ספרות הודיות-ערביות
ספרות הודיות-ערביות הן עשרת הסימנים (9 ,8 ,7 ,6 ,5 ,4 ,3 ,2 ,1 ,0) הנפוצים ביותר כיום לייצוג הספרות בשיטה העשרונית.
הספרות ההודיות-ערביות התפתחו מהספרות הברהאמיניות, כאשר הסימן לספרה 0 הומצא בהודו בסביבות המאה ה-6. הספרות ההודיות והשיטה העשרונית אומצו על ידי הערבים בסביבות המאה ה-8, בין השאר, בעקבות ספר שפרסם המתמטיקאי הפרסי מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי בשנת 825. לאירופה הגיעו הספרות רק במאה ה-11, דרך אנדלוסיה, כאשר התיעוד הראשון לשימוש בהן נעשה על ידי המלומד ז'רבר (גרבר) מאורייאק, לימים האפיפיור סילבסטר השני, בשלהי המאה העשירית[1]. דחיפה נוספת לשימוש באירופה בספרות אלה נתן פיבונאצ'י בספרו ספר החשבונייה (Liber abbaci), שפורסם בשנת 1202. אם כי הראב"ע כבר השתמש בסיפרה 0 בספר המספר שכתב.
הספרות ההודיות-ערביות ממוקמות בקוד ASCII (וגם יוניקוד) במקומות 48 עד 57. נקודות קוד ביוניקוד U+0030 עד U+0039.
בספרות היהודית
אף שהראב"ע כתב ספר על אריתמטיקה ובו הציג את השיטה העשרונית, לא היה מקובל להשתמש בספרות התורנית בסְפרות. בדרך כלל השתמשו באותיות עבריות לייצג את הספרות, וכן נהג האבן עזרא עצמו מלבד הוספת סימן ה-0. בדורות מאוחרים יותר בעיקר אצל מחשבי הלוח העברי נהגו כן להשתמש בספרות ההודיות ערביות, כך נהג לראשונה רבי רפאל הלוי מהנובר. הרש"ש, הוא מהראשונים שהכניסו את הספרות בטקסטס פרשני שלא בקשר לחשבון הלוח[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ספרות הודיות-ערביות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ז'אק לה גוף, ימי הביניים בשיאם, עמוד 240 הערה 75
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ה' עמוד א' בקשר לדברי המהרש"א לגבי אלכסון של 3 טפחים על טפח
| בסיסי ספירה | |
|---|---|
|
