשארו בלבנון, וכאלף מתוכם ביקשו להטיסם לאלג'יריה. בין האסירים הביטחוניים ששוחררו היו מחבלים מתקופת המרדפים בבקעת הירדן, כולל אלו שהשתתפו בקרב בו נהרג צבי עופר וכן הרוצחים מבית הדסה[4]. חלק מהאסירים הביטחוניים ששוחררו היו אזרחים ישראלים שנדרשו כתנאי לשחרורם לוותר על אזרחותם הישראלית ולעזוב את ישראל לצמיתות. אחד מהם, יוסף בן חסן אבו אלחייר (אשר בשנת 1970 נידון לחמישה עשר מאסרי עולם), שב לישראל במאי 2017 והושב לכלא להמשך ריצוי עונשו. בדיון בבית המשפט העליון נקבע שהוא יישאר בכלא עד דצמבר 2020 ואז יגורש לצמיתות מישראל[5]. מספר אסירים ביטחוניים שהיו ברשימת המשוחררים, בהם זיאד אבו עין, הוחלפו על ידי ישראל ברגע האחרון, ככל הנראה בגלל הקשרים שלהם עם החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, שלא הייתה חלק מההסכם.
שני השבויים הנותרים, נסים סאלם ויוסף גרוף, הועברו לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל, והוחזקו בשבי הארגון בדמשק. יחד עם חזי שי, שנשבה בקרב סולטאן יעקוב, שוחררו במסגרת עסקת ג'יבריל שנעשתה ב-21 במאי 1985, ותמורתם שחררה ישראל 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים ובהם קוזו אוקמוטו. רבים מהאסירים הפלסטינים שוחררו לבתיהם שבשטחים, וחלק גדול מהם היווה את עמוד השדרה של הנהגת האינתיפאדה הראשונה שפרצה פחות משלוש שנים לאחר מכן.
ביקורת על נסיבות נפילתם בשבי
נפילתם בשבי של חיילי הנח"ל ללא קרב הביאה עליהם ביקורת מצד בכירים במערכת הביטחון הישראלית. יצחק רבין, שהיה שר הביטחון בעת עסקת ג'יבריל, היה שותף לביקורת אך נמנע מלהביעה באופן פומבי[6]. הרמטכ"ל בעת ביצוע העסקה, משה לוי, אמר שנפילתם בשבי אל מול כוח קטן וללא התנגדות, אינה ראויה.[דרוש מקור] אחרי שובם דובר צה"ל הוציא הודעת גינוי ראשונה מסוגה לחיילים שחזרו מהשבי[7] ומפקד הנח"ל, יורם גלבוע, כינה אותם פחדנים[8].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ששת השבויים לאחר שחרורם, באתר "ערים בלילה"
הערות שוליים
- ^ רונן ברגמן, 4 - בחזרה מעולם המתים, מדינת ישראל תעשה הכל, מהדורה שניה, כינרת זמורה-ביתן, 2011, עמ' 62-63
- ^ אילן כפיר, ברק:הביוגרפיה, עמוד 184
- ^ 35 + 63 + 4,500 תמורת 6, דבר, 25 בנובמבר 1983
- ^ דני רובינשטיין, המסוכנים במחבלים, דבר, 25 בנובמבר 1983; המשך
- ^ רע"ב 7155/17 יוסף בן חסן אבו אלחייר נ' מדינת ישראל, ניתן ב־13 בדצמבר 2017
- ^ דן מרגלית, ראיתי אותם, כנרת, 1997, עמוד 26
- ^ שרי מקובר-בליקוב, בכל מחיר?, מעריב, 3 באוקטובר 2003
- ^ ברוך נאה, מפקד הנח"ל על השבויים: "הם היו שמונה פחדנים", מעריב, 10 ביוני 1985
שביית שמונת חיילי הנח"ל בלבנון36648821Q12411515