סעודת אחשורוש
סעודת אחשורוש היה משתה ממושך שערך אחשוורוש בעיר שושן בשנה השלישית למלכותו (ג'שצ"ה). חלק אחד של המשתה ארך מאה ושמונים יום, ויועד לשרי ועבדי אחשוורוש מכל מדינות מלכותו. בהמשך ערך אחשוורוש משתה לכלל תושבי שושן, שארך שבעה ימים, כשביום השביעי, בשכרותו, הורה בעצתו של ממוכן, להרוג את ושתי המלכה. המשתה מתואר בפרק הראשון של מגילת אסתר.
הסיפור במגילה
בשנה השלישית למלכותו, ערך המלך אחשורוש משתה לשריו ולעבדיו, חיל פרס ומדי במשך כמאה ושמונים יום. במהלך המשתה הציג אחשורוש את עושרו וגדלותו הרבה[1]. לאחר מכן ערך אחשורוש משתה במשך שבעה ימים לכלל תושבי שושן, ואף הזמין את תושביו היהודים, אירוע שנחשב לנדיר, לאור התבדלות היהודים מהממלכה ברוב בזמנים. במגילת אסתר מתואר, שהמשתה נערך בפאר רב:
ח֣וּר כַּרְפַּ֣ס וּתְכֵ֗לֶת אָחוּז֙ בְּחַבְלֵי־ב֣וּץ וְאַרְגָּמָ֔ן עַל־גְּלִ֥ילֵי כֶ֖סֶף וְעַמּ֣וּדֵי שֵׁ֑שׁ מִטּ֣וֹת זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף עַ֛ל רִֽצְפַ֥ת בַּהַט־וָשֵׁ֖שׁ וְדַ֥ר וְסֹחָֽרֶת׃ וְהַשְׁקוֹת֙ בִּכְלֵ֣י זָהָ֔ב וְכֵלִ֖ים מִכֵּלִ֣ים שׁוֹנִ֑ים וְיֵ֥ין מַלְכ֛וּת רָ֖ב כְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ וְהַשְּׁתִיָּ֥ה כַדָּ֖ת אֵ֣ין אֹנֵ֑ס כִּי־כֵ֣ן יִסַּ֣ד הַמֶּ֗לֶךְ עַ֚ל כׇּל־רַ֣ב בֵּית֔וֹ לַעֲשׂ֖וֹת כִּרְצ֥וֹן אִישׁ־וָאִֽישׁ
— מגילת אסתר, א, ו - ח.
במקביל למשתה של הגברים, ערכה ושתי המלכה גם היא, משתה לנשים בבית המלכות שבארמון המלוכה[2].
ביום השביעי למשתה, ציווה אחשורוש על שבעת סריסיו, מהומן, בזתא, חרבונא, בגתא, אבגתא, זתר וכרכס, שיקראו לושתי אשתו המלכה, בכדי להראות את יופיה לפני כולם. בהמשך מובא, כי ושתי ממאנת לבוא, ובתגובה אחשורוש רוגז עליה ומתייעץ עם שבעת קרוביו, כרשנא, שתר, אדמתא, תרשיש, מרס, מרסנא וממוכן, אודות עונשה[3], וממוכן הציע להדיח את ושתי מתפקידה ולהרגה, ונימק זאת לאור כך שבאם המלך לא יתייחס לדבר, הנשים בכל העולם יחלו לבזות את בעליהם[4].
לאחר שאחשורוש קבל את עצת ממוכן, תלה[דרוש מקור: היא נתלתה?] את ושתי והוציא צו לפיו הבעל הוא השולט הבלעדי בבית[5].
מדרשי אגדה
המניעים לסעודה
מפרשים רבים דנו אודות הסיבה שגרמה למלך אחשורוש לעשות משתה, ע"פ פירוש רש"י הדבר היה משום שאז מלכותו הייתה בשיאה[6], והוא ניצח אז מדינות רבות שמרדו בו[7] וכמו כן בכדי לבסס את שלטונו ומלכותו. סיבה נוספת היא משום שאז הוא סיים לבנות "חיקוי" של הכיסא של שלמה המלך[8].
פירוש נוסף הוא שאחשורוש מצא אז את אוצרות בית המקדש[9], פירוש אחר הוא שהמשתה היה סעודת הנישואין בינו לושתי המלכה[10].
בתלמוד מובא שהסיבה היא משום שחשב שעם ישראל לא יוכלו יותר לחזור לארץ ישראל ולהקים את בית המקדש, דבריו התבססו על נבואת ירמיהו[11] שלפיה יחזרו עם ישראל לארצו לאחר שבעים שנות גלות, ע"פ חישובו של אחשורוש החל מגלות יהוכין עד לזמנו עברו 70 שנה ועדיין לא נגאלו ישראל, ולכן עשה סעודה גדולה, בתלמוד מוסבר שאחשורוש טעה בחישובו והחישוב הנכון הוא למנות שבעים שנה החל מחורבן ירושלים[12].
הסעודה
במהלך הסעודה לבש אחשורוש את בגדי הכהן הגדול ואף הוציא את כלי המקדש לראווה[13].
בתלמוד מובא ויכוח בין רב לשמואל אודות אישיותו של אחשורוש, על פי טענה אחת אחשורוש היה פיקח בכך שעשה קודם סעודה לרחוקים ממנו, ואז הביא את תושבי שושן, משום שאת תושבי העיר הוא יכול תמיד לרצות, על פי טענה אחרת הוא היה טיפש, שהיה היה צריך קודם סעודה לתושבי שושן משום שהם גרים קרוב אליו ואם יפרוץ מרד הם יכלו להילחם יותר חזק[13].
במדרשים מתואר שבסעודה היה דגש על עשירות מופלגת ושתית יין רב, כל אדם היה שותה יין ישן יותר מגילו, והיה מותר להשתמש בכל כוס פעם אחת ולאחר מכן היה על השותה לזורקה ולקחת כוס חדשה[14], אם אם זאת לא היה כפייה בסעודה וניתנה הרשות לכל אחד לשתות כרצונו וכמנהגו[15].
הריגת ושתי
ערך מורחב – ושתי המלכה
התלמוד[16] מסביר שושתי נענשה במידה כנגד מידה, שנהגה להפשיט בנות ישראל ולהורות להן לעשות מלאכה בשבת, ועל כן גם עליה נגזר שתבוא מבוזה בצורה כזו ותהרג בשבת. התלמוד מנמק את סירובה לבוא בסיבות שונות: נצטרעה או שבא המלאך גבריאל ועשה לה זנב.
במדרשים מובא שושתי זלזלה באחשורוש ואמרה לו ש"אבא היה שותה יין כמו אלף אנשים, והוא במעט יין שהוסיף נשתכר בו", המלך פנה תחילה לחכמי ישראל שידונו אותה, חכמי ישראל חששו לפסוק משום שאם יפסקו להרוג את ושתי, אחשורוש עלול לאחר מכן להתחרט ולהאשים אותם בכך שהם נתנו לו את העצה. מצד שני אם יפסקו שלא יעשה לה כלום, הוא עלול לרגוז עליהם שהם מזלזלים בו, ולכן התחכמו ופטרו אותו בטענה ש"מיום שגלינו מארצנו נטלה עצה וחכמה ממנו ואין אנו יודעים לדון דיני נפשות", ויעצו לו לפנות לחכמי מואב[17]
פרשנות
תיאור הסיפור במגילה
מהר"ם אלשיך פירש שתיאור סעודת אחשורוש במגילת אסתר נועד לשלול את המחשבה שאחשורוש התחרט על הריגת היהודים משום שהשרים שכנעו אותו וכדומה, ולכן נכתבה סעודת אחשורוש להראות שלמרות כל הסיבות שהיו לאחשורוש להימנע מהשמדת העם היהודי, למרות זאת הוא הוציא את "גזירת המן" לפועל, והצלת היהודים הייתה בדרך נס בלבד[18].
בגמרא מבואר שאם לא היו נשלחות האגרות עם הציווי "להיות כל איש שורר בביתו" היו היהודים נהרגים מיד על פי גזירת המן, אולם כיון שנשלחו האגרות "המטופשות", לא התייחסו הגויים גם לאגרות של "גזירת המן"[16], רבי יונתן אייבשיץ כתב שבגלל ציווי אגרת זאת, שיש לדבר בשפת הבעל, נשכחה השפה הפרסית ולכן רבים לא הבינו את האגרות על "גזירת המן" שנשלחו בפרסית[19][20].
יש שפירשו את סיפור המשתה הפותח את המגילה כהנגדה לחתימתה, שעוסקת בהטלת המס של המלך ובהצלחת מלכותו, וזאת כביטוי לכך שמינויו של מרדכי שינה את אופיה של מלכות אחשוורוש, ממלכות נהנתנית המקדשת את הנאות פרועות, למלכות מתפקדת שרואה בחומר כלי ולא תכלית[21].
חטא השתתפות בני ישראל בסעודה
בתלמוד מובא שמרדכי היהודי ניסה למנוע את בוא היהודים לסעודה, אך ללא הצלחה, בשל כך ביקש להתמנות לתפקיד "שר המשקים" בסעודה, ומנע מהיהודים לשתות יין נסך ואף דאג להם למאכלים כשרים[13].
בתלמוד אף מובאת דעה שהסיבה בגללה נענשו היהודים בכך שגזר המן שיהרגו אותם, היא מפני שהם נהנו מסעודתו של אחשורוש:
שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי: "מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה". אמר להם: "אמרו אתם". אמרו לו: "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע". אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו. אמרו לו: "אמור אתה". אמר להם: "מפני שהשתחוו לצלם" אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר. אמר להם: "הם לא עשו אלא לפנים (=למראית עין) אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים", והיינו דכתיב (איכה ג, לג): "כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ".
בשיר השירים רבה מובא דיון דומה לפיו נעשו בני ישראל בעקבות כך שאכלו "תבשילי גויים"[22], מפרשים רבים[23] תהו כיצד ייתכן שעל איסור אכילת מאכלות טריפות יתחייבו "כליה"? ע"פ אחד הפירושים הם נתחייבו "כליה" משום שאכלו בסעודה חלב המחייב אותם כרת[24] או ע"פ טענה אחרת שהם שתו יין נסך[25], הבית יצחק הקשה על פירושים האלו ע"פ המובא בתלמוד שבסעודה היו מאכלים כשרים, ע"פ פירוש אחר החטא היה משום שהם נהנו בסעודה והשתתפו מתוך תחושה של כבוד ושייכות אליה[23], פירוש נוסף הוא שהם נהנו מהסעודה שנעשתה בעקבות חישובו של אחשורוש לפיו בית המקדש לא יכול להיבנות יותר, וכל מי שהשתתף בסעודה הוא מראה כאילו שהוא שמח בכך שבית המקדש לא יבנה[26] .
לקריאה נוספת
- הערך "סעודת אחשורוש" באתר חב"דפדיה.
- האומנם ראויים היו היהודים לכליה רק מפני שנהנו מסעודת אחשוורוש?! באתר חב"ד.
- "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע" - ומה עון היה בזה שנתחייבו עליו כליה?" באתר פורטל הדף היומי.
- ביאור ושננתם למגילת אסתר פרק א
הערות שוליים
- ^ אסתר, א, פסוקים א-ג.
- ^ שם, פסוק ח.
- ^ שם, שם, ט-ט"ז.
- ^ שם, שם, ט"ז-כ.
- ^ שם, שם, כ - כ"ב.
- ^ רש"י פסוק ב' דיבור המתחיל 'כשבת'.
- ^ מנחות הלוי, עמ' כ"ח
- ^ תרגום למגילה א, ב.
- ^ הובא ב"מנות לוי"
- ^ פירוש האבן עזרא
- ^ ירמיה כט, י.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"א עמוד ב'
- ^ 13.0 13.1 13.2 תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב עמוד א'
- ^ מגילת אסתר עם פירוש הגר"א עמ' 10]
- ^ אסתר א ח, תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב עמוד א'
- ^ 16.0 16.1 תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ב עמוד ב'
- ^ בתלמוד שם וכן במדרש מגילת אסתר, פרשה א']
- ^ מגילת אסתר ע"פ האלשיך עמ' 11
- ^ אולם מנגד האגרות המבשרות שליהודים יש זכות להגן על עצמם נכתבו בלשון כל אומה ואומה
- ^ "יערות דבש", ח"ב דרוש י"ג
- ^ יהושע פפר, המגבית של מרדכי, צריך עיון, י"ג אדר תשפ"א
- ^ שיר השירים רבה, פרשה ז', י"ג
- ^ 23.0 23.1 מנות לוי בהקדמה
- ^ "ויש לומר שאכלו באפשר חֵלֶב של תורה כזית בכדי אכילת פרס, ויש ביה כרת" - "הראש יוסף"
- ^ תו"מ למגילת אסתר
- ^ 'כסף מזוקק' פר' תצוה דרוש א