ספרות מאיה

ספרוֹת המאיה עומדות בבסיס שיטת הספירה של בני המאיה. שיטת הספירה מבוססת על בסיס 20, ומכילה שלושה סמלים בלבד: נקודה מסמלת 1, קו מסמל 5, וצורה דמוית קונכייה מסמלת 0. בעזרת הסמלים ל-1 ול-5 ניתן לכתוב בצורה קומפקטית יחסית כל מספר בין 1 ל-19. כדי לכתוב מספרים גדולים יותר, מקבצים את הספרות השונות בצורה אנכית, כאשר הספרות המשמעותיות יותר למעלה. למשל, המספר 25 נכתב על ידי נקודה אחת (המסמלת את המספר 1X20=20) ובמרחק מה מתחתיה קו (המסמל את המספר 5).

בעוד שהשיטה היא בבסיס 20, היצוג שלה בלוח השנה של המאיה - המדהים עד היום בדיוקו המופלא - הוא עם סטיה קלה של בסיס 18: בעוד שהשורה השנייה מייצגת "פי 20" מקודמתה, השורה השלישית בלוח השנה ייצגה כמות גדולה פי 18 מהשנייה. כך, הספרה התחתונה מודדת אחדות (עד 19), השנייה "עשרימיות", השלישית "שלוש מאות ושישימיות" (20*18), הרביעית "שבעת אלפים מאתימיות" (20*18*20) וכך הלאה. סטיה זו יסודה קרוב לוודאי ברצון להתקרב למספר הימים בשנה שהוא קרוב יותר ל-360 מאשר ל-400.

אף ששיטת הספירה של המאיה עתיקה, היא מתוחכמת למדי ומכילה שני רעיונות מרכזיים בשיטות הספירה המודרניות: ערכי מיקום (כלומר, מתן ערך לספרה על פי מיקומה במספר ולא רק הסימן שלה), והספרה אפס, שהופיעה בשיטת הספירה ההודית רק זמן רב לאחר שהופיעה בשיטת הספירה של בני המאיה.

חיבור וחיסור מספרים

חיבור מתבצע על ידי חיבור פשוט של הסימנים בשני הצדדים, למשל:

אם מספר הנקודות המחוברות עולה על 4, קו יחליף 5 נקודות.
אם מספר הקווים עולה על 3, ארבעה קווים יוחלפו על ידי נקודה בשורה שמעל.

חיסור מתבצע על פי הגיון דומה:

כתיבת מספרים מעל 19

בדוגמה הבאה אפשר לראות כיצד כתבו בני המאיה מספרים הגדולים מ-19. בהנחה שמספר השורה הראשונה הוא 0 ואילו השורה שמעליה היא שורה 1 וכו', כל שורה היא כפולה של הערך שמופיע בשורה זו עם (20 בחזקת מספר השורה), ועוד הערך שבשורה מתחתיה.